והנה אני משלימה את החוב מהפוסט הקודם ולבקשתה של Empiarti שביקשה לשמוע ביקורת על שני הסרטים שנתקלתי בקדימונים שלהם וציינתי את התעניינותי בהם.
שאהבה נפשי
לפני שבוע הזמנתי את חברתי הטובה חינה לצפות דווקא בסרט הצרפתי עליו אכתוב בהמשך. היא הסכימה וכבר קבענו להפגש בקולנוע בהקרנת ערב מוקדמת. שעות מעטות לפני מועד הפגישה היא אמרה שאמא שלה ואחייניתהּ נמצאות בסביבה ורצו לבוא לבקר אותה ולכן ביקשה שנדחה את הצפייה בסרט למועד אחר.מאחר וכבר הכנתי את עצמי נפשית לצפיה בסרט, בדקתי את האלטרנטיבות האחרות ומצאתי שאת הסרט "שאהבה נפשי", שאל סיקורו אגיע בעוד רגע קט, מקרינים בעשר בלילה בקולנוע "לב" הקרוב למקום מגורי.
נסעתי חיש קל על אופני החשמליים וציפיתי שיהיו חמישה אנשים גג שישבו איתי מול המסך.
בפועל, הופתעתי לגלות שאולם הקולנוע הקטן היה חצי מלא (באמת קטן, בספירה מהירה הגעתי ל60 מושבים).
סצינת הפתיחה של הסרט מציגה בפנינו רב הנותן דרשה בבית הכנסת בנושא הבחירה החופשית של האדם שמייחדת אותנו כיצור כלאיים מורכב - משהו שנמצא בין דרגת הבהמה, שהיא ארצית וגשמית אך פועלת כך על פי רצון בוראהּ לבין דרגת המלאך שאינו טועה לעולם שפועל גם הוא לפי רצון הבורא ברמה הרוחנית. הרב הזקן והשברירי למראה מעלה שאלות מוסריות קשות. מדוע נבראנו עם יכולת זו? למה ניתנה לנו האפשרות לטעות ולעשות הרע בעיני יוצרנו?
הרב החלוש כמעט מגיע למוסר ההשכל של דרשתו ואז צונח על הרצפה ומאבד את ההכרה.
טלפון טראגי המבשר על מותו של הרב מגיע לרונית, בתו הצלמת הממוקמת בניו יורק שמעבדת את הבשורה המרה בעזרת כוס יין ויחסי מין חפוזים בשירותים. באבלהּ היא מבצעת קריעה ואז פונה לאסוף את חפציה וטסה חזרה ללונדון לשכונה היהודית בה גדלה ובה אביה הרב היה מנהיג קהילה, על מנת להשתתף בשבעה ובהספד.
במהלך שהותה של רונית שם, היא מתאחדת מחדש עם קרובי משפחה וחברי ילדות ונאלצת להתמודד עם האשמותיהם על כך שעזבה את אביה המבוגר לבדו, חיטוטים בלתי פוסקים על אורח חייה ורווקותהּ ומעל לכל, כפי שאפשר להבין בבירור מהטריילר של הסרט, הגעתה של רונית מציתה מחדש אהבה ישנה ואסורה בינה לבין חברת ילדותהּ- אסתי, שבינתיים הספיקה להתחתן עם דוד, חבר ילדות של שתיהן ותלמידו הקרוב של הרב, אביה של רונית.
נושא ואווירת הסרט היו שונים ומעניינים אך אם זאת מוכרים שכן ברקע הסרט נשמע מדי פעם תפילות וברכות בעברית ונראים חפצי יודאיקה שונים.
מקצב הסרט היה לא מהיר וללא נקודת שיא מוגדרת , כשרק סצינת הסיום הצליחה לסגור מעגל עם ההתחלה. נקודה שדי הפריעה לי היא שלמרות האיטיות בה הסרט התקדם, עדיין היו לטעמי די הרבה חורים בעלילה שיכלו להסגר בנקל ולהפוך את קו העלילה לשלם יותר.
לסיכום: הסרט חביב ולא רע. אם יודעים מראש שהוא איטי כל כך אני חושבת שאפשר אפילו להינות ממנו יותר (או לכל הפחות- להתאכזב פחות).
כל הדרך אלייך
חינה ואני קבענו מחדש לצפות בסרט הזה אחה"צ בקניון YES Planet בקניון איילון.
גם כאן הופתעתי מכמות הצופים שהייתה גדולה משחשבתי שבסה"כ גרמה לי להתעודד ולחשוב שאולי הקולנוע עוד לא מת לגמרי. חינה ואני הצטיידנו בכוס ענקית מre-bar וקרטון גדול של פופקורן לשתינו שיצא ושלושת רבעי תכולתו כרסמתי לבד. לא ידעתי שאני מסוגלת.
סצינת הפתיחה של הסרט המופיעה גם היא בטריילר מציגה לנו את ז'וסלן, גבר נאה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, שקרן ורודף שמלות שילך מרחק רב על מנת להשיג בילוי לילי עם אישה נאה.
גם בסרט הזה, בדומה לראשון, ז'וסלן מקבל טלפון פתאומי המבשר על מות אימו.
מיודענו הולך לטקס קבורתהּ בו הוא פוגש את אחיו שנותן לו את המפתח לדירת אימם ומציע לו לעבור על חפציה ולקחת מה שהוא צריך לפני שהם מפנים את הדירה.
ז'וסלן הולך חזרה לבית הישן, מעלעל בתמונות, מאזין לשירים ישנים ונזכר באימו האהובה כשלפתע דפיקה על הדלת נשמעת ונכנסת לדירה ז'ולי, בחורה צעירה וטובת מראה שבאה להציג את עצמה כשכנה חדשה. לאחר שיחת היכרות קצרה עמה, ז'וסלן מבין שהיא קיבלה את הרושם הלא נכון לגביו כשהציגה את עצמה כמטפלת מוסמכת של "אנשים במצבו" מאחר והוא במקרה ישב בכסא הגלגלים של אימו בעת שז'ולי נכנסה לדירה. ז'וסלן, שקרן וחובב נשים מושבע שכמותו, זורם עם הסיפור הזה כדי שתרחם עליו ותמשיך להפגש איתו עד לשעת כושר בה יוכל לבצע את זממו.
בפגישה הבאה איתה היא מזמינה אותו לברביקיו אצל הוריה והוא מסכים להגיע.
כשז'וסלן מגיע לפגוש את ז'ולי והמשפחה, היא מציגה בפניו את אחותהּ הגדולה פלורנס, גם היא משתמשת בכסא גלגלים, והשאירה אותם לבד לפתח שיחה.
עד מהרה, כפי שניתן לצפות, ז'וסלן ופלורנס מתחברים ונפגשים תוך כדי שז'וסלן והצופים מתוודאים לכך שעל אף נכותהּ חייה של פלורנס מלאים בצורה מעוררת הערצה - היא משחקת טניס, יש לה מעגל חברים רחב ומשפחה תומכת והיא כנרית מקצוענית שמטיילת רבות באירופה.
ז'וסלן הגיע לצפות בה בטורניר בו היא שיחקה ובהמשך שינה תוכניות כדי שיהיה לו תירוץ לצפות בה מנגנת בקונצרט בפראג וזאת על אף שכבר התוודה שהוא לא נהנה בכלל ממוזיקה קלאסית.
ניכר שהשניים מתקרבים מאוד עם התקדמות העלילה אך מעל לכל מרחפים, כמובן השקר הגדול של ז'וסלן, הפחד שלו מתגובתהּ אם וכאשר יצליח לגלות לה את האמת.
לסיכום: הסרט חמוד ומצחיק, סוג של chick flick אבל לא במובן באמריקאי המאוס.
אני נהנתי מאוד מהצפיה וכך גם חינה.
יש לכם סרט מעניין להמליץ עליו? שתפו אותנו שנדע
שאהבה נפשי
לפני שבוע הזמנתי את חברתי הטובה חינה לצפות דווקא בסרט הצרפתי עליו אכתוב בהמשך. היא הסכימה וכבר קבענו להפגש בקולנוע בהקרנת ערב מוקדמת. שעות מעטות לפני מועד הפגישה היא אמרה שאמא שלה ואחייניתהּ נמצאות בסביבה ורצו לבוא לבקר אותה ולכן ביקשה שנדחה את הצפייה בסרט למועד אחר.מאחר וכבר הכנתי את עצמי נפשית לצפיה בסרט, בדקתי את האלטרנטיבות האחרות ומצאתי שאת הסרט "שאהבה נפשי", שאל סיקורו אגיע בעוד רגע קט, מקרינים בעשר בלילה בקולנוע "לב" הקרוב למקום מגורי.
נסעתי חיש קל על אופני החשמליים וציפיתי שיהיו חמישה אנשים גג שישבו איתי מול המסך.
בפועל, הופתעתי לגלות שאולם הקולנוע הקטן היה חצי מלא (באמת קטן, בספירה מהירה הגעתי ל60 מושבים).
סצינת הפתיחה של הסרט מציגה בפנינו רב הנותן דרשה בבית הכנסת בנושא הבחירה החופשית של האדם שמייחדת אותנו כיצור כלאיים מורכב - משהו שנמצא בין דרגת הבהמה, שהיא ארצית וגשמית אך פועלת כך על פי רצון בוראהּ לבין דרגת המלאך שאינו טועה לעולם שפועל גם הוא לפי רצון הבורא ברמה הרוחנית. הרב הזקן והשברירי למראה מעלה שאלות מוסריות קשות. מדוע נבראנו עם יכולת זו? למה ניתנה לנו האפשרות לטעות ולעשות הרע בעיני יוצרנו?
הרב החלוש כמעט מגיע למוסר ההשכל של דרשתו ואז צונח על הרצפה ומאבד את ההכרה.
טלפון טראגי המבשר על מותו של הרב מגיע לרונית, בתו הצלמת הממוקמת בניו יורק שמעבדת את הבשורה המרה בעזרת כוס יין ויחסי מין חפוזים בשירותים. באבלהּ היא מבצעת קריעה ואז פונה לאסוף את חפציה וטסה חזרה ללונדון לשכונה היהודית בה גדלה ובה אביה הרב היה מנהיג קהילה, על מנת להשתתף בשבעה ובהספד.
במהלך שהותה של רונית שם, היא מתאחדת מחדש עם קרובי משפחה וחברי ילדות ונאלצת להתמודד עם האשמותיהם על כך שעזבה את אביה המבוגר לבדו, חיטוטים בלתי פוסקים על אורח חייה ורווקותהּ ומעל לכל, כפי שאפשר להבין בבירור מהטריילר של הסרט, הגעתה של רונית מציתה מחדש אהבה ישנה ואסורה בינה לבין חברת ילדותהּ- אסתי, שבינתיים הספיקה להתחתן עם דוד, חבר ילדות של שתיהן ותלמידו הקרוב של הרב, אביה של רונית.
נושא ואווירת הסרט היו שונים ומעניינים אך אם זאת מוכרים שכן ברקע הסרט נשמע מדי פעם תפילות וברכות בעברית ונראים חפצי יודאיקה שונים.
מקצב הסרט היה לא מהיר וללא נקודת שיא מוגדרת , כשרק סצינת הסיום הצליחה לסגור מעגל עם ההתחלה. נקודה שדי הפריעה לי היא שלמרות האיטיות בה הסרט התקדם, עדיין היו לטעמי די הרבה חורים בעלילה שיכלו להסגר בנקל ולהפוך את קו העלילה לשלם יותר.
לסיכום: הסרט חביב ולא רע. אם יודעים מראש שהוא איטי כל כך אני חושבת שאפשר אפילו להינות ממנו יותר (או לכל הפחות- להתאכזב פחות).
כל הדרך אלייך
חינה ואני קבענו מחדש לצפות בסרט הזה אחה"צ בקניון YES Planet בקניון איילון.
גם כאן הופתעתי מכמות הצופים שהייתה גדולה משחשבתי שבסה"כ גרמה לי להתעודד ולחשוב שאולי הקולנוע עוד לא מת לגמרי. חינה ואני הצטיידנו בכוס ענקית מre-bar וקרטון גדול של פופקורן לשתינו שיצא ושלושת רבעי תכולתו כרסמתי לבד. לא ידעתי שאני מסוגלת.
סצינת הפתיחה של הסרט המופיעה גם היא בטריילר מציגה לנו את ז'וסלן, גבר נאה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, שקרן ורודף שמלות שילך מרחק רב על מנת להשיג בילוי לילי עם אישה נאה.
גם בסרט הזה, בדומה לראשון, ז'וסלן מקבל טלפון פתאומי המבשר על מות אימו.
מיודענו הולך לטקס קבורתהּ בו הוא פוגש את אחיו שנותן לו את המפתח לדירת אימם ומציע לו לעבור על חפציה ולקחת מה שהוא צריך לפני שהם מפנים את הדירה.
ז'וסלן הולך חזרה לבית הישן, מעלעל בתמונות, מאזין לשירים ישנים ונזכר באימו האהובה כשלפתע דפיקה על הדלת נשמעת ונכנסת לדירה ז'ולי, בחורה צעירה וטובת מראה שבאה להציג את עצמה כשכנה חדשה. לאחר שיחת היכרות קצרה עמה, ז'וסלן מבין שהיא קיבלה את הרושם הלא נכון לגביו כשהציגה את עצמה כמטפלת מוסמכת של "אנשים במצבו" מאחר והוא במקרה ישב בכסא הגלגלים של אימו בעת שז'ולי נכנסה לדירה. ז'וסלן, שקרן וחובב נשים מושבע שכמותו, זורם עם הסיפור הזה כדי שתרחם עליו ותמשיך להפגש איתו עד לשעת כושר בה יוכל לבצע את זממו.
בפגישה הבאה איתה היא מזמינה אותו לברביקיו אצל הוריה והוא מסכים להגיע.
כשז'וסלן מגיע לפגוש את ז'ולי והמשפחה, היא מציגה בפניו את אחותהּ הגדולה פלורנס, גם היא משתמשת בכסא גלגלים, והשאירה אותם לבד לפתח שיחה.
עד מהרה, כפי שניתן לצפות, ז'וסלן ופלורנס מתחברים ונפגשים תוך כדי שז'וסלן והצופים מתוודאים לכך שעל אף נכותהּ חייה של פלורנס מלאים בצורה מעוררת הערצה - היא משחקת טניס, יש לה מעגל חברים רחב ומשפחה תומכת והיא כנרית מקצוענית שמטיילת רבות באירופה.
ז'וסלן הגיע לצפות בה בטורניר בו היא שיחקה ובהמשך שינה תוכניות כדי שיהיה לו תירוץ לצפות בה מנגנת בקונצרט בפראג וזאת על אף שכבר התוודה שהוא לא נהנה בכלל ממוזיקה קלאסית.
ניכר שהשניים מתקרבים מאוד עם התקדמות העלילה אך מעל לכל מרחפים, כמובן השקר הגדול של ז'וסלן, הפחד שלו מתגובתהּ אם וכאשר יצליח לגלות לה את האמת.
לסיכום: הסרט חמוד ומצחיק, סוג של chick flick אבל לא במובן באמריקאי המאוס.
אני נהנתי מאוד מהצפיה וכך גם חינה.
יש לכם סרט מעניין להמליץ עליו? שתפו אותנו שנדע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה