יום שבת, 6 באוקטובר 2018

זה לא רק ספורט

אני מסוגלת להמרח כל היום במיטה ולקרוא כתבות וערכים רנדומליים בויקיפדיה בנושאים שתפסו את תשומת לבי לרגע, נודדת בן דף לדף, לעמוד שמזכיר לי דבר דומה, מרחיבה בצורה שטחית את הידע הכללי שלי בנושאים רנדומליים. הנושאים הבולטים של היום- היסטוריה של שבטים סקוטיים מחד וגאוגרפיה, היסטוריה, ודמוגרפיה של עמי הקווקז (עם הופעת אורח של כורדים ובני רומה). כן, הנחתם נכון, גם אני ממתינה בקוצר רוח לקראת הקרב הגדול הערב.
ימים שלמים שאני יכולה להתקע בדירה עם גיחות בודדות למטבח או לשירותים במינימום תזוזה של הגוף כשרק המח משייט לו הרחק-הרחק מכאן.
ומצד שני, כשאני כבר כן יוצאת, כשמזדמן לי לרוץ או בימים שהתאמנתי בעמוד והרגשתי את השרירים מדברים אלי, הרגשתי כל כך טוב, ולפעמים אני תוהה איך אני לא עושה את זה לעתים יותר קרובות ובצורה יותר סיסטמטית.
הבנתי שאני צריכה אתגר חדש.
מכון הכושר אותו בחנתי בשבוע שעבר נראה נחמד והוא גם בהחלט לא יקר כך שמאוד קורץ לי.
מצד שני, אני מכירה את עצמי ואני צריכה אתגר כפול, לא רק מול עצמי והשיפור האישי שלי אלא גם מול אחרים.

בימים בהם התחלתי לרקוד סלסה, הייתי מציצה תמיד בזמן השיעורים לעבר הקבוצות המתקדמות יותר ומביטה בתרגילים שהם למדו. "וואו, אני רוצה לדעת את הצעדים האלה!" זו מחשבה שתמיד עברה לי בראש ושקידמה אותי הלאה. בתקופה ההיא היא יוצאת פעמיים-שלוש בשבוע ולעתים אפילו יותר, ידעתי היכן אפשר לרקוד בכל יום מימות השבוע ונעלי הריקוד נשמרו אצלי בתיק של העבודה בדרך קבע.
העמוד הוא בהחלט אתגר, אבל בעיקר אישי. בתקופה בה למדתי בארץ השיכורים עם קבוצה קבועה היה גם עניין כלשהו באתגר קבוצתי מכיוון שהכרתי את היכולות של הבנות שלמדו איתי.

אני חושבת שאני זקוקה לאתגר ספורטיבי חדש.
האפשרויות שעלו לאחרונה לראש הן: גלישה, ריקוד חדש (סווינג ו\או בצ'אטה?) או אומנות לחימה.
מהשלוש האלה, נראה כי גלישה זו האפשרות הפחות זולה, מה גם שזה תלוי מזג אוויר ודורש ציוד יעודי. נראה לי שזו האופציה העדיפה עלי פחות כרגע. אולי כשהחורף יעבור אשנה את דעתי.
הריקוד תמיד שם. ישנו מקום שקרוב מאוד אלי ומלמד בצ'אטה אבל זה דומה מאוד לסלסה ולכן אני יכולה אולי לקחת את זה על הדרך. סווינג נראה לי ריקוד כיפי אבל פחות נפוץ מאלה הלטיניים. אם אמצא מקום או מקומות קבועים אולי אנסה לראות עד כמה זה מרגיש לי נכון.

או אומנות לחימה.
אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, בני הדודים הגדולים שלי למדו ג'ודו או קראטה בבית ספר קרוב לאיזור מגורינו.
גם אני רציתי. אני לא יודעת אם זה כי ההורים שלי חשבו שזה "לא לבנות" או כי פחדו שאיכשהו אחיותי הקטנות יסבלו מזה- אבל ההורים שלי היו נגד.
בהמשך חיי איכשהו תמיד מצאתי את עצמי נמשכת למשחקי מורטל קומבט, טייקן ולצפיה בWWF ובשנים האחרונות גם לUFC.
אז אולי כדאי לי לנסות?
ואם כן, אז האם כדאי לי ללכת לכיוון לוחמה בעמידה (נראה לי אחלה שורף אנרגיה אבל האם זה משאיר סימנים כחולים?) או לכיוון הגראפלינג כמו ג'יו ג'יטסו ברזילאי?
הדבר שמעט מרתיע אותי כאן זו הידיעה שמדובר בשנים של למידה, וכמדומני ג'יו ג'יטסו זה יותר טכניקה ופחות ספורט.

ואולי בכל עלי להפסיק לקפץ בין האפשרויות ופשוט לחזור לעמוד החביב אותו הזנחתי בחודשים האחרונים?
מה אתם עושים בשביל הספורט והנשמה?



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה