היש דבר חשוב כבריאות? את כל חוויות החיים שעוברות עלינו אנחנו צולחים בעולם חומרי שאותו אנחנו קולטים דרך החושים, מעצבים דרך הידיים והרגליים ומעבדים בראש, שלו יש הגדרות בריאותיות בעולם הקוגניציה והרגש.
לא סתם אנחנו נוהגים לומר "העיקר הבריאות". מי שחווה אי פעם פציעה או כאב משמעותי כלשהו יודע כמה המשפט הזה נכון ומשמעותי כדרך חיים.
בזמן האחרון פיץ ואני במודעות גדולה יותר לנושא ומנסים להכניס לשגרה שלנו יותר פעילות גופנית.
מעבר להליכות יזומות ומשחקי סקוואש בערך אחת לשבועיים, התחלנו להשתמש באפליקציה לא רעה של תרגילי ספורט, אליה קיבלנו גישה בחינם מהעבודה. פעמיים בשבוע בערך אנחנו מגלגלים הצידה את השטיח בסלון, פורסים במקומו מזרון יוגה, מניחים את רצועות ההתנגדות והמשקולות בהישג יד ומתאמנים יחד עם המדריך אותו אנחנו מקרינים על מסך הטלויזיה.
לאחרונה ניסיתי לעודד אותו להצטרף אלי לריצות.
בארץ, במשך תקופה של למעלה משנה הייתי יוצאת לריצה אחת לשבוע ואפילו השתתפתי בתחרות עירונית במקצה של עשרה קילומטרים. אסטרטגיית הריצה שלי הייתה פשוטה - התחלתי בריבוע רחובות בשכונת מגורי במרחק כולל של שני קילומטרים ופשוט רצתי אותו. כל הדרך חשבתי שאתעלף, מרוב שלא הייתי בכושר. אחרי שבוע נוסף כזה, התחלתי להגדיל בכל פעם את המרחקים בכמה מאות מטרים ובהמשך גם בקילומטרים שלמים.
פיץ במקביל ניסה את מזלו עם אפליקציה שאמורה לעזור לתכנן ריצה על למרחק של חמישה ק"מ ועובדת על אינטרבאלים של הליכה מהירה וריצה לסירוגין. אני פחות מתחברת לשיטה הזו ולכן כשהוא הצטרף אלי בפעם האחרונה דבקנו בשיטה שלי - סימנו נקודה על המפה ורצנו אותה. הוא הצליח לעשות איתי כמעט שלושה ק"מ!
גם בתזונה אנחנו משתדלים להשתפר.
פעם היינו מנשנשים שקית גדולה של צ'יפס אחת לשבוע או מתפתים לקנות פיצות ולשתות יחד עם משקאות אלכוהוליים בדירה מול הטלויזיה. כעת אנחנו מנסים להנות במתינות מ"חטיפים" בריאים יותר כמו אגוזים, שוקולד מריר 85% וחמאת בוטנים טבעית מדי פעם. את האלכוהול, החטיפים והפיצה אנחנו ממשיכים אמנם לצרוך אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה ובעיקר באירועים מיוחדים יחסית כמו משחק כדורגל חשוב במיוחד. יש לי תחושה שעכשיו כשהיורו בפתח נצטרך להשמר שוב מול אגף החטיפים בסופר.
מעבר לנשנושים, רוב הזמן אני מכינה מראש אוכל לפני המשמרות במקום לאכול בחדר האוכל שבעבודה.
זה לא רק שהאופציות הצמחוניות מועטות והמחיר היחסית גבוה לאוכל שלרוב לא מאוד טעים, אלא גם כי כך יש לי יותר אפשרות לשלוט על הרכיבים ולגוון. לא פעם המנות העיקריות שמוגשות הן מלאות בשמן ומטוגנות (ומוגשות עם צ'יפס!) בעוד אני משתדלת לעשות שימוש מגוון בירקות, קטניות, אורז, טופו ודגים ולרוב המזון מבושל או אפוי.
גזרה נוספת שהייתה בעייתית מאוד עבורי היא שינה.
בארץ, ולדעתי קיטרתי על כך כאן לא פעם, הרגלי השינה שלי היו נוראיים. המשמרות בארץ היו מתחלפות תדיר בין בוקר ללילה, מה שהקשה עלי לפתח איזושהי שגרה, והנסיעות הממושכות מהעבודה וחזרה אחרי משמרות ארוכות, גרמו לי למשוך את השינה לשעות הקטנות של הלילה, עד שזה כבר הפך כמעט סוג של הרגל עבורי לישון בסה"כ שלוש שעות בין משמרות בוקר.
בארץ השיכורים לעומת זאת, הדברים שונים לחלוטין.
החילוף הזה של בוקר ולילה קורה רק אחת לחודש, כך שקל יותר לשמור על שעות שינה קבועות יחסית. בנוסף, אני גרה עכשיו מרחק כמה דקות נסיעה מהעבודה. והכי חשוב - יש לי את פיץ שההרגלים שלו בנושא בריאים משלי וגם ההתחשבות בו דוחקת בי להתמיד בשעות שינה נורמליות.
כשאני חושבת על זה עכשיו, יש לנו סימביוזה לא רעה בנושא.
רק היום, אחרי שסיימנו סשן משקולות הוא הודה לי וביקש שאמשיך לעודד ולהתמיד, אחרי שכמה חודשים מוקדם יותר כבר הודתי לו שהוא עוזר לי להסדיר הרגלי שינה בריאים יותר.
אה כן, אני זו שמבשלת לו אוכל בריא וטעים והוא עושה כלים יופי.
הייתי רוצה לכתוב פה גם על הפן של בריאות הנפש אבל לדעתי זה נושא לכשעצמו והוא די רגיש בימים אלו של מלחמה.
ותודה לטליק שהציע את הנושא הזה לשרביט החם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה