כשהתאריך הלך והתקרב, שאלתי מה מתחשק לו לעשות והוא הפתיע וענה שהוא הזמין לנו לילה במלון.
כשחשבתי על היום הזה, דמיינתי שנצא לאיזו מסעדה או שאני אכין לנו משהו טעים ונשב בבית עם סרט.
לאן נוסעים? תהיתי בקול, והוא, שבילה איתי מספיק זמן כדי להכיר את כל הטקטיקות שלי, השיב לשאלה בשאלה - את באמת רוצה לדעת?
אתה יודע מה, לא. שתהיה לי הפתעה.
רק בערב שלפני החג עצמו חשבתי שהגיע הזמן לדעת, כשהניחוש שלי היה המלון הצמוד לקומפלקס המגורים בו גרתי ברילוקיישן הראשון לפני כעשר שנים או לחלק מרוחק יותר של המדינה, עם הרבה ירוק וכלום שליו מסביב.
לא זה ולא זה, אנחנו נוסעים לעיר הבירה. הופתעתי מהיוזמה שפיץ לקח והוספתי שהיינו יכולים לעשות בילוי אינטימי בבית. את נמצאת לא מעט בבית בזמן האחרון, חשבתי שנבלה קצת זמן איכות יחד באווירה אחרת. האמת? תשומת הלב שלו ריגשה אותי.
התכנון שלו היה להתעורר מוקדם כדי להסתפר, ובשובו נתארגן לנסיעה. וכך, הוא קם לפני וחזר כדי להעיר אותי עם כוס קפה במיטה וגם שוקולד מריר. נתתי לו נשיקה ושמחתי על המחווה הפשוטה ומחממת הלב הזאת.
כשהוא הלך להסתפר ארגנתי את הדירה כדי שיהיה כיף לחזור אליה וארזתי לנו תיק. פיץ חזר עם חיוך גדול וזר פרחים גדול עוד יותר. עכשיו יהיה אפילו יותר כיף לחזור!
אחרי מקלחת זריזה יצאנו לדרך.
לאן נוסעים? תהיתי בקול, והוא, שבילה איתי מספיק זמן כדי להכיר את כל הטקטיקות שלי, השיב לשאלה בשאלה - את באמת רוצה לדעת?
אתה יודע מה, לא. שתהיה לי הפתעה.
רק בערב שלפני החג עצמו חשבתי שהגיע הזמן לדעת, כשהניחוש שלי היה המלון הצמוד לקומפלקס המגורים בו גרתי ברילוקיישן הראשון לפני כעשר שנים או לחלק מרוחק יותר של המדינה, עם הרבה ירוק וכלום שליו מסביב.
לא זה ולא זה, אנחנו נוסעים לעיר הבירה. הופתעתי מהיוזמה שפיץ לקח והוספתי שהיינו יכולים לעשות בילוי אינטימי בבית. את נמצאת לא מעט בבית בזמן האחרון, חשבתי שנבלה קצת זמן איכות יחד באווירה אחרת. האמת? תשומת הלב שלו ריגשה אותי.
התכנון שלו היה להתעורר מוקדם כדי להסתפר, ובשובו נתארגן לנסיעה. וכך, הוא קם לפני וחזר כדי להעיר אותי עם כוס קפה במיטה וגם שוקולד מריר. נתתי לו נשיקה ושמחתי על המחווה הפשוטה ומחממת הלב הזאת.
כשהוא הלך להסתפר ארגנתי את הדירה כדי שיהיה כיף לחזור אליה וארזתי לנו תיק. פיץ חזר עם חיוך גדול וזר פרחים גדול עוד יותר. עכשיו יהיה אפילו יותר כיף לחזור!
אחרי מקלחת זריזה יצאנו לדרך.
דקות אל תוך הנסיעה, הרגשתי גל של הכרת תודה שעולה בי. הודתי לפיץ על היוזמה והתכנון שלו, על הדרך בו הוא העיר אותי הבוקר ועל הפרחים. והוא, מקסים שכמותו, אמר שגם הוא מודה לי על כל התקופה האחרונה, שהוא יודע שהייתה חסרת ודאות ולא פשוטה עבורי, ואז הוא המשיך והודה לי ארגון הדירה ועל היחס החם והעזרה לאמא שלו בימים בהם התארחה אצלנו. איזה מותק שהוא, כיף שהוא לא לוקח שום דבר מאלה כמובנים מאליהם.
עצרנו לארוחת צהריים זריזה בבית קפה שנמצא בעיירה בה גרתי ברילוקיישן הקודם, עוד עשרים דקות נסיעה ומשם המשכנו לרכבת. בדקות שבהן הלכנו מתחנת הרכבת ועד המלון היה קר, אפור וגשום לפרקים. פיץ אמר שמזג האוויר ההפכפך הטה מבחינתו את הכף בנוגע למקום שבו נלון כי הוא רצה לוודא שיהיו לנו מספיק פעילויות סביב בלי שנצטרך ללכת יותר מדי. בדרך כלל כשאנחנו ישנים במלונות אנחנו מעדיפים לאכול את הארוחות שלנו בחוץ, כדי לנסות מקומות שנראים מעניינים אבל הפעם הוא החליט להזמין לנו גם ארוחת ערב ובוקר במלון, למקרה שיהיה גשום מדי. המלון שבחר בו נמצא ממש בלב האיזור התיירותי ומלא האטרקציות כך שבכל מקרה היינו קרובים להכל במידה ומזג האוויר כן יחליט לשתף פעולה.
ניגשנו לעשות צ'ק אין בקבלה. פיץ נתן את הפרטים שלו ואני, כאורחת שלו, נתבקשתי למלא את שלי בטופס. תחת סעיף השם, כתבתי את שמי הפרטי ולאחר היסוס קצר, הוספתי את שם המשפחה של פיץ, שלנו, בעצם. פיץ חייך אלי במבט מלא סיפוק. אולי כי הוא יודע שעוד לא ממש התרגלתי לשם הזה אבל הנה, אני מנסה.
אחרי התמקמות ומנוחה קצרה בחדרנו ירדנו לארוחת הערב במסעדת המלון בה סעדו זוגות מכל קשת הגילאים. הזמנו לנו שתי כוסות יין, ראשונה ועיקרית לי, עיקרית וקינוח לפיץ. כל המנות היו טעימות מאוד ובסך הכל החוויה הייתה מאוד נינוחה ומהנה.
כשעלינו בחזרה התלבטנו אם אנחנו רוצים לצאת למקום נוסף, אבל שנינו היינו עייפים והגשם שבחוץ גרם למיטה להראות אטרקטיבית מאוד והיא אכן לא אכזבה, שנינו שקענו לשינה עמוקה למרות שפה ושם שמעו את קולות הבליינים בחוץ.
את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר קלה במלון תוך שזכרנו זה לזו שאת הקפה שלנו נשתה במאפיה בסגנון ארגנטינאי שנמצאת לא הרחק מהמלון. ההליכה הייתה ארוכה מהמצופה כי לקחנו כמה פניות לא נכונות, אבל בסופו של דבר גם זה היה לטובה, כי בדרך עברנו ליד בית הקפה שבו צילמנו את התמונה ששלחנו לבני המשפחה כדי להכריז על אירוסנו (התמונה שמופיעה בסוף הפוסט הזה).
בבית הקפה הארגנטינאי היו מאפים "סטנדרטיים" כמו עוגות וקוראסונים אבל גם אמפנדאס עם כל מיני מילויים. פתאום חשבתי על איך זה שבכל כך הרבה מטבחים יש גרסה כלשהי של כיס בצק ממולא. בספרדית זה קיבל שם מגניב כזה שמתגלגל על הלשון, אמ-פ-נ-דס ואצלנו זה פשוט סמבוסק.
המחשבה נקטעה כשהגיעה תורי והזמנו לנו קפה ושני אלפחורס קטנים ומתוקים.
המשכנו בטיולנו הרגלי ואני ביקשתי שנעצור בחנות קרובה כלשהי כדי לקנות זוג גרביים כי הרגשתי שהזוג שאני גרבתי, שמכיל מאחוז מסויים של צמר, קורע לי את כפות הרגליים, כאשר הזוג הנוסף שהבאתי איתי היה מאותו הסוג בדיוק.
אז נכנסו לחנות והתחדשתי בגרביים וגם במעיל. החלפתי את הגרביים בזריזות בלי לבחון את מצב העור והמשכנו בדרכנו כשההקלה הורגשה היטב.
התחנה הבאה הייתה בר ספורט בו עצרנו כדי לצפות בקבוצת הכדורגל שפיץ אוהד, שהתחילה בצורה מקרטעת אבל סיימה לשמחתנו בנצחון.
עצרנו לארוחת צהריים זריזה בבית קפה שנמצא בעיירה בה גרתי ברילוקיישן הקודם, עוד עשרים דקות נסיעה ומשם המשכנו לרכבת. בדקות שבהן הלכנו מתחנת הרכבת ועד המלון היה קר, אפור וגשום לפרקים. פיץ אמר שמזג האוויר ההפכפך הטה מבחינתו את הכף בנוגע למקום שבו נלון כי הוא רצה לוודא שיהיו לנו מספיק פעילויות סביב בלי שנצטרך ללכת יותר מדי. בדרך כלל כשאנחנו ישנים במלונות אנחנו מעדיפים לאכול את הארוחות שלנו בחוץ, כדי לנסות מקומות שנראים מעניינים אבל הפעם הוא החליט להזמין לנו גם ארוחת ערב ובוקר במלון, למקרה שיהיה גשום מדי. המלון שבחר בו נמצא ממש בלב האיזור התיירותי ומלא האטרקציות כך שבכל מקרה היינו קרובים להכל במידה ומזג האוויר כן יחליט לשתף פעולה.
ניגשנו לעשות צ'ק אין בקבלה. פיץ נתן את הפרטים שלו ואני, כאורחת שלו, נתבקשתי למלא את שלי בטופס. תחת סעיף השם, כתבתי את שמי הפרטי ולאחר היסוס קצר, הוספתי את שם המשפחה של פיץ, שלנו, בעצם. פיץ חייך אלי במבט מלא סיפוק. אולי כי הוא יודע שעוד לא ממש התרגלתי לשם הזה אבל הנה, אני מנסה.
אחרי התמקמות ומנוחה קצרה בחדרנו ירדנו לארוחת הערב במסעדת המלון בה סעדו זוגות מכל קשת הגילאים. הזמנו לנו שתי כוסות יין, ראשונה ועיקרית לי, עיקרית וקינוח לפיץ. כל המנות היו טעימות מאוד ובסך הכל החוויה הייתה מאוד נינוחה ומהנה.
כשעלינו בחזרה התלבטנו אם אנחנו רוצים לצאת למקום נוסף, אבל שנינו היינו עייפים והגשם שבחוץ גרם למיטה להראות אטרקטיבית מאוד והיא אכן לא אכזבה, שנינו שקענו לשינה עמוקה למרות שפה ושם שמעו את קולות הבליינים בחוץ.
את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר קלה במלון תוך שזכרנו זה לזו שאת הקפה שלנו נשתה במאפיה בסגנון ארגנטינאי שנמצאת לא הרחק מהמלון. ההליכה הייתה ארוכה מהמצופה כי לקחנו כמה פניות לא נכונות, אבל בסופו של דבר גם זה היה לטובה, כי בדרך עברנו ליד בית הקפה שבו צילמנו את התמונה ששלחנו לבני המשפחה כדי להכריז על אירוסנו (התמונה שמופיעה בסוף הפוסט הזה).
בבית הקפה הארגנטינאי היו מאפים "סטנדרטיים" כמו עוגות וקוראסונים אבל גם אמפנדאס עם כל מיני מילויים. פתאום חשבתי על איך זה שבכל כך הרבה מטבחים יש גרסה כלשהי של כיס בצק ממולא. בספרדית זה קיבל שם מגניב כזה שמתגלגל על הלשון, אמ-פ-נ-דס ואצלנו זה פשוט סמבוסק.
המחשבה נקטעה כשהגיעה תורי והזמנו לנו קפה ושני אלפחורס קטנים ומתוקים.
המשכנו בטיולנו הרגלי ואני ביקשתי שנעצור בחנות קרובה כלשהי כדי לקנות זוג גרביים כי הרגשתי שהזוג שאני גרבתי, שמכיל מאחוז מסויים של צמר, קורע לי את כפות הרגליים, כאשר הזוג הנוסף שהבאתי איתי היה מאותו הסוג בדיוק.
אז נכנסו לחנות והתחדשתי בגרביים וגם במעיל. החלפתי את הגרביים בזריזות בלי לבחון את מצב העור והמשכנו בדרכנו כשההקלה הורגשה היטב.
התחנה הבאה הייתה בר ספורט בו עצרנו כדי לצפות בקבוצת הכדורגל שפיץ אוהד, שהתחילה בצורה מקרטעת אבל סיימה לשמחתנו בנצחון.
המשחק הסתיים בדיוק בזמן לארוחת צהריים ואנחנו החלטנו להמשיך את קו המטבחים האקזוטי שהתחיל בבוקר בארגנטינה. הפעם, הלכנו לכיוון מיני שוק אוכל שקיבל תגובות נלהבות ברשת.
אסיים ואומר שאולי היה גשם ושלפוחיות מכאיבות, אבל גם ובעיקר היה זמן איכות זוגי, אוכל טוב, הרבה הליכה, הרפתקאה קולינרית ולא מעט הכרת הטוב מצדי ומצידו. אני יודעת שוולנטיינז הפך מזמן למסחטת מזומנים של לבבות ודובונים, אבל מבחינתי זה היה עוד הזדמנות לשמוח על הזוגיות עם פיץ שממשיכה להיבנות מעט יותר בכל יום.
המתחם שהזכיר קצת את התחנה המרכזית החדשה בת"א, הכיל דוכני מזון קטנים שייצגו מטבחים מסקרנים ופחות מוכרים כמו נפאלי, פקיסטני ובנגלדשי לצד מטבחים יותר מוכרים כמו גאורגי ורומני, אם כי בשתי האחרונות היו המון מנות שלא הכרתי.
בסופו של דבר החלטנו לנסות את האוכל הנפאלי שבסך הכל היה ממש נחמד וכלל שני היילייטים.
הראשון, הוא שבמנה שלי זיהיתי מקלוני דבאייל. כשהייתי ילדה, הייינו מחסלים שקיות שלמות של החטיף הזה במהירות ולמעשה אף פעם לא ראיתי שימוש במקלונים הפיקנטיים האלה שלא כנשנוש.
נקודת השיא מבחינתי היה תה שדמה מאוד (או שהיה זהה?) לצ'אי מסאלה. הכוס שקיבלתי אמנם הייתה בכוס חד פעמית מבאסת, אבל בפנים היה משקה חלבי ומהביל בטעמים מתפוצצים של קינמון, הל, פלפל שחור וציפורן שהיה פשוט נהדר. פיץ שתה את הלאסי מנגו שלו בפנים חתומות בעוד העיניים שלי התגלגלו להן בעונג עם כל לגימה. כן, זה היה עד כדי כך מוצלח.
בסיום ארוחת הצהריים התקפלנו לכיוון הרכבת ומשם נסענו הביתה.
את פנינו בדירה קיבל הזר הגדול והצבעוני של פיץ. כשהתפנתי סופסוף לבחון את מצב כפות הרגליים שלי גיליתי שטוב שהקשבתי לעצמי, כי על בהונות שתי הרגליים צצו להן בסך הכל שלוש שלפוחיות נפוחות ודי גדולות. סליחה על התיאור הדוחה.
בסופו של דבר החלטנו לנסות את האוכל הנפאלי שבסך הכל היה ממש נחמד וכלל שני היילייטים.
הראשון, הוא שבמנה שלי זיהיתי מקלוני דבאייל. כשהייתי ילדה, הייינו מחסלים שקיות שלמות של החטיף הזה במהירות ולמעשה אף פעם לא ראיתי שימוש במקלונים הפיקנטיים האלה שלא כנשנוש.
נקודת השיא מבחינתי היה תה שדמה מאוד (או שהיה זהה?) לצ'אי מסאלה. הכוס שקיבלתי אמנם הייתה בכוס חד פעמית מבאסת, אבל בפנים היה משקה חלבי ומהביל בטעמים מתפוצצים של קינמון, הל, פלפל שחור וציפורן שהיה פשוט נהדר. פיץ שתה את הלאסי מנגו שלו בפנים חתומות בעוד העיניים שלי התגלגלו להן בעונג עם כל לגימה. כן, זה היה עד כדי כך מוצלח.
בסיום ארוחת הצהריים התקפלנו לכיוון הרכבת ומשם נסענו הביתה.
את פנינו בדירה קיבל הזר הגדול והצבעוני של פיץ. כשהתפנתי סופסוף לבחון את מצב כפות הרגליים שלי גיליתי שטוב שהקשבתי לעצמי, כי על בהונות שתי הרגליים צצו להן בסך הכל שלוש שלפוחיות נפוחות ודי גדולות. סליחה על התיאור הדוחה.
אסיים ואומר שאולי היה גשם ושלפוחיות מכאיבות, אבל גם ובעיקר היה זמן איכות זוגי, אוכל טוב, הרבה הליכה, הרפתקאה קולינרית ולא מעט הכרת הטוב מצדי ומצידו. אני יודעת שוולנטיינז הפך מזמן למסחטת מזומנים של לבבות ודובונים, אבל מבחינתי זה היה עוד הזדמנות לשמוח על הזוגיות עם פיץ שממשיכה להיבנות מעט יותר בכל יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה