אני צריכה לעדכן כאן לעתים יותר קרובות. לפעמים אני מרגישה שעשזה כבר קורה, יש לי כל כך הרבה מה לומר ביותר מדי נושאים עד שיוצא לי מונולוג בלתי קריא או שאני לא מצליחה לרדת לרזולוציה המתאימה.
כעת שלמדתי בפעם האלף את הלקח, אנסה לעדכן קצת מהשבועיים האחרונים במבחר חזיתות.
מעבר דירה
בהמשך לפוסט הקודם, אפשר לומר שסופסוף עברתי דירה. הימים הראשונים היו מאתגרים פיזית ומנטלית כפי שניתן היה לצפות. הנקיונות ופריקת הארגזים מעייפים, והנסיון להתרגל למקום חדש, תוך כדי השוואות בלתי פוסקות לדירה הקודמת היו מאתגרים מאוד.
לדוגמה - כשעברתי היו כאן כמה ימים חמים מאוד. הבידוד בדירה הזאת הוא כנראה לא מאוד מוצלח כי זה הרגשתי כמו בטאבון מה שגרם לי להתגעגע למרפסת בדירה הקודמת.
בנוסף על אלו, גיליתי די מהר שבקיר הבניין, מרחק של פחות מעשרה מטרים מחלון המטבח הגדול ישנו חור בקיר שבתוכו התיישב לו נחיל דבורים ולחרדתי, גם לא מעט צרעות התעופפו להם מסביב.
כששאלתי את בעל הדירה אם הוא מכיר את הבעיה, הוא הפנה אותי לועד הבית. כשפניתי אליה, היא אמרה שמדביר כבר היה שם אבל שאי אפשר להוציא דבורים בלי להרוג אותן ואסור להרוג דבורים.
שלחתי לה סרטונים והסברתי שאמנם יש שם דבורים אבל גם לא מעט צרעות. היא הבטיחה שתדבר עם המדביר שוב.
כששאלתי את גוגל לעצתו, גיליתי שישנה עמותה שמפנה דבורים בשם "מגן דבורים אדום". כשפניתי בהתחלה, הם אמרו שבגלל הצרעות הם לא יוכלו לטפל בעניין ומבחינתם צריך לרסס. המשכתי לעקוב אחר התפתחות הקן ולאחר כמה ימים הצרעות כבר לא היו שם ולכן פניתי לעמותה שוב, דרך מתנדבת אחרת.
בתחילה אמרה שתנסה למצוא מתנדבים באיזור אך מאוחר יותר שאלה פתאום אם הנחיל רוסס בעבר. עניתח שלא אך זאת יצאה בטון תקיף ואמרה שהם לא מוכנים לפנות כי מדובר בנחיל שבודאות רוסס והאשימה אותי באמירת חצאי אמיתות ונסיון לבזבז את זמנם של המתנדבים על נחילים שעברו נסיון הרעלה שימנע מהם לשרוד ולשגשג במיקומם החדש.
כששלחתי לה צילום מסך של שיחה עם הגברת מועד הבית בו היא אומרת מפורשות שלא היה נסיון הדברה היא ריככה מעט את הטון ואמרה שאולי לא מספרים לי את כל האמת, ביקשה סליחה אם זה נשמע שהיא האשימה אותי לשווא אך עמדתה נשארה זהה- הם לא יגיעו לפנות.
כשחזרתי לגברת מועד הבית, היא המשיכה עם המנטרה הקבועה שלה - לאהורגיםדבוריםלאהורגיםדבוריםלאהורגיםדבורים.
אז מה לגבי פינוי? לא מוכנה לפנות. למה? כי הן לא מזיקות. הן מתעופפות לתוך הדירה, אני מניחה שלא רק לשלי. אף אחד לא דיווח על כך. סיפרתי לה שכבר נתקעתי לילה אחד עם שלוש דבורים בדירה ושהגעתי למצב שבחום הקיצי והמהביל אני חוששת להשאיר חלון פתוח.
לאהורגיםדבוריםלאהורגיםדבוריםלאהורגיםדבורים. אבל, אמרתי לה, אני מבינה שבפינוי משתמשים במשאבה שלא פוגעת בהם ושסך הכל מעבירה אותם למקום אחר.
טוב, נראה, מה המדביר יגיד, הוא קבע עם השכנה כי החלון שלה קרוב מאוד לנחיל.
בינתיים, ביררתי את העניין עם מדביר אחר עליו אני סומכת והוא אמר שהמצב לא פשוט.
לטענתו, המיקום מקשה על פינוי והוא לא יכול להציע את השירות הזה. אם כן נלך על הדברה - צריך לפנות את כל הגופות כדי שלא יסריחו ואת כל הקן עם הדבש יש לנקות היטב כדי שלא ימשוך נחיל דבורים או חרקים אחרים. לאחר מכן יש לאטום את החור הרמטית ואז ורק אז- לקוות לטוב.
ביום שלפני הגעת המדביר מטעם ועד הבית, שכנה מהבניין ממול ראתה אותי בחלון וסיפרה לי שניסתה בעבר ליצור קשר עם המוקד העירוני שנפנף אותה בטענה שזו בעיה שהבניין צריך לפתור. השכנה שקבעה עם המדביר שמעה כנראה את השיחה ויצאה גם היא אל החלון.
שאלתי איך זה שהיא לא חוששת מהדבורים כשהחלון שלה כל כך קרוב לקן. היא אמרה ששמה רשתות על החלונות והציעה לי גם. חייכתי ואמרתי שפתרון אפשרי אחר הוא פשוט לעבור דירה.
ובאמת התחלתי לחפש ולראות דירות אחרות, מה ששם במקום מאוד מוזר בו לא ידעתי אם עלי להמשיך ולסדר את הדירה כדי שיהיה לי בה נח וביתי או שזה לא משנה כי אני עוברת. אפילו השארתי חלק מהארגזים בהישג יד למקרה ואחליט לעבור.
המדביר של הועד לא הגיע לבסוף. ובעצם, למה שיבוא? הרי מצד אחד לאהורגיםדבורים ומצד שני, פינוי במקרה זה הוא עסק לא פשוט.
אתמול, אחרי שכבר התחלתי לעשות תחקיר בנושא רשתות לחלונות, התקשר אלי הדוד השכן שמכיר את הסיפור.
הוא אמר שדיבר עם מדביר שהמליץ על "מגן דבורים אדום" ואמר שבמידת הצורך מוכן לבוא כבר הערב ולרסס. שיתפתי אותו בתקרית המוזרה שהייתה לי איתם והוא החליט לנסות את מזלו גם כן.
יצרנו קשר עם מתנדב אחר ושלחנו לו סרטון של המפגע. עד לרגע זה אני לא יודעת אם הם חזרו אל הדוד אבל אני בספק - קיבלתי את הרושם שיש להם קבוצת ווטסאפ ואני בטוחה שהם יזהו את הסרטון.
כשהזכיר שוב את האפשרות להדביר סיפרתי לו על העקשנות של ועד הבית בנושא. הדוד הציע שאעלה לשיחה את בעל הדירה והוא ידבר איתו. הדוד בהחלט יודע לדבר באופן משכנע, כי למרות ההתנגדות הראשונית של בעל הדירה לממן בעיה, שלשיטתו, קשורה לבניין ולא לדירה, הוא הסכים שזה עניין שמצריך טיפול והסכים לפנות לועד הבית כדי לנסות לסגור את זה מולה.
כשבעל הדירה ירד מהשיחה, אמרתי לדוד שבתכלס, אעדיף שלא לפגוע בדבורים בשל החשיבות האקולוגית שלהן. במידה ואי אפשר לפנותן, רישות החלונות יספק אותי. הדוד, בעל דירות בעצמו, אמר שאם האיש חכם הוא ילך על הדברה גם אם זה יצא מהכיס שלו כי כל פתרון אחר יעלה לו יותר.
עשרים דקות מאוחר יותר, בשעה שבע בערב קיבלתי ממנו הודעה - ועד הבית לא עונה לו. אם היא לא חוזרת אליו עד השעה שמונה נתקדם עם המדביר באופן עצמאי.
שמחתי. שלחתי את ההודעה שלו לדוד שלא הופתע מהתגובה, אלא שלא שמעתי ממנו בשמונה וגם לא בשמונה ורבע. כששאלתי אותו בשמונה וחצי אם היא חזרה אליו, ענה שכן אבל שנהיה מאוחר לו אז שנדבר מחר.
אני ממש מקווה שלא ימרח אותי בעניין. לכל הפחות, הוא יודע עכשיו שאני מוטרדת מהקן הזה כך שאם באמת אצא מהדירה זה לא יבוא לו בהפתעה.
ראש השנה
החג היה מאוד משפחתי והיווה סוג של פיצוי ליל הסדר העצוב מהשנה שעברה.
את הערב הראשון חגגתי אצל הדודה והדוד (כנכן, זה עם הדבורים) שכעת הפכו להיות שכני הקרובים. עוד הסבו איתנו צ'ץ' וסבתי. לסבתא די קשה ללכת עד לבתה למרות שמדובר בעשר דקות. לכן, לא הופתעתי לראות אותה בהגעתי, ידעתי דהדודנ אספה אותה אליה לפני כניסת החג. על חזרתה הופקדתי אני - הזמנתי לנו מונית מבעוד מועד, וליוויתי אותה בנסיעה ובהגעה לביתה ואחרי כן חזרתי ברגל אל הדודה.
חזרתי הישר אל הספה בעיצומן של שיחות הסלון שבד"כ אין בעלות אופי קליל.
הפעם השיחה הפכה למעין "טיפול קבוצתי" ואינני מתכוונת לזה במובן הרגיל של מאזין אחד והרבה מדברים אלא, במקרה זה, שלושה מטפלים ופציינטית אחת שהיא אני.
דודי, דודתי וצ'ץ' כולם בעלי רקע ונסיון ואני הרשתי לעצמי להפתח בפניהם ולשתפם בקשיים שאני חווה כעת בחיי - ההתלבטות לגבי הדירה הנוכחית, הזוגיות שתקועה בלימבו, העתיד הלא ודאי מבחינת מדינת מגורים, מיצוי בעבודה וכו'.
אם אלו לא היו אנשים שאי כל כך מעריכה ומכבדת כנראה שלא הייתי נפתחת כך, אבל בגלל הסיטואציה והקרבה הרשתי לעצמי להחשף ובסופו של דבר השיחה נמשכה שעות ארוכות אל תוך הלילה. היו שם דמעות, חבילת טישו וגם קיבלתי לא מעט חיזוקים ואהבה מהם.
ממש התרגשתי.
את החג השני עשיתי אצל ההורים וכשחזרתי חזרה ראיתי את צ'ץ' והדוד שבדיוק הורידו את הכלבים. צ'ץ' אמר שהם עמדו לשחק קטאן ושאלו אם אני מצטרפת. אני לא אומרת לא לקטאן חוץ מזה שרציתי להחזיר לדודה ספר שהיא השאילה לי בערב הקודם.
גם למחרת בצהריים הייתי אצלם כשערכו על האש בגג. אמרתי לדודה שאני מרגישה שלאחרונה אני מבלה אצלם כל כך הרבה זמן שתיכף אתחיל לשלם להם שכירות. היא העדיפה שאתחיל בארנונה.
קיום הבטחות
לפני שנכנסתי לדירה הזאת, בזמן שחיכיתי לשותפה היוצאת שתעדכן, אמרתי לה שסבתא רבתא שלי נתגלתה לי בחלום ואמרה שאקבל את הדירה.
בזמנו חשבתי לעצמי שאם זה באמת יקרה, אדליק נר לעילוי נשמתה.
בין אם הדירה הזאת מערימה עלי קשיים ובין אם לאו, הבטחות צריך לקיים.
קורונה
ביום שני בלילה, כמה שעות לפני משמרת בוקר ראשונה ועמוסה, נכנסתי בטעות לאפליקציית "המגן" שמותקנת אצלי בטלפון ומיד קפצה לי התראה.
האם היית במקום זה בשעה כזו?
זו לא הפעם הראשונה שהוא חושד שהייתי בקרבת חולה קורונה אלא עד עכשיו המיקום ו/או התזמון לא התאימו. הפעם הם דווקא פגעו.
בבוקר עדכנתי את המנהל שלי והוא ביקש שאשאר בבידוד כפי הנדרש. למזלי הלפטופ של העבודה היה זמין אז יכולתי לעבוד מהבית. עוד למזלי, נותרו לי מרגע הגילוי סה"כ שלושה ימים לסוף הבידוד שיסתיים למעשה היום בצהריים.
סגר
בין לבין פיץ ואני ניסינו להבין האם טיסות עדיין אפשריות וגם כשהבנו שכן נשארתי מלאת חששות ומסתבר שלא בכדי.
טכנית, נראה שיש טיסות מתאימות. אך האם אוכל לחזור ארצה? ומה אם איזה חולה מאומת יעלה איתי למטוס?
בקצב הזה אני לא באמת יודעת מתי יצא לנו להתראות וזה מתחיל להיות די מגוחך.
נחכה ונראה.
בזמן כתיבת שורות אלה נכנסה לי דבורה דרך החלון ועוד אחת שעמדה להכנס אבל נתקעה על הוילון מבחוץ.
שנת אשפה טובה ומוצלחת לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה