בוקר חדש התחיל לו בניסיונות של חינה להעיר אותי.
היא שמעה את הסגנית שדופקת בדלת ושאלה אם כולן ערות והיא רימתה ואמרה לה שכן.
היא התחילה לנסות להעיר את כולנו.
חג'י התעוררה ראשונה. אח"כ אני ולבסוף רק תפוזינה והארלם.
כולם התלוננו שהם קפאו בלילה חוץ ממני ומחג'י כי רק לנו היה שמיכות פוך, וחג'י התלוננה שהיא יכלה לישון בגלל רק על צד אחד, כי ישנו על בערך מיטה זוגית שכזו והיא אמרה שזה מוזר מדי... נו בטח זה רק בגלל שאני נראית זוועה בבוקר... או בכל שעות היממה...
עד שקמנו היינו בטוחות שכולם כבר ברחו, אבל מסתבר שלא רק שהם לא ברחו, אלא כולם חיכו באוטובוס עוד איזה שעה שחבורת האהבלות והפוסטמות יזכרו להגיע.
הארלם לא יצאה בסוף למסלול של אותו יום.
המסלול עצמו היה חביב ביותר, הבעיה היחידה היא שהייתה שם גם קבוצת פספוסונים בכיתה ו שכל הזמן עקפו אותנו.
בשלב מסויים של המסלול עשינו עצירה, ואז ראינו שגם הייתה שם קבוצת חיילים שחלקם הסתובבו טופלס, ואחד מהם הסתובב במעין בוקסר בצבע ורוד, אולסטארס לרגליו, וחולצה לראשו.
חג'י שעיניה נקרעו לרווחה עקב המחזה אמרה כשהוא עבר לידינו: "ורוד זה בהחלט לא הצבע שלך"
פינקי יקירינו הסתובב ושאל עם מבט מאיים" מי אמר את זה?!"
חג'י העמידה פנים שאין היא קשורה לפרשיה כלל וכלל והטיפש המשיך ללכת.
חיחי פינקי אדיוט.
כשנגמר המסלול הסכימו להסיע את כולם לקניון המקומי לחצי שעה, שבמקרה נערכה שם תחרות כשרונות צעירים.
חג'י החליטה שהיא רושמת אותי למרות מחאותי הדרמטיות.
הזאתי שרושמת את המתחרים אמרה לה שזה יכול להיות כל סוג של כשרון, והדגמתי לה את כשרון ההלחנה בפלאפון שלי... היא התלהבה שגם הלחנתי בלי להסתכל בכלל על המסך, ומיד רשמה אותי.
רק שהייתה בעיה קטנה, אני לא רציתי... יש לי פחד במה רצחני, ככה שהחלטתי לברוח מהר למדרגות הנעות ולעלות למעלה, חשבתי שהבריחה הזאת תגרום לה לבטל את ההרשמה שלי.
מקץ כמה דקות חג'י עלתה למעלה ואמרה לי שהרושמת אמרה לה שאני בטוח זוכה, חג'י גם אמרה לה שאנחנו צריכות לעזוב בקרוב והרושמת אמרה שהיא תשים אותי בין הראשונים.
אותי?!
לאאאא!!!
יש לי פחד במה! ומול אנשים אני לא אצליח להלחין כלום! ואני בכלל לא יודעת מה להלחין! וכל השכבה נמצאת בקניון...
ראשונה עלתה לה איזו פאקצה מוזרה בת 15 בעלת מבטא דרום אמריקאי, והיא שרה איזה שיר של נטליה אוריירו או משו.
השיר היה ארוך, ובזמן שהיא שרה חרסים אמר שצריך ללכת כבר לאוטובוס, כשחג'י הסבירה לו על התחרות הוא אמר "נראה לך שגהה באמת תעלה לפה ותעשה מעצמה צחוק?"
חג'י ואני לא ידענו שהוא יכול להיות כ"כ מניאק, כי סה"כ ניסיתי להתגבר על הפחד והוא די ריסק לי את הבטחון העצמי.. חוץ מזה שבבוקר לחבורת האהבלות והפוסטמות כל השכבה יכלה לחכות שעה שלמה באוטובוס, אני בטוחה שלשכבה לא היה איכפת לחכות כמה דקות ולראות איך אני עושה לעצמי פאדיחות... או שמקסימום הן ישארו בקפולסקי...
אממ הפוסט יצא די ארוך והיום עוד לא נגמר! המשך בפוסט הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה