הזמן עף בחברתו של קטוץ הקטן כאשר הימים מתחברים ללילות עם שינה מקוטעת ואלה ביחד מרגישים כמו יחידת זמן חדשה.
קטנטוצנו כבר בן שלושה חודשים כמעט. כשאני חושבת על פרק זמן כזה בחיי הבוגרים זה כנראה לא הרבה. הרי בסה"כ כמה כבר השתנה בין, נאמר, החודשים יולי-ספטמבר או אוקטובר-דצמבר רנדומליים? אבל שלושה החודשים האחרונים הם כל משך חייו של קטוץ עד כה ובהם הוא השתנה לא מעט ואיתו גם אנחנו.
המכה אמנם רוככה בעזרת מתן מנה של ג'ל ורדרד של פרצטמול בטעם תות, אבל האחות הסבירה שיתכן והוא יצטרך מנות נוספות של ג'ל כל 4-6 שעות במשך 24 השעות הקרובות. מסתבר שהיא דייקה כי את שתי המנות הבאות נתנו לו בהפרש של ארבע שעות אחת מהשניה בכל פעם שהוא התחיל להראות סימנים של כאב.
עד סוף היום הוא היה כזה מסכנוני, עם בכי עייף ומסמורטט שסימן לנו שהגוף הקטנטן שלו כנראה מנסה להפיק את המיטב מהחיסונים אבל זה עולה לו בכוחות רבים ובמצב רוח.
את הלילה ההוא פיץ אמור היה לעשות איתו אבל התנדבתי להחליף אותו כי הנחתי שהוא יתעורר לא מעט וודאי יהיה רעב אך בפועל קרה בדיוק ההפך- הוא התרסק לשינה רציפה וארוכה יחסית והעיר אותי עם שינה פעילה וקולנית רק לקראת ארבע לפנות בוקר.
לשמחתנו, ביום המחרת חוץ מבליטות נפוחות במקומות הזריקה בירכיים הוא די חזר לעצמו.
בשבוע שעבר נסענו לבקר את אמא של פיץ.
כשהגענו, היא הייתה לבד בבית, מאחר ואחות של פיץ והבת שלה בילו כמה ימים במדינה השכנה, בה האחות מתגוררת בשגרה.
כזכור, האחות חזרה לבית אמם בקיץ האחרון לקראת לידת אבל אוטוטו הגיע הזמן לחזור לעבודה ולכן היא נסעה כדי לראות מהן אפשרויות המגורים ופעוטונים באיזור.
למחרת היום האחות כבר חזרה עם הבת שנראה שנהנתה מזמן איכות עם בן דודה הקטנטוצי שכללו המון חיוכים לעברו ולא מעט נסיונות מתוקים להחזיק איתו ידיים.
השבוע היו לנו כמה ימים של מזג אוויר שמשי ונחמד ולמזלי מצאתי לי סיבות להיות בחוץ ולהנות ממנו. ביום שני קפצתי ספונטנית למפגש תמיכה באמהות מניקות שמתרחש אחת לשבועיים בבית קפה מקומי. כשהגעתי למקום ראיתי שלט של הקבוצה ושולחן עם ארבע נשים אבל לא הייתי בטוחה כיצד לגשת אליהן, אז עמדתי עם העגלה מול שלט וקראתי אותו בעיון עד שאחת מהן שמה לב אלי ושאלה אם אני כאן בשביל המפגש.
מסתבר שכל הארבעה היו יועצות הנקה ולא היו אמהות נוספות חוץ ממני, אבל אחת מהן אמרה שכמות המשתתפות דינמית מאוד ומשתנה בכל פעם.
המפגש היה נחמד מאוד ובו דיברנו, כצפוי על הנקה, אבל היה גם לא מעט סמול טוק ושיתוף כללי על החיים ולמרות שאני לא מכירה אותן ושלכולן ילדים גדולים משלי, הן שיתפו אותי בשיחה בצורה טבעית שלשמחתי הרגישה ממש לא מאולצת.
נהנתי מאוד במפגש הזה, שמילא לי את המצברים החברתיים המרוקנים שלי.
אתמול הלכנו למפגש אמהות אחר הנקרא בייבי קפה. המפגש הזה, שלא כמו הקודם, מתרחש אחת לשבוע, ומתקיים בחדר בו מזרנים צבעוניים וצעצועים שהתינוקות יכולים להשתעשע בהם בזמן שהאמהות יכולות לקשקש אחת עם השניה ולשתות קפה.
זו הייתה בפעם השלישית שאנחנו מגיעים למפגש הזה. בפעם בראשונה קטוץ היה בן שבועיים ולכן ישן בעגלה רוב הזמן. בשבוע שעבר הוא כבר היה גדול מספיק כדי להנות מהצעצועים.
אתמול חוץ ממני היו עוד שתי אמהות חברותיות כך שבהחלט היה מוצלח.
דרך הקבוצה הזאת נרשמתי לקורס עיסוי תינוקות שאורכו חמישה מפגשים שבועיים. לדברי המארגנת, העיסוי עוזר להרגיע את התינוק, מועיל לשחרור גזים ולהרדמות. בנוסף, זו פעילות שיוצרת בונדינג עם הילד ומבנה של מפגשים שבועיים גם לא פעם יוצר חברויות בין האמהות המשתתפות.
הקורס מתחיל עוד שבועיים ואני סקרנית לראות איך וכמה העיסויים יועילו לנו.
