• ההתרגשות שלו שמובעת לעתים על ידי בעיטות והתמתחות על המזרון או האוניברסיטה, שלפעמים מגיעה עד כדי התפתלות. לא תמיד אני יודעת ממה, אבל לפעמים כשנראה שהטריגר לכך הוא תשומת הלב שלו לנוכחותי, אלה רגעים בהם אני מרגישה מבורכת.
• שמח באמבטיה. בפעמים הראשונות שרחצנו אותו כניובורן קטנטן, הוא היה בוכה כל כך, עד שנאלצנו להשתמש באטמי אוזניים. די מהר הוא התחיל למחות פחות ואחרי כמה שבועות הוא התחיל לחייך ולנענע קלות את רגליו במים כאילו הוא שוחה.
היום, בגיל חמישה חודשים וקצת, הוא כבר למד לבעוט במרץ ולהכות במים בכף ידו הפתוחה. התגובות שלנו להשפרצות ולחתירה, הכוללות מחיאות כפיים או "אוו!" של התפעלות אחרי כל התזה כזאת, גורמות לו בדרך כלל לחיוך, לצחוק מתגלגל או לחזרה על הפעולה. פיץ ואני כמובן מנצלים את זה באמבטיית הערב כדי לגרום לו להוציא כמה שיותר אנרגיה כדי שישן טוב.
• הצחוק הפרוע שלו כאשר מנשקים אותו בצוואר או כאשר עושים לו "פלוץ בטן". לפעמים אני מתכופפת אל מיטתו וממטירה אותו בנשיקות, וכשאני מתיישרת בחזרה, אני נוכחת לגלות שהוא ניצל את ההזדמנות וכח הכבידה, כדי לתפוס קצוות משיערי ולנשנש אותן בתאווה יחד עם האגרוף שלו.
• הקולות הג'יברישיים שהוא עושה במנגינה של דיבור. פיץ ואני עונים לו בחזרה שלל תגובות כמו "מה אתה אומר! ומה עשית אז?" או "זה חתיכת סיפור מדהים! ומה קרה בהמשך?" סתם כדי שימשיך לברבר בירבורים מתוקים.
• העיניים הגדולות שהוא פוער כאשר אני מחליפה לו חיתול בשעות הלילה או הבוקר המוקדמות. הוא מאוד שקט ברגעים האלה, והעיניים המופתעות שלו ממוקדות בי, כאילו שזו הפעם הראשונה שהוא מוצא את עצמו על משטח ההחתלה בשעות לא שעות.
לא פעם, הוא מתעורר פתאום ומתחיל לחייך ולבעוט משמחה. אם זה קורה באמצע הלילה, אני אומרת לו בעדינות שמאוחר ושצריך לחזור לישון. לפעמים, כשההלם שלו ממושך מהרגיל אני אומרת לו "למה אתה מופתע לראות אותי? אני ואתה גרים באותו הבית כבר כמה חודשים ולפני כן גרת בתוכי עוד תשעה".
• הנסיונות המשונים שלו להרדם. הראש שלו מונח בדרך כלל במיטתו על חיתול טטרה, כי לפעמים הוא פולט וכשזה קורה באמצע הלילה, יותר קל להחליף טטרה מאשר סדין.
בחודשים האחרונים, כשניכר עליו שהוא עייף הוא מניח את שתי כפות ידיו תחת קצוות החיתול ומשפשף את הבד על פניו תוך כדי התפתלות, עצימת עיניים ונשיפות אוויר, טקס שמשאיר רושם שכל כולו מרוכז בנסיון להרגעה עצמית ושינה.
לאחרונה ההרגל הזה עבר שדרוג, כאשר לא פעם תפסתי אותו פשוט דוחף מלוא החופן טטרה לתוך הפה. בפעמים הראשונה שקלטתי אותו עושה את זה הבטתי בו בפליאה והוא השיב לי מבט כאילו נתפס על חם.
• הרגלי האכילה שלו. פעם הוא פשוט היה אוכל, אבל לאחרונה הוא הפך כנראה למודע יותר או רגיש יותר לסביבתו. אם אני מדברת עם פיץ או בטלפון כאשר אני מניקה, הוא ישחרר את עצמו, יבהה בי במבט של "סליחה, את מפריעה לי". אלא שלא כמו מבוגר מעצבן שאולי היה מגלגל עיניים ויוצר אנטגוניזם, אחרי שאני מיישרת את מבטי אליו ומפסיקה לדבר הוא מחייך חיוך גדול (מלא חניכיים!) וחוזר בחדוה להמשך הארוחה שלו. מה שיפה, זה שהוא לא מאבד סבלנות. אם אני משלימה את המשפט, הוא יחזור על הפעולה ותמיד עם חיוך, אף פעם ללא תסכול. מי היה מאמין שהתינוק הזה ילמד אותי שיעור בסבלנות דרך דוגמה אישית.
• מבנה הגוף התינוקי שלו. קפלי השומן שמכסים את מפרקי כף היד, כפות רגליו השמנמנות וברכיים שבמקום פיקה גרמית, יש עליה שכבות של, ובכן, שומן. וכמובן, שהוא מתחיל לגדל לחיים עגלגלות ומתוקות שמתחננות לנשיקות מההורים כמו גם צביטות שודאי יגיעו בהמשך מדודות ודודים.
• כאשר אני מרימה אותו ותוחבת את אפי לאיזור החיתול שלו ומסניפה ממושכות כדי להחליט אם צריך להחליף לו. אז אני מורידה אותו חזרה לגובה הפנים שלי רק כדי לגלות שזה מאוד מצחיק אותו.
• נקודה מתוקה עם פיץ, כאשר הוא בא להפרד מאיתנו לפני שהוא יוצא לעבודה. לי הוא נותן חיבוק, נשיקה ואיחולי יום טוב או לילה טוב. לקטוץ הוא מאחל דברים דומים ומוסיף "שמור על אמא בשבילי ותזכור- כשאני לא כאן, אתה הגבר בבית".
ואז אני מסתכלת על הגבר שבחרתי לי וה"גבר בבית", עגול הלחיים ולובש החיתול ומתקשה לעצור את החיוך.
לא תמיד קל עם התינוקהזה. לפעמים הוא מבקש תשומת לב כשאני לא במצב של לתת, אבל אני עושה השתדלות כדי שיקבל את מה שהוא צריך.
לפעמים הוא מצליח להגדיש את החיתול שלו וליצור בלאגן שאני צריכה לנקות, בשעות לא שעות, אבל אז אני לוקחת נשימה עמוקה ומזכירה לעצמי שזה סימן טוב ושאני שמחה כל כך על זה שהמעיים והכליות שלו מתפקדים.
לפעמים הוא בוכה ללא שליטה ואני נעה בין חוסר סבלנות, חוסר אונים ועיפות, במיוחד בשעות בלילה. כשזה קורה, אני מנסה לקחת נשימה עמוקה ולהזכיר לעצמי שהוא קטנצ'יק, והרעב שיש לו באותו רגע, הגרעפס התקוע או הנפיחות בבטן הם באמת "סוף העולם" מבחינתו ושהוא זקוק לעזרתי.
לפעמים לא קל איתו, אבל הוא מתוק אמיתי ואני אוהבת אותו כל כך.
שרק ימשיך ככה.
