יום שבת, 28 בנובמבר 2020

משפחה ‏בין ‏קירות

הדירה של אמי הופך להיות נושא שמעסיק אותי לא מעט לאחרונה ושמצליח להאיר בזרקור קשרי משפחה מעוותים שרוחשים מתחת לפני השטח.

פרולוג:
בשנות השמונים העליזות אמי קיבלה דירה בבני ברק במתנה מסבי וסבתי לרגל נישואיה לאבי. הורי מעולם לא גרו בדירה הזו ופשוט השכירו אותה כל השנים הללו, לרוב למשפחות שהתגוררו בה שנים רבות (שמעתי שהשוכרים האחרונים גרו שם עשרים שנה כמעט).
לפני חמש שנים, עוד כשגרתי בארץ השיכורים, נושא הדירה עלה בשיחה עם דודי ההנדימן, האח התאום של אבי. הוא סיפר שהדירה הזאת במצב רע אחרי שנים ללא שיפוץ וגם שמחיר השכירות כמעט ולא עודכן. עד כדי כך ההורים שלי היו קלולסים, שאפילו חוזה עדכני לאותה שנה לא באמת היה- הדיירים חתמו על חוזה כזה פעם והשכירות המשיכה לשנים הבאות מכח האינרציה. המשפחה ההיא גרה שם שנים במחיר מצחיק בדירה מתפרקת והולכת.
בשיחה אחרת עם אבי, שאלתי על הנושא והוא סיפר שהם מבררים את עניין השיפוץ. המילה "מבררים" אינה מדוייקת ,בעצם. מהפועל הזה, גוף שלישי רבים עלול להשתמע שאבי ואחיו או אבי ואמי בודקים את האפשרויות שלהם כשבפועל, היה ברור לי שהאינטרקציה המשפחתית היא כזו שאבי התקשר לאחיו, ביקש את עזרתו והתאום כמובן נחלץ לעזרה ואמר שיטפל בכל כי אבי, כידוע, לא מבין בדברים האלה. אגב, לדוד שלי אין באמת נסיון רב מלאבי, יש לו רק יותר בטחון עצמי, נסיון עם גוגל ותדמית של גיבור-על.
אלא מה? ההנדימן התמודד באותם הימים עם לא מעט בעיות משל עצמו: קשיי תעסוקה, בן שעבר גירושים מכוערים שהולידו נכדים תאומים מופרעים שנזרקו מבית אמם ושעבורם אשתו הפכו אפוטרופוסים בעל כורחם. את כל זה ידעתי במגורי ביבשת רחוקה ולכן סביר להניח שהדברים נראו עוד פחות פשוטים מקרוב.

"למה שלא תעשה בירור ותקח אנשי מקצוע ללא התערבות הדוד? יש לו מספיק עניינים משלו כרגע" הצעתי לאבי, כולי מלאת כוונות טובות- אבי יבין שהתקשרות עם אנשי מקצוע זה לא מדע טילים ולדוד תהיה צרה אחת פחות על הראש. 
חמש דקות אחרי שסיימתי את השיחה הדוד התקשר לשאול למה אני אומרת לאבי שלא יעזר בו וסיפר לי שלמד בעבר תיווך או משהו אחר שקשור בנדל"ן ושהוא מנוסה וכו'
הסברתי שלא אמרתי את הדברים כי אני מפקפקת בידע שלו בתחום אלא נטו מאיכפתיות.

ובחזרה ל2020:
הקורונה דחקה את הדיירים האחרונים החוצה וברור שזו הייתה ההזדמנות לשפץ ולעשות סדר.
עם הדוד ההנדימן נסענו לפני כשלושה שבועות, לראשונה בחיי, כדי לעמוד על טיבה של הדירה. הוא, שהיה שם, הכין אותנו לבאות באומרו "אם היה לי סוס, לא הייתי משאיר אותו במקום כזה".
 הדוד לא הגזים. כשהגענו מצאנו שרוב הקירות מתקלפים, חדר אמבטיה במצב מדכא, המטבח עבר כנראה תיקונים מאולתרים ומסוכנים ועוד מיני הפתעות.
ברור היה שהשיפוץ עומד להיות יקר.
בהמשך השבוע, ההנדימן נפגש בדירה עם שני קבלני שיפוצים שנתנו הצעת מחיר סביב ה200 אש"ח. 
הצעתי שנכניס את הדוד הנדלניסט לתמונה כדי לראות אם הוא יכול להמליץ על בעלי מקצוע ולמרות שסוף השבוע התקרב וידעתי שאהיה אצלו לארוחת שישי, ההנדימן התעקש לדבר עם הנדלניסט בטלפון בכל זאת.
כמה דקות מאוחר יותר הוא חזר אלי וסיפר שהנדלניסט שאל אותו למה הוא בכלל מעורב בסיפור הזה ושהוא צריך להשאיר את השיפוץ הזה לטיפולי.

האמירה הזו לא באה משום מקום, כמובן.
כשסיפרתי לו על הדירה , עוד בשבוע שקדם לשיחת הטלפון בין שני הגיסים, הוא מיד נרתם לעזור וכאדם שעיניו בראשו ויודע על צרותיו של ההנדימן ועל הנכונות שלי לקחת אחריות על הפרוייקט וללמוד, הציע שאני אוביל את הנושא בתמיכתו.
ברור היה שזה מצב שיטיב עם כולם- צרה אחת פחות להנדימן, נסיון ולימוד מצויינים עבורי ועוד בהנחייתו של אדם מנוסה, שעוסק בנושא למחייתו ושמעוניין לחלוק מנסיונו וכמובן הורי, שיקבלו את הדירה במצב מחודש.
הבעיה? אינטרקציה משפחתית שצריכה גם היא לעבור אבולוציה. 

מהרגע שבו הצעתי להורי להעזר בנדלניסט הם עיקמו את האף. הנדלניסט מודע לכך ואמר שהוא יודע שאבי ושההנדימן לא אוהבים אותו. עניתי לו בכנות שאני לא חושבת שזה העניין, אלא בכך שאבא שלי מאוד שמרן- הוא רצה לשפץ את הדירה בבני ברק ולהשכיר בעוד שהדוד הציע בהתחלה לחלק את הדירה ואחרי כן תהה אם לא כדאי למכור את הדירה ולקנות בה דירה במצב טוב יותר במקום אחר. שינויים כאלה מפחידים את אבי למרות שהם עשויים להיות הגיוניים ורווחיים יותר.
אגב, אני דחפתי מאוד לרעיון של מכירה וקנייה במקום אחר אבל משפת הגוף של אבי ברור היה שמנטלית ,הרעיון הזה פשוט גדול עליו בכמה מידות.

הבעייתיות בסלידה מהנדלניסט תומצתה היטב בשיחת טלפון שקיבלתי מצ'ץ' בן דודי היקר ובנו הצעיר של ההנדימן.
צ'ץ' מכיר את סיפור הדירה, הוא נכח בסלון של הדודה (האחות הצעירה של ההנדימן ואבי) והנדלניסט וודאי שמע גם ממקורות אחרים.
הוא התקשר לשאול אם אני באמת מתכוונת לקחת אחריות על הפרויקט בעצמי ושאם כן, שאעזור לו בכך שאהיה נוכחת יותר, שאעדכן את הורי וכו'
כי מסתבר, ששנים של פניה לדוד ההנדימן לא מפסיקים ברגע ושאבי עדיין מפציץ את הנדלניסט בשיחות ושאלות לעתים תכופות מאוד. ההנדימן לעולם לא יגיד שזה יותר מדי ושאבי מציק לו אבל צ'ץ', כבן איכפתי, רוצה להקל על אביו שעדיין נלחם בבעיות שהזכרתי בפרולוג.
צ'ץ' אפילו סיפר שישב לאכול צהריים עם הוריו כששיחה כזו התקיימה לידו והוא שמע את אביו אומר משהו בסגנון "ניתן להם לחשוב מה שהם רוצים אבל אנחנו נחליט מה שמתאים לנו".
שזה כבר עצבן אותי. אין שום כבוד לזמן ולמאמץ של הנדלניסט ושלי?
גם אמא שלי הוסיפה לתחושות הלא נעימות כשביקשתי מפתח לדירה כי אנחנו הולכים לפגוש שם בעל מקצוע, היא הניחה שהחצי השני של "אנחנו" הוא ההנדימן ואמרה שיש לו מפתח. כשתיקנתי אותה ממש שמעתי את הנוקשות בקולה. הסברתי שאני צריכה מפתח כדי להראות את הדירה למי שיביא לנו פועלים לעבודה, שאנחנו רוצים להתחיל לקדם עניינים.
"אז כשתתחיל העבודה אביא לך, אני לא רוצה שהמפתח שלי יסתובב בכל מיני מקומות סתם"
עניתי שאני צריכה לפגוש את בעלי המקצוע בדירה כדי לקבל הצעות מחיר ובכלל, העבודה צפויה להתחיל עוד שבוע או שבועיים אז... רגע, מה זה "יסתובב בכל מיני מקומות", המפתח יהיה אצלי, את לא סומכת עלי? 

השבועיים האחרונים
הצלחתי לקבל מפתח ולשכפל לי עותק.
ביליתי לא מעט זמן במחיצתו של הנדלניסט, לומדת ניואנסים ומקבלת בטחון לקדם עניינים בכוחות עצמי.
בעקבות שיחת הטלפון ההיא עם צ'ץ' ניסיתי גישה חדשה- לא חיכיתי שחוסר הודאות ינקר במוחו של אבי, מה שיוביל לקדיחה בלתי נמנעת במוחו של ההנדימן, אלא עדכנתי אותו בצורה יזומה על כל שינוי ועם כל רעיון חדש. אני חשה שלאט-לאט הוא מצליח להפנים שאני על זה, כי הנדלניסט וגם אבי התקשרו אלימספר פעמים עם שאלות.
כדי להפוך דברים לבהירים אפילו יותר, יצרתי קובץ אקסל עם כל ההוצאות הצפויות ואנשי הקשר ושיתפתי עם כל הנוגעים בדבר.

זהו, העבודה מתחילה מחר. שיהיה לנו בהצלחה.