פיץ הלך למשמרת לילה באותו היום שנסענו חזרה מבית אמו אלינו לדירה, אך כשחזר למחרת בבוקר סיפר לי שלא הרגיש טוב במהלך המשמרת. חשבתי שהוא התכוון לכאב ראש או לעייפות אבל הוא המשיך וסיפר שחווה כאב בחזה וחש סחרחר. כמובן שהתיאור שלו העלה אצלי המון שאלות אבל קיוויתי שאחרי שינה הוא ירגיש טוב יותר.
כשפיץ התעורר הוא המשיך לספר שבלילה הקודם כשהיה בהפסקה, הוא הרגיש אי נוחות בחזה, לחץ מכתף שמאל ועד המרפק ותחושה של סחרור או חוסר פוקוס. למעשה, הוא עדיין הרגיש לא טוב כשסיפר לי את כל זה.
כמובן שתסמינים שמערבים את החזה ויד שמאל מיד מעלים חששות מבעיות בלב, ובהתחשב בבעיות הלב של אמו החשש הזה הפך למאיים יותר. פיץ כמובן הודיע למנהל שלו שלא יגיע לעבודה ונשאר לנוח בבית.
יום המחרת ניסינו לקבוע תור לרופא שלו אבל אף אחד לא ענה במרפאה כי מסתבר שהיה איזה חג ששכחנו ממנו. פיץ כבר לא חש כאבים אבל עדיין היה מעוך.
למחרת היום סופסוף הצלחנו להגיע לרופא שלו. כמובן שאי אפשר לעשות יותר מדי אצל רופא משפחה, אבל הוא כן מדד לו לחץ דם שהיה גבוה, אולי סתם כי הוא היה לחוץ, ועבר על תוצאות הדם האחרונות שלו מלפני כשנה וחצי בהן נראה שהכולסטרול שלו קצת גבוה. הרופא עשה כמובן את הדבר האחראי ונתן הפניה לבית חולים קרוב כדי שיערכו בדיקות מקיפות.
מבית החולים יצאנו רק בשעות הערב המוקדמות, אחרי לא מעט המתנה והעברות, בדיקת לחץ דם נוספת ששוב נתנה ערכים גבוהים ובדיקות דם.
הסיכום של הרופא אחרי שקיבל את תוצאות בדיקות הדם הרגיע אותנו במידת מה כשאמר שאין עדות לכך שפיץ עבר אירוע לבבי. פרטים הנוספים שפיץ סיפק גם הם מחזקים את דעתו של הרופא, כמו למשל זה שבכל פעם שחש כאבים זה תמיד היה במנוחה ולא במאמץ, לא הייתה זיעה קרה ולא בלבול. מה שבכל זאת נמצא בבדיקות זה שהכולסטרול שלו ממש גבוה והוא מוכרח להתחיל לקחת סטטינים.
הרופא היה ממש נחמד, ענה על כל השאלות שלנו בסבלנות, והדגיש שהמרשם שנתן נועד לעזור להוריד את רמות הכולסטרול אבל הוא לא תחליף לאורח חיים בריא. פיץ נמצא בנקודת פתיחה לא רעה מאחר והוא לא מעשן, שותה אלכוהול לעתים רחוקות ולא מרבה באכילת בשר. נקודת השיפור המשמעותית ביותר עבורו היא עם כן פעילות גופנית. הוא לא נתן אבחנה חד משמעית לתופעות שפיץ חש אבל הציע שהשריר שבין הצלעות שלו אולי נתפס.
כמובן שעם קבלת התשובות החלטנו שנינו על נקיטת שינויים מיידיים.
ברמת התזונה, החלטנו שיותר לא קונים חמאה. עבורי זה לא סיפור גדול, בארץ הייתי קונה חמאה רק אם הייתי מתכננת לאפות משהו, אבל עבור פיץ זה נחשב מוצר בסיסי.
החלטנו להמשיך לקנות ביצים אבל להשתמש רק בחלבון, מוצרי חלב שמנים שהיינו קונים מדי פעם כמו גבינות קשות כנראה שגם הם יעופו מהחלון. ונכון לעכשיו פיץ החליט לשתות קפה על חלב שיבולת שועל בלבד במקום חלב פרה.
בהזדמנות זו, החלטתי גם אני להקפיד יותר על התזונה שלי מאחר ויש חשד שאני טרום סוכרתית.
במקרה שלי החלטתי לקרוא בעיון את טבלאות הערכים התזונתיים של המוצרים שאני רוכשת (וכך למשל מצאתי שבסקיר איסלנדי יש פחות סוכרים ושומן ויותר חלבונים מהיוגורט דל השומן שהייתי רגילה לקנות) ולהחליף את ארוחת הבוקר שלי למשהו פחות עמוס פחמימות ומזונות שמקפיצים את רמות הסוכר בדם כמו סלט ירקות עם גרעינים וטחינה במקום יוגורט עם פירות וגרנולה. כמה פרקי פודקאסט מעניינים בנושא זה הדגישו גם את החשיבות של צום מוחלט בין ארוחות שמאפשר לרמות הסוכר לרדת, במקום נשנושים תכופים שלא מאפשרים לזה לקרות וגם עשויים להעלות את הסיכוי לתנגודת לאינסולין ועל זה הפוקוס שלי כעת.
גם את העצה להיות פעילים גופנית לקחנו לתשומת לבנו.
האבחנה שפיץ קיבל גרמה לו להזכיר את היוזמה שהעלתי לא מזמן, שנרשם יחד למרוץ של עשרה קילומטרים. כזכור, השתתפתי במירוץ עירוני כזה לפני כשנתיים ונהנתי ממנו מאוד ולכן שמחתי שהוא היה זה שהעלה שוב את הנושא. בינתיים יצאנו לריצה ראשונה באורך של שני קילומטרים והמטרה היא שנצא לריצה אחת לשבוע, תוך כדי העלאת המרחקים בתקווה שעד הקיץ נהיה מוכנים.
חוץ מריצה יצאנו כבר להליכה של שבעה קילומטרים, שאני מקווה שבעוד כמה חודשים נוכל לעשות בריצה ואת הקניות ערכנו בסופר שאליו הלכנו ברגל, מרחק של קילומטר לכל כיוון, במקום ברכב.
עניין נוסף שהעלו בפרק פודקאסט אחר, הוא החשיבות של תרגילי כח.
הנושא הזה היה ממש מרענן בעיני, כי לרוב הרושם שמתקבל הוא שתרגילי סיבולת לב ריאה הם אלה שמקבלים את הפוקוס ככאלה שעוזרים לשרוף קלוריות ולהוריד את רמת הסוכר בדם.
האורח בפרק הסביר שבהקשר של סכרת חשוב מאוד לבנות מאסת שריר ובהמשך החיים לדאוג לשמר אותה כי אמנם נכון שפעילות מאומצת כמו ריצה עוזרת בהכנסת הסוכר לתאים ופינויו מהדם, אבל ככל שבונים שריר, כך אנחנו בונים יותר צרכנים כאלה, שתורמים גם במצב מנוחה.
התובנה הזו נתנה לנו את הדחיפה שהיינו זקוקים לה לעשות שימוש יעיל ותכוף במגוון אביזרי הכושר המכובד שצברנו עם השנים ואכן, בשבוע האחרון מצאנו כמה רוטינות שמצאו חן בעינינו לקבוצות השרירים השונות. אני שמחה לבשר לא היה יום בשבוע החולף שלא הרגשתי איזה שריר עייף.
אני מקווה שנמשיך ככה, עייפים, בריאים ומרוצים.
במקרה שלי החלטתי לקרוא בעיון את טבלאות הערכים התזונתיים של המוצרים שאני רוכשת (וכך למשל מצאתי שבסקיר איסלנדי יש פחות סוכרים ושומן ויותר חלבונים מהיוגורט דל השומן שהייתי רגילה לקנות) ולהחליף את ארוחת הבוקר שלי למשהו פחות עמוס פחמימות ומזונות שמקפיצים את רמות הסוכר בדם כמו סלט ירקות עם גרעינים וטחינה במקום יוגורט עם פירות וגרנולה. כמה פרקי פודקאסט מעניינים בנושא זה הדגישו גם את החשיבות של צום מוחלט בין ארוחות שמאפשר לרמות הסוכר לרדת, במקום נשנושים תכופים שלא מאפשרים לזה לקרות וגם עשויים להעלות את הסיכוי לתנגודת לאינסולין ועל זה הפוקוס שלי כעת.
גם את העצה להיות פעילים גופנית לקחנו לתשומת לבנו.
האבחנה שפיץ קיבל גרמה לו להזכיר את היוזמה שהעלתי לא מזמן, שנרשם יחד למרוץ של עשרה קילומטרים. כזכור, השתתפתי במירוץ עירוני כזה לפני כשנתיים ונהנתי ממנו מאוד ולכן שמחתי שהוא היה זה שהעלה שוב את הנושא. בינתיים יצאנו לריצה ראשונה באורך של שני קילומטרים והמטרה היא שנצא לריצה אחת לשבוע, תוך כדי העלאת המרחקים בתקווה שעד הקיץ נהיה מוכנים.
חוץ מריצה יצאנו כבר להליכה של שבעה קילומטרים, שאני מקווה שבעוד כמה חודשים נוכל לעשות בריצה ואת הקניות ערכנו בסופר שאליו הלכנו ברגל, מרחק של קילומטר לכל כיוון, במקום ברכב.
עניין נוסף שהעלו בפרק פודקאסט אחר, הוא החשיבות של תרגילי כח.
הנושא הזה היה ממש מרענן בעיני, כי לרוב הרושם שמתקבל הוא שתרגילי סיבולת לב ריאה הם אלה שמקבלים את הפוקוס ככאלה שעוזרים לשרוף קלוריות ולהוריד את רמת הסוכר בדם.
האורח בפרק הסביר שבהקשר של סכרת חשוב מאוד לבנות מאסת שריר ובהמשך החיים לדאוג לשמר אותה כי אמנם נכון שפעילות מאומצת כמו ריצה עוזרת בהכנסת הסוכר לתאים ופינויו מהדם, אבל ככל שבונים שריר, כך אנחנו בונים יותר צרכנים כאלה, שתורמים גם במצב מנוחה.
התובנה הזו נתנה לנו את הדחיפה שהיינו זקוקים לה לעשות שימוש יעיל ותכוף במגוון אביזרי הכושר המכובד שצברנו עם השנים ואכן, בשבוע האחרון מצאנו כמה רוטינות שמצאו חן בעינינו לקבוצות השרירים השונות. אני שמחה לבשר לא היה יום בשבוע החולף שלא הרגשתי איזה שריר עייף.
אני מקווה שנמשיך ככה, עייפים, בריאים ומרוצים.