כבר היו פרשני אולפנים שהזכירו את האריה שהיה פעם על הדגל של איראן של השאה, טרום ימי מהפכת חומייני, וציינו שישנם אנשים שרואים בזה סוג של רמז למה שישראל באמת מנסה להשיג במערכה הנוכחית ויש כאלה שטוענים שהקימה היחידה כאן היא של העם שלנו, שמתעורר בפאניקה מהתרעות פיקוד העורף וטס לממד או למקלט.
ובנימה יותר רצינית, למרות המרחק הגאוגרפי שלי מהארץ, אני צמודה לחדשות ברמה אובססיבית.
ביום שישי בערב עקבתי בדאגה רבה אחר התמונות של אתרי הנפילה וזיהיתי לצערי את רחובות שכונת הולדתי שמהם ברהנו טגניה שידר ובמיוחד רחוב אחד שנמצא לא רחוק ממקום מגוריהם של הורי ואחותי הברבורה מצד שני.
עם הברבורה הייתי בקשר רציף באותו הערב והיא סיפרה ששמעה בום חזק ורעש של זכוכיות שגרמו לה לחשוב שהבנין נפגע
ובהמשך הסתבר שרעש הזכויות הגיעו מהחלון שבסלון הדירה שלה.
על אף הקושי והחרדות המוצדקים, היא שלחה בהמשך הלילה תמונה של הכלבה של אחת השכנות ושאלה אם אני זוכרת אותה, ומזל שהיא הייתה שם כי מאוד עזרה לה להרגע. בטח שאני זוכרת אותה, זו הכלבה שהשתינה לי על הרגל באחת הירידות למקלט ממש ימים אל תוך חרבות ברזל.
התמונות של הבניינים החרבים המשיכו להגיע והפחד שאחז בי כשראיתי את הרחובות המוכרים רק העצימו את החשש.
שאלתי את הברבורה אם היא שמעה משהו מההורים והיא אמרה שהיא אכן התקשרה לאבא בתקווה שיענה והוא חרג ממנהגו וענה לה כדי לומר שהם בסדר. היא הוסיפה תהיה ודאגה לאחותנו הקישוא ובעלה אבל אני ידעתי לספר לה בעקבות שיחה עם ההורים מוקדם יותר באותו היום, שהם יתארחו אצלם לשבת וגם ישארו לישון, מאחר ולהורים יש ממד בדירה.
הודעות נוספות החלו לצוץ בקבוצה המשפחתית המורחבת ובסה"כ הצלחתי להבין שרוב המשפחה הייתה במרחבים מוגנים.
ביום שבת חגגנו לפיץ יומולדת.
הוא פתח את המתנה וקרא את כרטיס הברכה שכתבתי לו ושנינו נהננו מעוגה עשירה של בסיס בראוני עם מוס שוקולד מעל.
השתדלתי מאוד להתנתק מהחדשות ולשמוח איתו ובשבילו אבל לא יכולתי שלא להישאב שוב לכותרות ולחדשות הקשות שהמשיכו לזרום מהארץ. הוא הבין אותי, אבל הוא הזכיר לי לעתים קרובות שכל הלחץ הזה הוא לא בריא ושההצמדות שלי לחדשות לא עוזרת לאף אחד. הוא צודק כמובן, אבל קשה להתעלם ולהמשיך בחיים כרגיל, ואפילו עוגת השוקולד שאכלנו הייתה מתובלת בהמון רגשות אשם.
אני לא יודעת איך המערכה הזאת תתפתח, אבל אני ממש מקווה שהיא תסתיים במהרה ובתוצאות הרצויות.
המלחמה הזאת מול איראן, עד כמה שהייתה צריכה לקרות במוקדם או במאוחר, היא עלית מדרגה ברמת השגעון שההוויה הישראלית מזמנת לנו. אני מתגעגעת לשגרה משעממת ורגילה, לאתרי חדשות שלא מאיימים בכותרות על מגפה עולמית קטלנית, מות הדמוקרטיה הישראלית, מלחמת הישרדות שנכפתה עלינו, חטופים שנמקים בשבי או מערכה שיש לה פוטנציאל למלחמת עולם ושנעשית על רקע גרעיני. קשה להאמין אבל עברו כבר שש שנים מאז התקופה הנורמלית ההיא שהסתיימה יחד עם שנת 2019 והסוף אינו נראה באופק.
שמרו על עצמכם.
על אף הקושי והחרדות המוצדקים, היא שלחה בהמשך הלילה תמונה של הכלבה של אחת השכנות ושאלה אם אני זוכרת אותה, ומזל שהיא הייתה שם כי מאוד עזרה לה להרגע. בטח שאני זוכרת אותה, זו הכלבה שהשתינה לי על הרגל באחת הירידות למקלט ממש ימים אל תוך חרבות ברזל.
התמונות של הבניינים החרבים המשיכו להגיע והפחד שאחז בי כשראיתי את הרחובות המוכרים רק העצימו את החשש.
שאלתי את הברבורה אם היא שמעה משהו מההורים והיא אמרה שהיא אכן התקשרה לאבא בתקווה שיענה והוא חרג ממנהגו וענה לה כדי לומר שהם בסדר. היא הוסיפה תהיה ודאגה לאחותנו הקישוא ובעלה אבל אני ידעתי לספר לה בעקבות שיחה עם ההורים מוקדם יותר באותו היום, שהם יתארחו אצלם לשבת וגם ישארו לישון, מאחר ולהורים יש ממד בדירה.
הודעות נוספות החלו לצוץ בקבוצה המשפחתית המורחבת ובסה"כ הצלחתי להבין שרוב המשפחה הייתה במרחבים מוגנים.
ביום שבת חגגנו לפיץ יומולדת.
הוא פתח את המתנה וקרא את כרטיס הברכה שכתבתי לו ושנינו נהננו מעוגה עשירה של בסיס בראוני עם מוס שוקולד מעל.
השתדלתי מאוד להתנתק מהחדשות ולשמוח איתו ובשבילו אבל לא יכולתי שלא להישאב שוב לכותרות ולחדשות הקשות שהמשיכו לזרום מהארץ. הוא הבין אותי, אבל הוא הזכיר לי לעתים קרובות שכל הלחץ הזה הוא לא בריא ושההצמדות שלי לחדשות לא עוזרת לאף אחד. הוא צודק כמובן, אבל קשה להתעלם ולהמשיך בחיים כרגיל, ואפילו עוגת השוקולד שאכלנו הייתה מתובלת בהמון רגשות אשם.
אני לא יודעת איך המערכה הזאת תתפתח, אבל אני ממש מקווה שהיא תסתיים במהרה ובתוצאות הרצויות.
המלחמה הזאת מול איראן, עד כמה שהייתה צריכה לקרות במוקדם או במאוחר, היא עלית מדרגה ברמת השגעון שההוויה הישראלית מזמנת לנו. אני מתגעגעת לשגרה משעממת ורגילה, לאתרי חדשות שלא מאיימים בכותרות על מגפה עולמית קטלנית, מות הדמוקרטיה הישראלית, מלחמת הישרדות שנכפתה עלינו, חטופים שנמקים בשבי או מערכה שיש לה פוטנציאל למלחמת עולם ושנעשית על רקע גרעיני. קשה להאמין אבל עברו כבר שש שנים מאז התקופה הנורמלית ההיא שהסתיימה יחד עם שנת 2019 והסוף אינו נראה באופק.
שמרו על עצמכם.
