יום שני, 13 ביוני 2022

כישור הזמן

 בבלוג המקורי שלי שנכתב ישראבלוג נהגתי לערוך ולעדכן רשימות בצדי הטקסט. לרשימה שככל הנראה התעדכנה הכי פחות נתתי את השם הדרמטי "עד המוות" ולמעשה היא הייתה סוג של Bucket list של חוויות שקיוויתי לחוות במהלך חיי. על חלק מהסעיפים אני מעט מגחכת היום, אבל כל שורה שם התווספה מתוך כנות שנראתה לי נכונה באותה נקודת זמן.


לו הייתי עדיין מעדכנת את הרשימה בפלטפורמה ההיא, הייתי מוחקת היום את הסעיף "לסיים לקרוא את מחזור כישור הזמן".
את הסדרה התחלתי בימי התיכון וקראתי אותה לאט מאוד ובעיקר בסופי שבוע. הטוויסט בעלילה הגיע בסוף 2005 כאשר סופר הסדרה הלך לעולמו לפני שהמלאכה הושלמה. בכל זאת, המשכתי לאיטי והצלחתי לסיים את כל עשרים ושניים הספרים שתורגמו עד אז לעברית.

שנים מאוחר יותר נבחר סופר אחר שיסיים את הסדרה עפ"י רשומותיו של ג'ורדן המנוח ובין השנים 2013 ל2014 הספרים יצאו בתרגומם לעברית. להפתעתי, כששבתי ארצה חברתי מנגה, חובבת הסדרה בעצמה, קנתה לי כמתנת חזרה ארצה את כל ששת הספרים הנותרים.

לקח לי המון זמן לחזור לזה ובכלל, ישנם כל כך הרבה סיפורים מהם מורכבת העלילה שחשבתי שזה יהיה לא מוצלח אם אמשיך לקרוא את העלילה מהנקודה בה עצרתי לאחר הפסקה של כחמש עשרה שנה. בתחילת השנה שעברה, בהשראת הבידודים, לקחתי את הספר הראשון מהספריה ואת עשרים ואחד הספרים הבאים השאלתי ממנגה, עד שהגעתי שבה יכולתי להינות סופסוף מהספרים החדשים שחיכו לי על המדף.

היום בבוקר סיימתי. זהו 10,494 העמודים של הסדרה הגיעו לקצם.
אמנם יש לי עדיין את ספר נוסף באנגלית שמספר קצת יותר על עלילות חלק מהדמויות לפני הטיים ליין של הסדרה, אבל זה סוג של בונוס.
אני זוכרת שבזמן התיכון הספרים הושאלו לי ע"י הארלם שהייתה אז תולעת ספרים רצינית. באיזה מקום רציתי אולי להוכיח לעצמי שגם אני יכולה ואני חושבת שהשנה וחצי האחרונות האלה הוכיחו את זה. 

שמחתי, נהנתי, השקעתי מחשבה בדמויות, בהיסטוריה שלהן ובמה שעלול לקרות להן בהמשך וכעת זה מאחורי.
אז מה עכשיו? לאן ממשיכים?
סדרת ספרים ארוכה אחרת? ספרים של גדולים? ספרי עיון והעשרה?
ואולי בכלל זה הזמן לפנות את הזמן לדברים אחרים כמו נגינה או התחלה של לימודים?


מסגירת מעגל אחת לאחרת.
היום לפני חמש שנים בדיוק החזרתי את הדירה והרכב ששירתו אותי תקופה ונפרדתי מפיץ בדמעות בשדה התעופה.
חמש שנים. חצי עשור.
לא הייתי מאמינה שנסחוב במצבנו השביר פרק זמן ממושך כל כך. מפתיע שכל כך הרבה זמן וזכרונות ארץ השיכורים עדיין נוכחים ברמה כזו או אחרת בחיי גם היום.

מחר יום הולדת לפיץ, ועוד חודש יגיע גם יום הולדתי שלי. ביום שאחריו אעלה על מטוס, שוב לאותה ארץ שיכורה, כדי לפגוש ולבלות זמן איכות עם פיץ האהוב ולחגוג יחד.



הערה:
אחת התוויות שבחרתי לפוסט הזה הוא "סופים והתחלות" וזה מעט אירוני מאחר שכל ספרי הסדרה מתחילים באופן הבא:

"כישור הזמן סובב לו. עידנים באים וחולפים, משאירים אחריהם זכרונות שנעשים לאגדה. האגדה נמוגה ונעשית מיתוס, ואף המיתוס נשכח לבסוף, כשחוזר העידן אשר נתן לו קיום. בעידן אחר, שיש קוראים לו העידן השלישי, עידן שטרם בא, עידן שחלף מזמן, עלתה הרוח (במיקום כלשהו, משתנה בין הספרים). הרוח לא הייתה ההתחלה. אין התחלה וסוף לסיבובי כישור הזמן. אבל זו הייתה התחלה אחת"