מחר חברי לצוות יגיעו להכין את הכל לקראת הדממת הצום של כיפור אבל לא אני.
כי מחר, בתזמון די תקוע, אני נכנסת לשאיבה שניה.
פירושו של דבר, בין היתר, הוא שאני צמה הלילה ועד אחרי ההליך, ואז יהיו לי רק כמה שעות להתכונן לעשרים וחמש שעות נוספות של צום.
חברי אמורים לחזור גם בצאת החג בשעה אחת עשרה וחצי בערך, להחזיר הכל למצבו ושוב- כנראה שלא אצטרף אליהם. הסיבה לכך היא שבאחת מהביקורות בסבב הנוכחי, פגשתי רופאה להתייעצות בנושא מסויים והיא הפנתה אותי לרופא מומחה לעניין.
המזכירה של אותו מומחה אמרה שהוא עמוס לחלוטין עד דצמבר. ביקשתי לראות האם יתאפשר בכל זאת למצוא לי זמן, מאחר ובדצמבר כבר לא היה בארץ, והיא אכן קבעה לי תור לבוקר שלמחרת צאת כיפור.
משמעות הדבר, שאצטרך לצאת מוקדם מהרגיל. כשביקשתי זאת מהמנהל שלי, הוא אמר שלדעתו אין טעם שאגיע בכלל, מאחר והמשמרת מתחילה כאמור רק לקראת אחת עשרה וחצי בלילה.
אני מתפתה לקבל את הצעתו.
ובחזרה לצפוי לי מחר.
בסבב הזה, פיץ כמובן לא יוכל ללוות אותי כמו בפעם הקודמת.
למזלי, פגשתי את חג'י והארלם חברותי הותיקות במפגש ספונטני בשבוע שעבר וכחלק מהתעדכנויות הדדיות, סיפרתי להן על הצפוי לי ועל החשש שלי שאיכשהו המועד שיקבע לי יתנגש עם יום כיפור.
כאשר עדכנו אותי מבית החולים על מועד השאיבה הצפוי, הארלם התנדבה מיד למרות חששותי. חג'י הציעה את עצמה אף היא, אבל כשראתה את הנכונות של הארלם, היא הציעה את עצמה כגיבוי. למרות שאני נהנית מאוד חברתה, אולי זה לטובה כי היא כן צמה בד"כ ולכן אולי עדיף שלא תתרוצץ בערב החג ותנוח.
בהמשך, שוחחתי גם עם חברתי תפוזינה שגם הציעה את עצמה.
כפי שזה נראה כעת, הארלם תצטרף אלי מחר, וחג'י ו/או תפוזינה יצטרפו בסבב השלישי, שיגיע ככל הנראה ממש לפני הנסיעה.
אני חשה ברת מזל כל כך שיש לי חברות תומכות כאלה. הדרך שבה התגייסו באופן מיידי היא לא מובנת מאליה גורמת לי להרגיש אהובה מאוד.
עד כאן.
אאחל לעצמי שיהיה קליל ויעיל מבחינת כמויות.
ולכם אאחל גמר חתימה טובה וצום מועיל.
