חי שנים

18 שנה לבלוג הזה ולפעמים מרגיש כאילו שום דבר לא השתנה.

מזל טוב, בלוגהה. 

מאחלת לך פוסטים פחות עגומים מזה.

שינויים במקום העבודה

לפני כשלושה שבועות, בבוקר חופש אחד, קיבלתי טלפון מהמנהל לשעבר\נוכחי שלי. עצם השיחה הפתיע אותי מעט, אבל לא התוכן. למעשה, הייתה לי תחושה שזה רק עניין של זמן עד שהיא תתקיים.


בסוף חודש מאי התבשרנו כי אזור חדש עומד להיות מוקם בעבודה. לשם כך, מספר עובדים מאזורנו יעברו וכך גם מנהל קשוח של אחת המשמרות. במקרה זו הייתה משמרת האם שלי, ממנה עזבתי לפני כחמש שנים לארץ השיכורים ואליה לא שבתי.
מי אמור להחליף את הקשוח הנודד? השערות ושמועות פרחו באוויר כבועות סבון והתפוצצו במהרה.
לאחר זמן לא רב, בשיחת בוקר שגרתית של תחילת משמרת, המנהל של המשמרת שלי, נכנה אותו הכדורסלן, עדכן אותנו בחדשות כרגיל. אירועי איכות פה, תעדוף משימות שם והו כן, נמצא מחליף. אני.

התדהמה הכתה בכולנו. התגובות של החבר'ה הותיקים היו מאופקות יותר אמנם, שכן בשנותנו הרבות בארגון ידענו שינויים רבים והתרגלנו לקצב התחלופה הגבוה של כוח אדם אבל הצעירים נבהלו קצת יותר. הכדורסלן היה מנהלם היחיד עד כה ולקח לחלקם לא מעט זמן ללמוד מה מצופה מהם ואיך לעבוד איתו כמו שצריך. איך יצליחו להתרגל למשהו אחר? אחד מהם אפילו הכריז ש- "לא איכפת לי, אני עובר משמרת יחד איתו!".
מסתבר שהכדורסלן ידוע כחובב אתגרים והמשמרת ההיא הפכה למיואשת ובעייתית באווירת המיקרו-מנג'מנט שהקשוח השרה על עובדיו (או פקודיו, כפי שלפעמים הצטייר מהתנהגותו) ולכן נתבקש הכדורסלן לבוא כדי לעשות סדר, תוך כדי כך שקיבל מחמאות על כך שהקבוצה שלנו חזקה ומתפקדת היטב ולכן תוכל לפעול בינתיים גם בלעדיו.

אוקי, אז מי מחליף אותך כאן? מישהו שאל לאחר כמה שניות של התעשתות.
יש כמה מועמדים אבל עוד אין שם ודאי, מנהל קבוע יצטרף לצוות רק בתחילת ספטמבר.
ומה עד אז? אחד הותיקים של משמרת אחרת יחליף אותי בינתיים וגם ותיק מהצוות שלנו- הרובוט. שניהם סטודנטים ולכן שניהם יעשו את זה באופן זמני ובתורות.
ואז הוא הלך ונשארנו עם שני מנהלים זמניים. אחד מהם, המעשן לשעבר, מנסה כמיטב יכולתו לנהל את שתי תתי הקבוצות- אחת שהוא מכיר והשניה שהייתי ממוביליה ושאין לו כל כך מושג לגביה. השני- הרובוט הוא פדנט באופיו ולכן לא רק שהוא לא עוזר לסנן את המשימות החשובות מהתפלות אלא נוטה אפילו להעמיס עוד ועוד זוטות וטרדות על כח האדם המצומצם.


כשעניתי לטלפון באותו בוקר לא ציפיתי שהמנהל הכדורסלן יבקש ממני לעבור למשמרת החדשה שלו אם כי הייתה לי תחושת בטן שזה יגיע.
בכל משמרת, ובראש כל תת-קבוצה עומד איש קשר. אחד שאמור לנהל את המשימות, כח האדם ולקבל המון טלפונים. אף אחד לא אוהב את התפקיד הזה במשמרת החדשה שלו ובעיניו זה תפקיד חשוב מאוד, אבל כזה שאי אפשר להכריח אף אחד לבצעו. אני מילאתי את התפקיד הזה עבורו כמעט ברצף מאז שעברתי למשמרת שלו לפני כשנתיים - בשתי תתי הקבוצות.
"את יודעת איך אני רואה את התפקיד הזה, אני צריך מישהו שיש לי תקשורת איתו על אותו גל ושיהיה יד ימיני". לאחר כמה ימי התלבטות, החלטתי לעבור.

קצת חבל לי שלא אעבוד יותר עם החבר'ה הנפלאים שלי ואני מקווה שהקולגות החדשות יתבררו גם הם כנחמדים, למרות שאני יודעת מראש שלחלקם אופי לא קל (עצבניים, ראש בקיר, מתנשאים או סתם מרירים). העובדה שאני הולכת לעמוד בראש קבוצה שלא כל כך הייתי מעורבת בפעילותה בשנתיים האחרונות גם היא מלחיצה.
ובכל זאת, היתרון המרכזי במעבר הוא שזה שהמנהל מבקש אותי זו מחמאה ועילה טובה להעלאה בשכר. עניין נוסף ואולי לא פחות חשוב הוא שבמשמרת הנוכחית ממש כיף לי ונעים ואולי שינוי ו"הרעה בתנאים" זה מה שאני צריכה כדי לקבל את המוטיבציה להזיז עניינים בירוקרטיים לקראת מעבר בחזרה לארץ השיכורים.

מחר בבוקר מפגש עם חברי המשמרת "הישנה" לארוחת בוקר ופרידה ממני ועוד שניים שעוברים לאזור החדש שהוקם. לאחר מכן יהיו לי כמה שעות של מנוחה ואז אגיע לראשונה לשתי משמרות ערב במשמרת החדשה. מקווה שלא להתפגר מעייפות ולצלוח את השעות הארוכות האלה בטוב.




ושאלה טכנית בנושא לגמרי אחר - מישהו מקוראי יודע האם יש דרך פשוטה להעלות לבלוגר את תוכן הפוסטים מישראבלוג? והתגובות? חשוב לי שיהיו מסודרים בצורה נכונה כרונולוגית.

בינתיים

ישראבלוג פה בינתיים ולדעתי מכאן הסטטיסטיקות רק ילכו ויצנחו באתר.

בחודש דצמבר כולם היו כאן והאתר נכנס לקדחת גיבויים והפרדויות. שמות של כותבים שלא הופיעו אצלי בעדכונים חודשים ואפילו שנים צצו פתאום כדי לומר שלום, כותבים רבים אחרים הודו לחברים שלהם שעדכנו אותם במצב העגום שבו לרגע כדי להעלות זכרונות על הכתב, שניה לפני שנעלמו לחשכת המציאות שוב, ובלוגים בנושאי הצלה ועצומות למען השארת האתר הגוסס מחובר למכונת הנשמה הפכו לפופולריים בין לילה. עכשיו למשל, נתקלתי בפוסט בבלוג 5 שאומר שמילת המפתח היא "בינתיים". 

רבים וטובים עברו לפלטפורמות אחרות וחלקם גילו שלא מדובר בסוף העולם.
הפלטפורמה של בלוגספוט נוחה ומרגישה קצת קצת יותר אינטואיטיבית וחדשנית, אבל ישראבלוג מוכרת וחמימה במיוחד ביום אפור ומגעיל שכזה.

יש לי הרבה דברים אחרים לומר, לכתוב על תמורות ומחשבות משמימות בחיי ובמקום להכנס למקום רגשי שמעלה לי את הדופק, מעקצץ לי בבלוטות הדמעות ושולח את אצבעותי לחרוך את המקלדת בכתיבה סוערת, אני מעדכנת על דברים טכניים שכולכם מודעים אליהם. איזה רגיש ישראבלוג, נותן לי נושא לדבר עליו במקום הדברים שבאמת צריכים להאמר.

סיכום

אתמול באירוע הפרידה מישראבלוג, עת לגמתי מפיינט הבירה הראשון שהוגש לי, נזכרתי שלא אכלתי יותר מדי במהלך היום אז החלטתי שכדאי שאכוון שעון מעורר לעבודה אחרת תעלה לי הבירה לראש ואשכח. בד"כ מדובר על שש שעונים במרווחים של חמש דקות החל מרבע לשש ועד שש ורבע, אבל הפעם התבלבלתי והשעון המאוחר ביותר של שש ורבע התפלק לי והפך לחמש ורבע. ומה עושים כשמתעוררים מוקדם מהצפוי עם רמת עירנות גבוהה מהצפוי? נכון, כותבים פוסט פרידה מישראבלוג!

811 פוסטים נכתבו מינוס שלושים שנותרו בטיוטות (שיט, גם אותם אני צריכה לגבות!) תחת השם בלוגהה החל מ08.09.2004, שהם מעט יותר משלוש עשרה שנים.

36,231 קוראים עברו פה נכון לרגע זה. כמדומני שזה לא הרבה יחסית לתקופה כזו ארוכה, אבל אם לוקחים בחשבון שבשנים הראשונים והיותר פעילות של האתר כתבתי בעיקר שטויות ושהייתה תקופת ביניים בה הייתי מעדכנת לעתים גם פעם בחודש - אני יכולה להגיד שהמצב לא רע.

אני זוכרת שהרצף היה לי חשוב, לכן אם תבדקו בגלילה שבצד שמאל תראו שכתבתי לפחות פעם אחת בכל חודש קלנדרי עם היוצא דופן היחיד של ספטמבר 2011 בו הייתי בדרום אמריקה ולקראת סופו נתקעתי עם יד שבורה בבית חולים וללא אינטרנט.

בתחילת חייו של הבלוג חברי מהעולם האמיתי, חלקם בלוגרים בעצמם לתקופה קצרה, הגיבו כאן. גם האקס הראשון שלי היה מצטרף מדי פעם.
עם הזמן הם נכנסו פחות ופחות וכנראה ששכחו מהאתר וחשבו שעשיתי כמותם. הערב, כשקפצתי לאירוע הסיום אחרי מפגש באולינג משפחתי בן דודי הקרוב צ'ץ' שאל לאן אני ממהרת ואמרתי לו שיש מפגש של אתר שאני פעילה בו. "את מתביישת לומר לי איזה?" שאל "ישראבלוג" השבתי "אה... אני מכיר את השם הזה... את פעילה שם?". בטח שאתה מכיר, מזמן-מזמן סיפרתי לך שאני כותבת כאן בלוג ואפילו נתתי לך את הלינק. גם אנשים שידעו וזכרו שיש לי בלוג, כמו חברתי מנגה, הופתעו לשמוע שאני עוד כאן. האם אי פעם אמרתי שהפסקתי?

השמועה אומרת שהאתר לא באמת יסגר היום מאחר וישנה איזו תקלה טכנית. אבל היי, כולנו יודעים שזה עניין זמני בלבד ובקרוב מאוד הלינקים של ישראבלוג יפנו לאתר חדשות 10 \14 המשמים והמדכא.

אני לא מאוד טובה בסופים, במיוחד כאשר זה איננו סוף באמת. הפלטפורמה המיושנת אך אהובה שנקראת ישראבלוג אמנם הולכת לפח, אבל אני כבר גיביתי ועברתי לבלוגר שאמנם מרגיש כרגע קצת מנוכר אבל אני מקווה שישתפר עם הזמן.

תודה לכל החברים שלמדתי להכיר עם השנים, לכותבים המוכשרים שנהנתי לעקוב אחריהם, לשמוח בשמחותיהם ולומר מילה מעודדת כשנזדקקו לכך.

ותודה כמובן, לכל מי שעקב אחרי, כתב, עודד, יצר קשר והיה כאן עם השנים. אני כאמור עוברת לכאן, תרגישו חופשי להמשיך לעדכן ולהתעדכן.


גהה. 

ערב פרידה מישראבלוג

וואו.

עריכה:

ראיתי את סניה, מאור, דרקון18, תמתם, הארנב הרוסי, תמוש, חזקוש, ג'ק ג'ונסון ועוד כל מיני.

גל של נוסטלגיה שוטף אותי

במגמת ירידה

אולי בגלל הפלטפורמה החדשה ואולי זה כי לא בחרתי להעביר את הבלוג אבל זה עדיין מרגיש חורק ומעט מזוייף.

כן, גם בבלוג החדש ישנה אפשרות כמובן ליצור רשימת קריאה אליה הוספתי גרסאות וורדפרס ובלוגר של בלוגרים ניצולי ישרא, אבל אין שוץ שם מספיק כותבים ו/או קצב העדכון נמוך. אני מניחה שאני צריכה להיות אופטימית, בישרא לקח לי למעלה משלוש עשרה שנה לצבור רשימה נוכחית של מאתיים ושלוש כותבים אחריהם עקבתי, למרות שחלק גדול מהם הפסיק לעדכן עם השנים.

היום בעידן של פייסבוק אני מניחה שזה הרבה פחות פופולרי לפתוח בלוג כשיש סטטוסים ולייקים בהישג יד. אולי אני קצת פסימית אבל אני מקווה שסצינת הבלוגינג והקהילתיות שהיית בישראבלוג לא תעלם עם סגירת האתר.

אה, וגם עוד לא גיביתי. לא יודעת למה אני מתמהמהת עם זה.

אירוע סגירת ישראבלוג

אז מי  מגיע לאירוע?

זה נשמע לי כמו ערב מיוחד ומעניין ולרעיון של הקראת פוסטים מביכים מהעבר יש פוטנציאל קומי אדיר. מי יודע? אולי גם אני אתפתה לעמוד על הבמה ולהפליא מטמטומי נערותי, הבלוג קיים מ2004 אז אני בטוחה שאם אחפש אמצא מבחר של תיעודי טפשת נעורים.



בעיני גם הקונספט הוא סוג של סגירת מעגל. אם פעם "מפגש ישראבלוג" היה מפגש המוני בגג של עזריאלי כשהאוכלוסיה השלטת הייתה בני נוער אימואים/ אובדניים/ אקסצנטרים / דורשי צומי (זכור לי חבר'ה שהסתובבו עם שלטים מודבקים לחזם עם הכיתוב "חיבוקים בחינם" או משהו שכזה) וכעת, כשהכותבים בגרו אנו עורכים מפגש של "גדולים" בבר ברמת החייל איפה שיש שתיה אלכוהולית ומוזיקה ברמקולים במקום קולה מהפיצוציה ומוזיקה בעמדות האזנה בטאוור-רקורדס (ז"ל).



נראה לי שאגיע למרות שאני לא בטוחה שאהיה מוכנה להחשף וסביר להניח שגם לא אזהה אף אחד.  אבל היי, אולי עכשיו, אחרי שנים של בלוגיניג אופתע לטובה? בפעם הקודמת ממש לא התחברתי לקבוצת הפקאצות והאימואים שבכל מקרה לא זיהיתי וההיי לייט היה מבחינתי שחלקתי מהשוקולד שלי עם טריזומיה שלא ידעה מי אני.

האם זה יהיה משכנו החדש של בלוגהה?

העציבה אותי מאוד הדרך שבה הודיעו על סגירת האתר, הודעה פשוטה ללא התייחסות רשמית. 

כנראה שכאן אשאר, ראיתי כאן כמה שמות מוכרים, מקווה שכל הבלוגים האהובים שנהנתי לעקוב אחריהם ישארו כאן ולא יעלמו.

זוהי התחלה חדשה. ופוסט נסיון לבדיקת הצבעים והגופן.

שיהיה לנו בהצלחה.