קיבלנו היום שעתיים חופשיות, אחת כדי שהועדות הקשורות לפסתיכון יעבדו, והשניה כדי שמי שבועדת תסריט של ההכתרה יעבוד. אני יודעת שהמושגים לא אומרים לקהל הנורמלי-חילוני-לא-לומד-בבצפר-לבנות-בלבד, ולכן אסביר עליהם בקצרה.
"פסתיכון" ו"הכתרה" שניהם אירועים הנערכים מדי פורים בבית ספרי, וכמדומני שגם בבתי ספר דתיים נוספים ברחבי הארץ.
ה"פסתיכון" הוא בעצם תחרות שירים, כשהייתי אני זיינוקית זה נעשה בדרך שלדעתי תחרויות כאלו צריכות להעשות- כל קבוצה שרוצה להשתתף כותבת שיר, ומופיעה איתו. בשנים שמאז, נקבע נושא לכל תחרות, שירי איזרויזיון, עוזי חיטמן (ז"ל), הווי צבאי, ובעצם כל מה שעולה על דעת השמינית באותה השנה.
"ההכתרה" היא בעצם חלק ממעין סיפור בהמשכים הנמשך לאורך חודש אדר (סביבות מרץ, לאלו שאין להם כוח לחשב). במאורע זה מכתירים לכאורה "רבנית פורים", הוא האחראית על הפעילויות המיוחדות הנעשות במהלך החודש, ההכתרה נעשית אף היא ככל העולה על רוחה של השמינית, ובמהלכה אף מוקראת רשימת חוקים היתוליים התקפים במשך השבועיים שבין ראש חודש אדר ועד פורים, או בין ראש חודש אדר ועד סופו למחמירים.
בשעה הראשונה התאספה לה קבוצה גדולה למדי של בנות בכיתתי, והתחלנו להעלות רעיונות לפסתיכון. החלק הרעיוני לא היה מעניין במיוחד, אך כשהוא תם הפוסטמה המצחקקת הקריאה רשימה של תפקידים שועדתנו החשובה צריכה לבצע, והרוצה להשתבץ צריכה להודיע. ביקשתי מהפוסטמה שתשבץ את חג'י בין אלו שמכינות את "סרט הסלבים" (מאוחר יותר הסתבר לי שהפוסטמה כשמה כן היא, ולכן גם כתבה ילדה אחרת במקום חברתי). עמדתי בצד והקשבתי בחצי אוזן לנעשה, עד שהפוסטמה הקריאה ברוב רשמיות תפקיד ספציפי "מי רוצה לכתוב ולהנחות את הטקס?" הקבוצה שהכילה ברובה בנות עקיבא/משציות מטומטמות שחוץ משמי לא יודעות עלי יותר מדי הפתיעה אותי ברמת הגיבוש ביניבן, כאשר אחת צווחה לפתע "צריך לשבץ את גהה!" פרצוף נדהם נסוך על פני "כן! לשבץ את גהה!" הפוסטמות חזרו אחרי אותה פוסטמה שקבעה מלכתחילה שזהו יהיה תפקיד משובח עבורי, "לא.. לא!" ניסיתי להתחמק, הן בנתיים החליטו על ילדה אחת שהיא מתאימה לתפקיד זה, ושביחד בכלל נהיה צוות מופלא ונהדר...
אותה הילדה שהן הציעו, היא אחת שלומדת איתי בביוטכנולוגיה. בד"כ היא בסדר, אך רק אתמול קרתה בינינו תקרית משונה.
דקות ספורות לאחר שנכנסתי למעבדה וחיכיתי לבדי, נכנסה אותה ילדה.. בואו נכנה אותה "חבל"שית של בוגי" (חברה לשעבר), אז כמו שאמרתי, אותה חבל"שית נכנסה יחד עם עוד חברה שלה לכיתה כששתיהן צוחקות. חבל"שית התיישבה לידי, ספק כי תפסתי לה את המקום, ספק כי את הניסוי הקודם עשינו יחד וספק כי שיעמם לה, ואמרה בארשת עלק רצינית ומפחידה "תקשיבי לי טוב טוב, אני מי"ב 2 ועכשיו את תכיני לי את השיעורי בית ותביאי לי אוכל" בגלל שאני לא אוהבת פוזות, גם מטומטמות שכאלה, ולא אוהבת את כיתת הערסיות שממנה היא באה, והיא ברב טיפשותה השוויצה בפני בשתיהן, תגובתי הייתה שהיד הימנית שלי נשלחה לעבר צווארה ולחצה עד שהיא עשתה פרצוף מוזר שכלל לשון משתרבבת ועיניים בולטות יותר ממה שיש לה בד"כ.
אותה החבל"שית ואני היינו צריכות לכתוב את הטקסט, דבר שכלל אין לי בעיה איתו, לכל שאר הבצפר תהיה הרי בעיה להבין את ההומור המוזר שלי, אבל לעלות על במה? כשכל הזיינוקיות חיינוקיות ושות' בוהות בי? אני לא חושבת.
כשניסיתי לברר לגבי ודאות עניין העליה לבמה אצל הפוסטמה המצחקקת, היא אמרה שזה עוד לא בטוח, מה שהרגיע אותי מעט, אך לאחר שיחה קלה עם החבל"שית, העלאת נוסטלגיות לגבי אתמול, היא העלתה רעיון שלדעתה היה לא פחות ממבריק.
"יוו הכי מגניב יהיה אם נעלה שתינו להנחות, אני אהיה מקפצת כזאת ואת תהיה יבשנית כזאת תעלי עם כל השיער.." אמרה ופיזרה את שיערי וניסתה לחכות את צורת ההליכה והפרצוף שאני נוטה להסתובב איתו בד"כ.
הרעיון נשמע מעפן לדעתי, אך עוד כמה בנות הציעו אותו, תוך ידיעה כי זה רעיון מקורי ומבריק שלהן...
והכל בגלל שאצלי בבית הספר אוהבים להפלות אנשים שמסתובבים עם שיער על הפנים..
פוסט מעפן זה נכתב רק כי פשוט לא עידכנתי פה הרבה זמן וחיי משעממים כתחת.
:O
השבמחקוטף???
-.- יש לך חברות מפגרות...