אתמול הייתי אצל הארלם יחד עם חג'י.
היה אורז, היה סרט, הייתה ברברה סטרייסנד ב"ינטל" שטעינו לחשוב שזה מעניין אז לקחנו את "אָמֶלי" המקסים.
כע, היה כיף, על אף החסרון בפרוייקט מסלול!
כשיצאנו ממנה, גיליתי שחג'י עייפה תחת (לא אכחיש, גם אני כבר לא הייתי משהו), אז היא נשארה אצלי בלילה.
חרשנו על המחשב ומצאנו המון סרטונים שאווים של סופר מריו ומשפחת סימפסון, והייתי שמה לינקים אליהם אבל יש שלוש אפשרויות: או שאני לא אמצא אותם, או שזה לא מעניין אתכם או שאיחרתם להכנס לבלוג שלי ואז חטפתם מטאטא בראש. כשהתעוררתם גיליתם שאתם באוטובוס מודל 53' הנוסע לכיוון מזרח. כשהוא עצר חטפתם סקטים מילד מקומי והחלטתם לנסוע אל הלא נודע תוך כדי עצירות פיפי וביסקוויטים לחים מדי יומיים. אחרי שהתעוררתם בבית חולים שבישר שאתם לוקים באבעבועות רוח קטלניות השגתם גבול ואתם בתוך טג'יקיסטאן, אז החלטתם להצטרף לשבטים הלוחמים ששם, אחרי שנפצעתם במלחמה, תעברו עוד עשרים שנה בתוך מערה נטושה יחד עם רבי שמעון בר יוחאי, כשצנצנת חמוצים לראשכם והדבר היחיד שתאכלו לשארית חייכם זה בורשט.
ואני באמת לא מבינה למה צריך להיות לי איכפת מאנשים שאוכלים בורשט.
(אם לא ראיתם "אָמֶלי" אז תתעלמו מהאפשרות השלישית..).
בורשט עם חתיכה קטנה של קקה לבן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה