סיבוב עם בוגי

כשהגעתי לדיזינגוף סנטר, זה היה כבר חצי שעה אחרי שקבענו, עד שמצאתי אותה בתוך המבנה הארכיטקטוני המזוויע הזה עברו עוד כחמש עשרה דקות. ואז התחלנו לפעול למען המטרה שלשמה התכנסנו- למצוא לי חולצה נורמלית למסיבת סיום, אם אמצא גם נעליים, מה טוב.

החנות הראשונה שביקרנו בה הייתה קסטרו, שם מצאנו חולצה נחמדת, בוגי אמרה שהיא נראתה עלי טוב. בשאר החנויות הבאות בסנטר מצאנו בעיקר גועל נפש, ועל כן החלטנו לצאת וללכת את רחוב דיזינגוף לכיוון חנות שמוכרת רק חולצות לבנות שפעם חלפתי על פניה. בדרך הארוכה שעשינו עד לחנות, היה לנו הרבה זמן לבלבל אחת לשניה בשכל, ואחד מהדברים שיצא לי לומר לה היה "אממ.. את יודעת שבכיוון הזה יש את הפאב המגניב ההוא שהלכתי אליו עם חברשלי כמה פעמים..." עוד לא הספקתי לנסח את עצמי בצורת שאלה והיא בהתלהבותה הסכימה. החלטנו שנלך אחרי שנגיע לחנות החולצות הלבנות. הלכנו.. והלכנו.. ושכחתי כמה רחוקה נמצאת החנות, עד שמצאנו אותה בכלל,  היא הייתה סגורה. הגיע הזמן לממש את תוכנית ב'.

המשכנו ללכת במשך כמה דקות ברחוב, והגענו לשני פאבים סמוכים, האחד, שמו היה "מאג'ין בו",והשני היה mash השני הוא זה שאני בד"כ מבקרת בו עם החבר, אז החלטנו לנסות בכל זאת את הראשון, שנראה יותר חשוך ומגניב באותו רגע, קיוויתי שהחושך יסווה גם את הגיל שלי, אני נראית בקושי בת 18, ותעודת הזהות שלי אומרת אותו הדבר. לא יכולתי לדעת עד כמה יקפידו על הקטע הזה. נכנסנו פנימה, התיישבנו ליד הבאר (ככה קוראים לזה?), והברמן הנחמד שאל אותנו מה נרצה לשתות. הסברנו לו שאנחנו מתחילות ולא מבינות בעסק הזה, הוא החליט להכין לנו כוס אחת של וודקה עם לימון, ואם נאהב הוא יכין לנו עוד אחת, רק לפני שהוא ניגש למלאכה, הוא פנה אלינו נבוך קלות "אפשר לשאול אתכן אם עברתן גיל 18?" הוא שאל. אני חייכתי בשקט, ובוגי שכנראה נעלבה קצת מהשאלה שלפה תעודת זהות עם פרצוף של "הא לך!" הברמן אמר שהוא בן אדם של אמון וזה בסדר. המוזר הוא שלבוגי כבר יש 18 והיא נראית מבוגרת ממני, אבל היה נדמה שהוא הפנה את השאלה יותר לכיוונה.

כשהמשקה הגיע, ניסינו אותו. שתינו אהבנו, וביקשנו שהוא יכין עוד אחד, אח"כ בוגי התחרטה וביקשה שיכין משהו קצת יותר מתוק, המשקה היה חמוץ-מריר. כשהוא סיים להכין את המשקה השני שהיה מתוק וירוק יותר, הלכנו להתיישב על יד אחד השולחנות שבסביבה החשוכה יותר שבפנים. כשסיימנו החלטנו להזמין עוד אחד, בוגי ביקשה משהו עם הרבה אלכוהול ושיהיה מתוק, והביאו לה וויסקי עם משהו, שלדעתי היה מגעיל. אני ביקשתי משהו חמוץ, והביאו לי וודקה לימונענע. הו, כמה שזה היה טעים!

החלק המעניין התחיל איפשהו לקראת סוף הכוס השניה. בוגי התחילה להתלונן על משהו בקשר לראש שלה, חשבתי שהיא מבלבלת בשכל, אבל מאוחר יותר גיליתי, למרבה הבאסה, שגם ראשי הפך כבד וסחרחר. תמיד חשבתי שאם יש לך מוח מספיק חד וצלול לא תסבול מהתופעות. בוגי בכלל החליטה מאז ולהמשך הערב שהיא שיכורה, אבל היא חשבה בצלילות והגיבה יפה. אף אחת מאיתנו לא הלכה ישר במיוחד אבל זה משהו אחר.

לפני שפנינו ללכת, בוגי הייתה צריכה לשירותים, ובנתיים חיכיתי לה על ספה שהייתה ליד. כשהיא חזרה פצחנו בשיחות על כל מיני.. אממ..דברים, כן, דיברנו. זה מה שעשינו.

אחרי הרבה יותר משעה ככה, כשאנחנו מדברות שטויות נוראיות וקמות כל אחת בתורה לשירותים, החלטנו לשלם וללכת כבר הביתה. כשירדנו לשלם, ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי את המלצרית שאלה שהציקה לי מאז שנכנסנו לשם:

גהה: "סליחה, אפשר לשאול משהו?"

מלצרית: "כן"

גהה: "למה קוראים למקום הזה מאג'ין בו?"

מלצרית: "למה את שואלת?"

גהה: "כי יש את הדמות הזאת בדרגון בול זי, וחשבתי ש.."

מלצרית: "כן, קוראים למקום הזה בגלל הדמות המצוירית הזאת.. ילד בן 8.. בלה בלה"

לא הבנתי כל כך מה היא אמרה, וגם חשבתי שאולי היא צוחקת עלי. (יותר מאוחר גיליתי שלא).

שילמנו, יצאנו, ודידינו כל הדרך חזרה לסנטר, שם רכשנו את החולצה הלבנה שראינו שם בהתחלה (באנו עם החולצה לקופה והפוסטמה שהייתה שם לא הבינה מה אנחנו רוצות, אז תקעתי בה מבט מזלזל ושאלתי "אפשר בבקשה לרכוש את החולצה הזו?"), הלכנו שוב לשירותים, והגענו בדיוק בזמן כדי לראות את האוטובוס האחרון של בוגי שבורח לה. החלטנו ללכת הביתה ברגל והגעתי כמעט ב4 בבוקר.

היה כיף (-: