וואי, איזו מפקירת בלוגים אני, סתם ככה נעלמת לשלושה שבועות כי אין לי כוח לכתוב על כל השיעמום וחוסר המעש שמתחוללים בחיי. טוב, האמת שרציתי לכתוב על כך שלפני כשבועיים וחצי כל המשפחה שלי הלכה לבת מצווה של בת דודה שלי, ושפגשנו שם את מי שהייתה אי אז הגננת שלי. אישה שבעבר נראתה לי גדולה ומפחידה, אך בדיעבד מסתבר שגובה קרקפתה לא גבוה בהרבה מגובה קרקפתי שלי כשלטובתה יתרון קל של שיער אדום, גדול ומנופח לגובה עם מעט שיער שיבה בצד, משל הייתה מיסטר שפילד. ולעיניה איפור כבד ועיפרון שחור שנחבא לו בין כפלים ושקיות. ובעצם, תמונה אחת שווה אלף מילים:
(אילוסטרציה: למארג' אין קשר לכתבה).
אני, שכל השנים פחדתי מאותה תפלצת, וכשנתקלתי בה לעיתים, נלחצתי והתחמקתי במהירות, החלטתי להתמודד הפעם עם פחדי ולשים לכך קץ, ולכן בעידוד הורי, רציתי לגשת ולומר לה שלום. לקח לה כמה שניות להזכר בי או באחיותי, ועוזרת הגננת שלי שעד לאותו הרגע לא שמתי לב לנוכחותה, לא זיהתה אותנו אף היא עד ששמעה את שם המשפחה. אבל מה? הגננת זכרה את אמא שלי.
שנה שלמה שהייתי בגן המזורגג שלה, עשתה לי טראומות לכל החיים, והיא זוכרת רק את אמשלי?! חוצפה!
אמא טענה שזה בגלל שהיא נהגה הרי ללוות אותנו לגן כל יום, אך בכל זאת, יוצא שהיא נוכחה שם כרבע שעה ביום, ואני הייתי שם שעות! אז מה אם עברו כמעט תריסר שנים מאז, זה לא תירוץ! כך יצא שבעצם יכולתי להסתובב לידה כאוות נפשי ללא דאגות ובאותו הרגע נפצתי זאת. בליאט.
רציתי לכתוב על הגננת, חבל שאין לי זמן.
שלושת השבועות האחרונים היו עמוסים. היו לי הרבה שיעורים, אך בניגוד לקודם, אני באמת השתדלתי וניסיתי לעשות אותם כמו שצריך מצד אחד, אבל גם לא לישון בשעות מטורפות מצד שני, מה שגרם לכך שבעצם היה לי זמן, אבל החלטתי שפוסט לוקח הרבה זמן ולכן זה לא יהיה בסדר להכנס ולכתוב.
היום יצאנו בנות הכיתה לביתה של טחונה אחת מרמת אביב (שלומדת איתנו, כע?). דחפנו את כל התיקים הכבדים לאוטו החדיש והלגמרי שלה, והלכנו ברגל לכיוון הסופר שם קנינו בשר למנגל (ברמת אביב זה בטח נקרא ברביקיו) וכל מיני ירקות לסלט והלכנו אליה הביתה. הכנת הבשר ערכה זמן רב מכיוון שיש לה מנגל גז שדי קרטע, היא גרה בקומה שביעית, היו היום רוחות חזקות והיא גרה מטר מהים (מה שטרם לעניין הרוחות). בגלל כל הנתונים הנ"ל, יצא שבמשך שעה וחצי רוב הבנות התפננו/סידרו שולחן/חתכו סלט בתוך בית מחומם עם מוזיקה, בזמן שטינקרבל הייתה אחראית על המנגל, ואפצ'י ואני אחזנו בסדין מולה, כדי לחסום את הרוח. בסופו של דבר בלון הגז נפטר לחלוטין ובכלל סיימנו את המלאכה על שטח הצלייה בתוך הבית.
לפחות האוכל היה נחמד.
אני אוהבת את פעילויות הגיבוש האלה, עג כה אני מגלה כל פעם שהן רק יותר חמודות ממה שחשבתי, ואני מקווה שהן לא תאכזבנה אותי בעניין הזה, כי בכל זאת יש לנו עוד טירונות לעבור יחד =)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה