חג'י הזמינה חברות אליה לשבת, היינו סה"כ מנגה, קרפלך, חינה, בוגי היא ואני. היה נחמד לראות את החברות ולבלות איתן שבת שלמה, כמו בימי התיכון העליזים, אלא שהפעם כשנושא השיחות שלנו נגעו למה שנעשה בעתיד, זה לא היה באווירה של סתם לזרוק רעיונות ותוכניות אפשריות לאוויר, הפעם המילים נטבלו בהרבה "תכלס".
קרפלך ציינה שהיא הולכת כנראה להרשם השבוע ללימודים לפסיכולוגיה, חינה החליטה שבא לה ללמוד ביוטכנולוגיה (חוצפה! זה המקצוע שלי!) ובוגי מתכננת להשאר בדרום וללמוד בבית ספר לאחיות, כשתסיים את השירות. חוץ מהלימודים שהם במרחק של פחות משנה, גם נושא בעל וילדים היה רציני. ובעצם, זה לא הרצינות שבה הדברים נאמרו, אלא הידיעה שעכשיו הכל בידיים שלי, אין מי שיעצור בעדי מצד אחד, או יכוון אותי, מצד שני. זה כבר לא כמו בבית הספר שבו הייתי עושה לפעמים "בכוונה" רק כי אסור, עכשיו אני האחראית היחידה לעתידי, אם אעשה משהו שהוא"לא בסדר" אין יותר מי שינופף מולי אצבע, זו רק אני שיכולה להטיח בי האשמות, רק אני שאוכל את הלב בשקט.
וואו, עד לפני רגע הייתי ביסודי. שמישהו יעצור את העולם לרגע, הוא מהיר מדי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה