עוד מעט יהיה יותר טוב, המבחנים יסתיימו, חודש יולי, האהוב עלי ביותר, יפציע מעבר לפינה, ובכלליות יהיה פחות לחץ וזמן לנשום.
בין לבין יש את חבר שלי שעושה לי שמח. לצערי זה בד"כ מפגשים קצרים אבל זה עדיף על לא כלום מהול בדכאון.
יש לי בחדר תמונה שאני אוהבת, פוסטר נטול מסגרת שפשוט הדבקתי לקיר על שתי חתיכות נייר דבק. אתמול כשנכנסתי לחדרי ראיתי שאחת החתיכות לא ממלאת יותר את יעודה והתמונה נטויה על הצד. התמונה על רקע ערמות הקלסרים, הדפים הרבים והבגדים שזרוקים על המיטה והרצפה גרמו למקום להראות כאילו כרגע פרצו אליו. פתאום הבנתי כמה המצב חמור.
עוד מעט המבחנים יסתיימו ואז יהיה זמן לסדר את הכל ולנשום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה