22.09
שוכבת כאן על מיטת הקינג סייז במלון באיזור הסיליקון ואלי שבקליפורניה, מנסה לספוג את כל הנוחות שאפשר לפני הטיסה הארוכה הביתה.
שבועיים של קורס מטעם העבודה ועוד שבוע חופש שביליתי כאן- מנהטן, וגאס ומעט מקליפורניה- מנסה לעכל את סגנון החיים הכל כך חומרני וחסר דאגות שיש למקומיים, תוהה איך היו נראים חיי אם המלחמות והקומוניזם ששלטו בארצות מוצאם היו מבריחים את אבות משפחתי לכאן במקום לישראל.
הכל כאן כ"כ נגיש ופשוט, חסר דאגות ורגוע, רמת החיים גבוהה ותרבות פנאי היא לא מילה גסה.
לפני כמה ימים הזדמנה לי שיחה עם קולגה, בן 47 ואחד האנשים הכי רגועים ואופטימיים שאני מכירה שעל אף תכונותיו המסר שלו אלי היה: את צעירה ועתידך לפניך, במדינה שלנו קשה מאוד לחיות בכבוד, התחרות והפרנסה קשים (עד לרמה שנותר לו 30% נטו מהמשכורת לאחר מיסים!) וסדרי העדיפויות מעוותים. סעי וחיי את חייך בחו"ל!
עוד באותה שיחה סיפר שהוא חי שנים רבות בנכר ובמקומות שונים, שאימו היא הסיבה היחידה שהוא לא עוזב ושהוא חוסך כדי שבנותיו ילמדו מעבר לים.
29.09
השעה התאחרה לי אז, הגוף, המחשבות והטיסה הכבידו ומנעו בעדי מלסיים.
שבוע עבר והמחשבות עוד כאן. האם לנסות את מזלי בחו"ל? תמיד עניינה אותי האפשרות לחיות לתקופה מסויימת במקום אחר, ועכשיו אני מתלבטת אם לשלב איכשהו לימודי תואר עם הנסיון הזה. כצפוי, הסיבות נגד מעבר שכזה הם הבדלי שפה, הריחוק מהבית והחברים, מנטליות שונה (ואולי זה יתרון?) והידיעה שבכל מקום אחר אני זרה. אולי אצמצם את החוויה לשנה או סמסטר בודד של חילופי סטודנטים? אולי לחלופין אבנה על תקופה ממושכת יותר ואז אוכל להרגיש חופשיה ללמוד תואר בנושא שמעניין אותי באמת מתוך ידיעה שהשווקים גדולים יותר וסיכויי ההשתלבות במעגל העבודה טובים יותר? כמובן שהחלטה כזו תצריך מחשבות לטווח ארוך גם בנושאים אחרים כגון מה יהיה בבחינת מציאת בן זוג? לאיזה חינוך יזכו ילדי? אני יודעת שאלה מחשבות רחוקות מאוד אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על הנושאים הללו, במיוחד כשלאחרונה המודעות שלי למהירות שבה הזמן חולף גברה פלאים, וזה נושא לפוסט אחר שיכתב ונכתב.
כולם יודעים שעדיף להצטער על דבר שנעשה מאשר לתהות "מה היה קורה אילו", השאלה היא כמה רחוק- תרתי משמע- לקחת את זה, האם אני מוכנה להתמקד בחיים שלי כאינדיבידואל במנותק ממסורת של ציונות? האם אוכל להתגבר על הפחד מהידיעה שכל מה שאי פעם דמיינתי עבורי מבוססים על הנסיון והחוויות שלי מהמדינה וכל זה עלול להיות מוחלף בבלתי נודע?
מה עושים?
קודם כל ברוכה השבה:)
השבמחקכשנחתת בארץ, האם שרתם הבאנו שלום עליכם?:) כי יש דברים שרק בישראל קורים, לטוב ולרע.
בכנות המחשבות שלך מכוננות גם בי. אני במרחק השלמת קורסים כלליים ומבחני הסמכה בארה"ב (וכיום עם הלימוד האינטרקטיבי אני יכול לעשות הכל בארץ חוץ מבחינת הסמכה) מהרבה מדינות בארה"ב. ברשימת המקצועות המבוקשים בקנדה (שזה אומר אישור ויזה). משלם כמו כולם מיסים ושואל את השאלות הנכונות - לאן הם הולכים? מה אני מקבל בתמורה? מי נהנה מזה באמת? למה המשכורת שלי מספיקה? כמה משכורות אני צריך בשביל לקנות בית/אוטו/כל דבר אחר שבחול את יכולה לחתוך אותו בשתיים.
המחשבות שלך לגיטימיות בהחלט, ובאמת יש משהו ריאלי במחשבה הזאת. אך כמו שאמרת, בן זוג, גידול ילדים וכו...כשהייתי בארה"ב נחשפתי היטב לתרבות האמריקאית. לדעתי יש לנו את הילדים החריפים ביותר בעולם דווקא פה. קיצר, אין לי תשובה לזה. אני לפחות, עדיין בארץ.