הבלוג קיים עשור, עוד יהיה פוסט בנושא אבל עכשיו למשהו אחר.
כמו שאפשר להבין מהשעונים והכפתורים פה, אני חובבת אירוויזיון. יש לי ממש שריטה בנושא כך שכששמעתי סופסוף על מסיבה שכזו כאן ידעתי שצריך לקרות משהו מאוד-מאוד קיצוני (התפרצות נגיף האבולה? משבר הומניטרי בעירק?) כדי שאמנע מעצמי את היציאה. אז כמתבקש יצאתי היום למסיבת אירוויזיון מקומית. עברתי תלאות רבות עד שהגעתי לשם ביניהן כניסה לנתיב אוטובוסים בטעות וסאגת חיפוש חניה שנמשכה כחצי שעה כשלבסוף מצאתי חניון נידח בו החלטתי משום מה להכנס דווקא לחניה הכי פינתית ובלתי נגישה למרות שעוד היה מקום. עם תלאות כאלה אתם מבינים שממש קיוויתי לא להתאכזב.
כשסופסוף הגעתי ראיתי שקהל היעד המרכזי שפקד את המקום היה גייז בשנות הארבעים לחייהם, פחדתי שזה סימן לשירי אייטיז גרועים ובלתי מוכרים אז התבעתי את יגוני בשתי בירות והופ! פתאום "same heart"האהוב של מיי פיינגולד החל להתנגן וזה קרה ממש כמה דקות מכניסתי ככה שעוד לא ממש התמנגלתי או התחממתי כך שדי רקדתי אותו עם עצמי תוך כדי שאני משתעשעת במחשבה שאני כנראה האדם היחיד בחדר שיודע את המילים. השיר הבא היה שיר נוסף שלה שהתחרה בקדם הישראלי. יפה, לזה בהחלט לא ציפיתי.
לאחר מכן רצף שירים מסריחים שגרם לי להתחיל לתחקר ולגלות מי הדי ג'יי ולבקש את השירים שאני אוהבת. על אחד מהם הוא נדלק ובאמת שם אותו לאחר זמן קצר. מה אומר? כנראה שלקהל הרוקדים, שבנתיים התחלף לחבר'ה צעירים ואנרגטיים יותר יש טעם מעולה כי כולם קיפצצו איתי בהתלהבות לאורך השיר. בונוס נחמד בזמן השיר היה שקיבלתי המון חיוכים שבעי רצון מהחבר'ה שהבינו שאני היא זו שביקשה את השיר.
רקדתי עם כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה חיוכים ואנשים שהתחילו לדבר איתי סתם כי אני הבחורה היחידה ברחבה וגם לא נראית מקומית, אלא שבניגוד לסיטואציות אחרות בחיים בהם נושא מדינת ישראל מעלה אי נוחות או אנטגוניזם, דווקא כאן כל מי ששאל למוצאי דווקא התלהב מהעובדה שאני ישראלית ומיהר להזכיר את מיי פיינגולד ואו דנה אינטרנשיונל ואו מורן מזור ואו שירי מיימון. אםאתם שואלים אותי, ככה בדיוק הדברים צריכים להתנהל, להפריד את הפוליטיקה משאר האספקטים בחיים.
לקראת אמצע המסיבה גם "דיווה" הבלתי נמנע הושמע כאשר בשלב זה כבר די הרבה אנשים ידעו שאני ישראלית וחיפשו אותי בקהל כדי לשמוח ולרקוד איתי. מדהים לראות איך השיר הזה עדיין כל כך פופולרי ואהוב גם לאחר 16 שנה.
לקראת סוף המסיבה "same heart" הושמע שוב לשמחתי, הפעם היה לי עם מי לרקוד ועל הדרך גיליתי שאני לא היחידה שיודעת את מילים, היה שם אדם ששינן בצורה מרשימה ממש את המילים בעברית.
באיזשהו שלב פשוט סגרו את המוזיקה ונגמרה המסיבה. האנשים פשוט נשארו במועדון והמשיכו לשיר שירים כשלהפתעתי פתאום התחילו לשיר את "הללויה" בגרסתו המתורגמת שעד לאותו הרגע לא ידעתי כי היא בכלל קיימת. הקבוצה שידעה כי אני ישראלית ביקשה שאשיר איתם את השירים האהובים של הזמרות שנזכרו לעיל, היה ממש מגניב לראות איך הם מתלהבים מהעברית.
לקח לי עשרים דקות לצאת מהחניה המסריחה הזו ובנס לא דפקתי את האוטו בדרך אבל למרות הלחץ הנפשי של הנסיעות האלה חזרתי הביתה ב5:30 עייפה אך מאוד מרוצה ועם צפצופים באוזניים שחבל על הזמן.
ועכשיו רק ריבויינו יודע איך אשאר ערה אתעורר בזמן למפגש עם חבר מהעבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה