חג המולד הראשון שלי

דפדפתי כאן לאחרונה וגיליתי שאיכשהו התפספס לי לכתוב על הכריסמס! אז הנה, קבלו אותו באיחור ובהרחבה מייגעת.

 

 

כחודש לפני הוא התחיל לגשש לגבי תוכניותי אבל זה לא מפתיע, אנשים כאן מצפים לחג הזה חודשים מראש. כשלבסוף הזמין אותי רשמית לעשות את החג עם משפחתו התלבטויותי היו רבות: הגעתי עלולה ליצור רושם לא נכון והעובדה שהם גרים במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מכריחה אותי להישאר לישון אצלם שמעבר לאי נוחות שמתלווה לכך שאני זרה גמורה בביתם, המבורגר סיפר שהוריו שמרנים והם לא מקבלים שינה משותפת לפני הנישואים מה שמכריח אותו לישון על הספה. ולמרות זאת, הדגיש, את מוזמנת ברצון. בשבועות הבאים חמקתי מלתת לו תשובה קונקרטית ולבסוף הבנתי שזו כנראה ההזדמנות היחידה שלי לחוות את החג הזה וחבל לפספס ולהשאר בבית. נענתי בחיוב.

עבדנו במשמרת לילה עד בוקרו של ערב החג. תכננו שבתום העבודה נשוב אלי לשינה של כמה שעות ואז נצא לדרך.

ביום שלפני התקשקשנו כרגיל בטלפון וכששאלתי את השאלות הרגילות של "איך ישנת מתי התעוררת?" הוא הפתיע כשנקב בשעה מוקדמת מהרגיל.

"למה? השכנים עשו רעש?"

"לא, פשוט נסעתי לקניון כדי לקנות את המתנה שלך..."

מה מתנה? לעזאזל לא הבאתי לו כלום! והעובדה שהוא מגיע אלי מיד אחרי המשמרת לו מותירה לי זמן למצוא משהו.. אוף!

התבאסתי על עצמי שלא נערכתי לאפשרות הזו וגם קצת עליו על שמעמיד אותי במצב הלא נעים הזה. הוא ניסה להוציא אותי בסדר כשאמר שאמנם נהוג לתת מתנות אך מאחר והחג זר לי זה לא חל עלי. ההגיון קלוש אך העדפתי להאחז בו.  "אם כך" הכרזתי "אני אחזיר לך באחד מהחגים שלי!"

רעיון למתנת ט"ו בשבט מוצלחת, מישהו?

למחרת חזרנו כמתוכנן לישון אצלי ואמנם התעוררנו סביב השעה היעודה אך אני הייתי בזמן "מעניין" בחודש ולא ממש התחשק לי לצאת מהמיטה. בסופו של דבר יצאנו לדרך באיחור של כמה שעות מצויידים בשוקולד ויין, תשורתי למארחים האדיבים וערימת המתנות העטופה למחצה שלו.

חצינו עיירות, עברנו נהרות ועם התקרבותינו ליעד המכוניות הלכו והתמעטו והכבישים הפכו לצרים ומשובשים. בדקות האחרונות של הנסיעה הם התכווצו דרכים צרות והחושך בלע את כל מה שלא נקרה בדרכן של אלומות פנסי הרכב, לרגעים הרגשתי כמו דמות בסרט אימה.

כמו שהבנתם, הוריו גרים באיזור כפרי של ארץ השיכורים, בו בתים פרטיים פזורים בדלילות בין הרבה ירוק ושדות (אותם ניתן להעריך רק באור יום כמובן  ) וכוכבי השמים רבים ובוהקים כמו שקורה רק במקומות מבודדים כאלה.

כשהגענו כולם כבר היו שם, הוריו, אחותו הצעירה, אחיו הבכור עם אשתו ובנם הפעוט, הג'ינג'י והחייכן. הם ישבו בסלון מול האח והעץ המקושט וצפו בסרטי חג ובאופן כללי עשו רושם של אנשים נחמדים מאוד.

 

מאחר והגענו בשעה די מאוחרת, לא עבר זמן רב עד שהם פרשו כולם לשינה ומצאנו את עצמנו לבד. הצעתי לו שננצל את הזמן ונעטוף את מה שנשאר במקום להתעורר מוקדם ולעשות זאת, כמו שהוא תכנן בתחילה. פרשנו את גלילי נייר העטיפה על הרצפה, הצטיידנו בדבר ובמספריים והתחלנו במלאכה, כל אריזה שנעטפה הונחה תחת העץ לאחר שנכתב עליה שם הנמען.

"ומה עם שני אלה ששם? מה לכתוב עליהן?"

"שני אלה בשבילך... את רוצה לפתוח עכשיו או אח"כ?"

ידעתי שבד"כ פותחים את האריזות בבוקר אך מאחר והיו שם שניים והסתקרנתי החלטתי לפתוח אחת עכשיו.

הקופסה הראשונה הייתה בינונית בגודלה וניחשתי שהיא מכילה ספר או דיסק והשניה הייתה קובייתית וקטנה ומסקרנת יותר ולכן החלטתי להשאיר דווקא אותה לבוקר. התחלתי לקרוע את האריזה תוך כדי מילמול שזה לא בסדר ואני מרגישה לא נעים ותחת נייר העטיפה המקושט התגלה מארז כל העונות של סדרה מקומית שהייתה להיט גדול כאן לפני כמה שנים. הוא הסביר- אנחנו כל הזמן מדברים על זה בעבודה, עכשיו גם את תוכלי להיות חלק מהשיחות האלה. חמוד! סיימנו לעטוף תוך כדי צפיה בפרק בסדרה הנ"ל שהוקדש לאירוויזיון. 

ביום למחרת הלכנו לכנסיה. הוריו הולכים בכל שנה אך הוא לא מקפיד. ביקשתי שנצטרף אליהם כי מסקרן אותי לראות את הכנסיה "בפעולה".

את פנינו קידמה הקלטה של קולות פעמונים על אף הצריח עם הפעמון גדול בראשו. אני מניחה שגם לכמרים מותר להתעצל. במבואה עמד אגן טבילה מלא במים קדושים, הנכנסים טבלו ידיהם בו והצטלבו עם כניסתם פנימה. הלכתי אחריהם ותפסנו את מקומנו על ספסל בסמוך לתאי הוידויים. ההיכל היה צבעוני ומעניין עם חלונות ויטראז' גדולים וקומה שניה שהוקדשה לחברי המקהלה והנגנים שליוו את המיסה. דבר נוסף שהבחנתי בו והיה חדש לי לגמרי הוא שבחלק הקדמי של הספסלים ישנו משטח מרופד עליו כורעים ברך בחלק מהטקס. הפולחן עצמו היה שונה למדי מתפילה בבית הכנסת, לא היו ספרי תפילה ורוב הזמן הכומר סיפר על ישו ופעליו, לקראת הסוף אפילו הייתה הצגה היתולית בהשתתפות ילדים שהציגה את אירועי ליל לידתו של ישו.

עניין אחר שבלט ושעשע אותי הוא ההסברים באנגלית שהם לחלוטין בלתי נחוצים בעברית. לדוגמא, היה קטע שבו הכומר הקריא מהברית החדשה-

"She will bear a Son; and you shall call His name Jesus, for He will save His people from their sins."

שמו יהיה ישו (ישוע) כי הוא יושיע את עמו מחטאם. דוגמה נוספת ובולטת יותר הייתה בהקשר של עמנו אל מספר ישעיהו שאליו התווסף ההסבר לשמו -"god is with us". שתי הדוגמאות ברורות מאליהן בעברית ודי סתומות באנגלית.

כשחזרנו מהכנסיה התחיל טקס פתיחת המתנות. כולם ישבו בסלון כשמדי פעם אחד מהם היה קם להרים מתנה ולתת אותה לאדם לו הייתה מיועדת.

להפתעתי אימו נתנה לי אריזה תוך שמלמלה התנצלות על כך שידעה על הגעתי רק ברגע האחרון בעוד שאני האדמתי מבושה, והודתי לה כשאמרתי שממש לא ציפיתי לשום דבר. המתנה התגלתה כסט נחמד של תחליבי רחצה. בשלב מתקדם של הטקס הוא פנה אלי עם הקופסה הקטנה והמסקרנת מאתמול. נדמה היה לי שכמה זוגות עיניים הופנו לכיווני בסקרנות. הסרתי את העטיפה במתח ותחתה התגלתה קופסה קטנה עם לוגו שכבר הכרתי כשליוויתי אותו לחנות תכשיטים לקניית המתנה לאמו.

הסתכלתי עליו במבט של "בואנה אתה דפוק" ופתחתי את הקופסה בה הייתה שרשרת יפה. עם כיתוב קטן שאומר "9 קראט זהב".

גם למתנה הזו היה לו הסבר- כשרק הגעתי לכאן קניתי שרשרת עם תליון שמאוד מצא חן בעיני אלא שלפני זמן מה השרשרת נקרעה ולא הצלחתי למצוא "סתם שרשרת" כדי לתלות עליה את התליון הישן. ולכן הוא קנה לי את זאת.

שתי בעיות היו בסיטואציה הזו:

1. השרשרת שנקרעה לי עלתה בערך 40 ש"ח וזו שהוא נתן לי ללא ספק שווה יותר, נראה לי מגוחך לתלות תליון זול על שרשרת שווה.

2. תכשיט, בטח באירוע משפחתי מצוצם כזה נראה כמעשה עם כוונות גדולות מאחוריו. זה היה נראה שונה לגמרי לו פתחתי את מארז הדיסקים בחברת המשפחה.

ארוחת החג הייתה נחמדה ואת הערב בילינו בצפייה בסרטים ופטפטת תוך בליסת חטיפים ואלכוהול.

באחת מהשיחות עם הוריו הם שאלו אותי קצת על הארץ ועל עברית והופתעתי מעט כשהיא אמרה שלא ידעה היכן ישראל ממוקמת ונאלצה לפתוח מפה כדי לברר. הצחיק אותי שהיא אמרה את זה דווקא בחג המציין את הולדתו ופעליו של ישו שחי והטיף... בישראל!  

בלילה שנשארנו שוב לבד עלה לשיחה נושא השינה בנפרד והוא אמר שדיבר עם אחותו, שאמרה שה"חוק" הזה נשבר כבר מזמן ולה יצא בזמנו להביא חבר הביתה ולישון עימו. אמרתי לו שזה בכל זאת הבית והחוקים שלהם ואם יש ספק אז אין ספק.

בצהריים למחרת כבר עזבנו את הבית כשהוריו עמדו בדלת ונופפו לנו לשלום בצאתנו.

 

אפילוג:

בדיעבד, התברר לי שהוא מעולם לא הביא בחורה הביתה, כשהיה צעיר יותר אימו אפילו שאלה אותו פעם ישירות אם הוא הומו.

אולי בגלל זה הם היו כל כך נחמדים אלי?

בסופו של דבר זו הייתה חוויה מעניינת ואני שמחה שהלכתי.

כשעצרנו בפאב בדרך הביתה אחז בידי ואמר "אני שמח שהגעת".