לא תמיד הכל דבש בינינו.
אמנם, ואת זה אני אומרת לכל מי ששואל "נו, אז איך זה לגור איתו?", יחסית לעובדה שאנחנו מבלים כמעט 724 זה במחיצת זו הדברים מתנהלים היטב אבל כמו לכל הזוגות גם לנו יש ריבים קטנים ונקודות חיכוך.
מצחיקה אותי למשל העובדה שלפני שנתיים כתבתי את הפוסט הזה כחודשיים אחרי שעברתי לגור עם האקס. יש בו הרבה דומה-שונה ביחס למצבי עם בן זוגי כעת. מצד אחד, אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב. אני זוכרת איך שבחודש הראשון למגורים עם האקס חיינו בהרמוניה מופלאה תוך כדי ששנינו נזהרנו והשתדלנו לרצות זה את זו אבל מעט לאחר מכן דברים התחילו להתדרדר ודי במהירות. המבורגר עבר לדירתי לפני כחודשיים וחצי ועדיין, כאמור, נראה שהדברים מתנהלים לרוב על מי מנוחות.
ההבדל הבולט השני הוא שבפוסט המקושר אני כותבת על התחושה שהייתי צריכה להאט ולפשט דברים כדי שהוא יבין על מה אני מדברת. פעמים רבות מדי הרגשתי שגם התגובות שלו למצבים מסויימים ייכלו להיות כל כך לא קשורות עד כדי כך שהמילה "אהבל" עלתה במוחי יותר מדי פעמים.
כעת נראה, זה התור שלי להרגיש שהאדם מולי חושב שאני איטית וסתומה.
על ידי כל מכריי המקומיים מתקבלת בהבנה העובדה שלעתים אני צריכה שישלימו לי פערים בנושאי היסטוריה מקומית, תרבות* וכו' שברור שזר לא יבין זאת.
אבל יש גם את עניין השפה. התקשורת כאן מתנהלת באנגלית ושלהם טובה בהרבה משלי. גם שלל המבטאים השונה מאוד של הקולגות מקשה עלי מאוד להבין את חלקם. הגיוני אם כך, שגם היחסים הזוגיים שלנו טובלים לעתים בבוץ הדו-לשוני ודו- תרבותי הזה.
כמעט בכל פעם שאנחנו צופים בסרט למשל, הוא מעיר לי על כך שאני שואלת יותר מדי. גם כשיש לסרטים כתוביות בעברית** אני נוטה לחשוב בקול רם אם הסרט מותח או מעניין. אבל לרוב הכתוביות אינן, ובחסרונן, הפיצוי שלי על הפער של הבנת המבטא, אוצר מילים או סתם עלילה סבוכה היא עוד ועוד קושיות.
כשהוא העיר לי פעם הסברתי לו את העניין וניכר בתגובתו שהוא הופתע מעט ואמר שהאנגלית שלי כל כך טובה שהוא לא תאר לעצמו שאני מתקשה בעניין.
המשפט הזה אמנם נשמע לי ברגע הראשון כמו מחמאה אבל מסתתר בחובו גם אטימות של אדם שבחיים לא נאלץ להתמודד עם אתגר של למידת שפה.
גם במקרים אחרים כשאנחנו סתם מפטפטים ואני מבקשת ממנו שיסביר את עצמו הוא נוטה לאבד את הסבלנות ולהרים את הקול מה שגורם לי להרגיש שהוא חושב שאני מטומטמת. לתגובה הלא נחמה שלו מצטרף לעתים תסכול מחוסר ההצלחה להביע את עצמי בצורה קולחת, אינסטינקטיבית ומדוייקת כמו בעברית ונורא מכך הוא חוסר האונים המתלווה במקרים בהם אני נאלצת לעצור ולהשתמש בגוגל טרנסלייט או לתאר את מילה שאיני מכירה את תרגומה האנגלי תוך כדי פגיעה אנושה בזרימתן הטבעית של הרעיונות והמילים.
התמהיל הזה של שפה שניה בשילוב של נושאים שהוא טועה לחשוב שאני כבר מכירה את הרקע שלהם בנוסף לאופי החקרני שלי הוא מתכון די בטוח לאיבוד סבלנות מצדו.
היום למשל הוא הרים את הקול וזרק הערה מגעילה בגלל דבר פעוט שבפעוטים שגם נעשה בטעות והחלטתי שאני לא מוכנה לקבל יחס כזה והלכתי לעסוק בענייני. הוא כבר מכיר את הסיילנט טריטמנט שהוא מקבל ממני לעתים וניסה להיות נחמד ולפייס אותי לאחר זמן קצר אבל הייתי כעוסה מכדי לפתור את העניינים הללו איתו. רק שעות לאחר מכן, ממש לפני שהלך לישון אמרתי לו שנדמה לי שאני נחמדה אליו מדי אם הוא מרגיש כל כך בנח לנהוג כך. כמובן שהוא התנצל ואמר שהוא מודע לכך שיש לו לפעמים טמפרמנט לא נחמד ושהוא צריך להזהר יותר בלשונו. שאלתי אם אי פעם אני הרמתי עליו את הקול כך והוא חשב רגע ואמר שלא, אז אמרתי שהוא אפילו לא יוכל להזדהות עם התחושה המסריחה שזה גורם אבל שיאמין לי, זה הרס לי את אחה"צ והערב. הוא התנצל שוב ועלה לישון.
קראתי פעם מחקר שהציע את הרעיון שאנשים שדוברים מספר שפות- האופי שלהם עשוי להשתנות יחד עם השפה שבה עם מתקשרים.
בעברית לרוב אני הזריזה, הצינית וחסרת הסבלנות ובאנגלית אני נוטה להיות יותר סבלנית וחקרנית כי אני נוטה להתקל ביותר רעיונות חדשים ומעניינים. מסתבר שיש אנשים שמוצאים את זה מטרחן.
לרוב הדברים התקשורת בינינו מתנהלת ברוגע ואנחנו יכולים להיות זוג חמוד עד כדי בחילה, וגם המקרה מהיום לא חייב היה להיות סיפור גדול אם לא הייתי מחליטה כך, אבל רציתי שייזהר להבא וידע לחשוב לפני שהוא פותח את הפה.
פוסט זה נכתב במידת מה של כעס ותחושת "צריכה להוציא" ועל כן גם לא ערוך בצורה קריאה במיוחד. עמכם הסליחה.
*(ולכן זהיה כה חמוד בעיני שבחג המולד שעבר הוא נתן לי במתנה מארז דיסקים של סדרה טלוויזיה מיתולוגית מקומית כדי "שאבין את הבדיחות ואוכל להשתתף בשיחות בעבודה").
**הוא הודה אמנם שהיו הרבה פחות שאלות כשצפינו בסרטים עם כתוביות. ובנושא זה- מישהו מוכן להסביר לי איך מצמידים כתוביות לסרטים בצפייה ישירה?
מאוד מעניין ה’אישיות’ השונה שבאה לידי ביטוי בכל שפה. אני נותנת לשפה משקל כל כך גדול בחיים שלי ולמרות שגרתי בחו"ל תקופות לא מבוטלות, שנתיים פה, שנה שם ועוד שנה שם אחר, לא רואה איך אפשר לוותר על חיים בתוך השפה הטבעית שלך. זה לוותר על חלק מאוד חשוב של חיי. נראה אותו בארץ
השבמחקאמנם האנגלית שלי השתפרה מאוד וזורמת הרבה יותר אבל אין ספק שקל יותר בעברית. ומצד שני, עברית היא ייחודית לישראל ולפעמים השימוש בה טומן בחובו געגועים לתרבות והוויי מקומי. אולי אני טועה אבל נדמה לי שבשפות המשותפות למספר רב של ארצות כמו אנגלית או ספרדית אין געגוע שכזה.
השבמחקכתבתי תגובה שנמחקה :(
השבמחקבקצרה - הרבה זוגות מתמודדים עם קשיי שפה, והאמת שזה דיל ברייקר גם אם שני הצדדים מדברים עברית.
יש כל כך הרבה דברים לפספס את כוונת הצד השני, פערים בהבנה, שוני מחשבתי, חוסר הקשבה, התעקשות על דעות...
תקשורת היא הדבר הקשה ביותר בזוגיות, ואצלכם יש שוני לא מבוטל, שנראה שאתם מתמודדים איתו בקלות יחסית לקושי הרב שטמון בו.
מעבר לזה בתגובתי הקודמת גם הללתי את העברית שלך, את הניסוחים המדויקים והקוהרנטיים, שהתפלאיתי איך את מכולם מצאת זוגיות וחברה בחיי נכרית, גם אמרתי שאת בזבוז או משהו כזה
תגובות שנמחקות זה הכי מתסכל ולכן פיתחתי לעצמי הרגל לסמן ולהקיש Ctrl+A על כל דבר שאני כותבת כאן, ובכל מקום אחר בעצם.
השבמחקמסכימה איתך לחלוטין שתקשורת היא אחד האתגרים המרכזיים בזוגיות, גם עם השניים דוברים את אותה השפה. אני חושבת שהזוגיות שלנו מחזיקה מעמד כי יש לנו הרבה נושאים במשותף כמו, עבודה, אהבה לטיולים, הרפתקנות וכו’.
ולפעמים השוני לא חייב להיות מהמורה אלא עשוי להיות מפרה ומעניין- הוא לימד אותי המון דברים (למשל: הדריך ושיפר מאוד את היכולות שלי בסנוקר) וכך גם אני אותו (איכשהו, בעיקר בפן הקולינרי).
מעבר לזה, המון תודה על שלל המחמאות, העלת חיוך קטן על לחיי הסמוקות מחומה של שפעת. תודה
נשמע לי עניין של תקשורת ולא של שפה ספציפית.
השבמחקהקשרים הכי טובים ומשמעותיים שהיו לי היו עם אנשים שלא ידעו מילה בעברית ובאו מרקע אחר לגמרי. הרגשתי איתם הכי נוח וטבעי בעולם.
היי
השבמחקיש לי אח שנשוי לאמריקאית ולכן דשתי בנושא הזה של הבדלי תרבות בין זוגות לא מעט. תמיד עניין אותי אפרופו זוגיות האם זוגיות בין אנשים מתרבויות שונות יכולה להגיע לרמה הזו שבה שני בני הזוג ממש מכירים אחד את השני לעומק, או שפער התרבות הזה תמיד יגרום לסוג של ריחוק מסוים.
תחום מאוד מסקרן. מעניין האם יש מחקרים בנושא.
אין ספק שתקשורת היא תמיד סוג של אתגר, ללא קשר לשפה. לרוב זה עובד אצלנו יופי אך בגלל שיש גם את העניין השפתי, כשיש קצר בתקשורת ההבדלים מתחדדים עוד יותר.
השבמחקואגב, חשבתי על זה קצת ואני חושבת שהסיבה שבן זוג זר מרגיש מאוד טבעי זה כי הוא לא מושפע מדעות שליליות שרווחות בקרב ישראלים (לדוגמא על מוצא, מקום מגורים, תפקיד בצבא, חוויות שונות וכו’).
במידה מסויימת לא צריך להרחיק כל כך- הרי כמדינה של קיבוץ גלויות אפשר להסתכל על דור ההורים וללמוד מהם הרבה. הכרתי במהלך חיי לא מעט אנשים שכל אחד מהוריהם הגיע ממקום אחר וגדל בתרבות ובשפה שונה. ולמיטב ידיעתי רוב הזוגות הללו נשואים במשך עשורים.
השבמחקאני בטוחה שגם אתה מכיר לא מעט מעורבים שכאלה והיי, אני בעצמי כזאת!
לגמרי לגמרי לגמרי לפסקה השנייה. אני מרגיש שיש הרבה יותר חופש איתם.
השבמחקאני קראתי מחקר דומה, איך בחירות מוסריות של אנשים הושפעו בעקבות השפה. למשל כשנאמר לאדם דובר עברית, בעברית, שאדם ימות בגלל הבחירה שלו, הוא הגיב בצורה חמורה יותר מאשר כשאותו דבר נאמר לו באנגלית.
השבמחקאני מנחשת שזה בגלל שאם אומרים דבר כזה לאדם דובר עברית בעברית, האינסטינקט הוא לחשוב על הקרובים אליך ולכן התגובה הרגשית היא עצמתית יותר. אבל אם אומרים את זה באנגלית?
השבמחקיאללללה גם כן, אנטישמי פחות אז מה זה משנה.
( מבוסס על הלך הרוח שאני רואה הרבה ממנו לאחרונה במדיה החברתית ובתקשורת).