מה יגידו ההורים?

לפני מספר שבועות ערכנו מנגה הבסטי מהבר ואנוכי מפגש סקייפ ובירה, כמו שאנו עורכות מדי פעם.

תמיד נחמד להתעדכן איתן ועם המתרחש בחייהן. מנגה דיברה על מעבר הדירה, הלחץ בעבודה והתזה, הבסטי סיפרה אף היא על החיים המשותפים עם ארוסה בדירה החדשה ועל ההכנות לחתונה ואני הייתי סתם משעממת.
החתונה הזו, כמו שאתם כבר יודעים, היא נושא מרכזי לאחרונה אצל שלושתנו, האחת ככלה שמשום מה החליטה שחודשיים הם מספיק זמן כדי להרים אירוע, ועבורנו כמארגנות מסיבת רוקוות בלתי מנוסות ולחוצות באופן כללי.
דיברנו על כרטיסי טיסה ותאריכים ועניתי שאני כך ואני אחרת ואז נשאלתי למה התשובות הן בגוף ראשון והאם פיץ מגיע. אמרתי לכלה שתזמין אותו וניתן לו להחליט. אז קראתי לו לומר שלום לבנות והבסטי אמרה שהיא תשמח מאוד לראות אותו בחתונה ושמזמן הגיע הזמן שהן תכרנה אותו ושיגיע לביקור. הוא הודה לה ואמר שיחשוב על זה ונראה אם זה מסתדר.

בפסט פורוורד קדימה אומר שמתוך כמה ימי חופש שביקשנו הייתה בעיה עם אחד התאריכים אבל בירור קצר עם המנהל החדש שאמר שיהיה בסדר ושנינו הזמנו כרטיסי טיסה לארץ. הידד!
אבל עכשיו למעשה הכל מבולבל.
בהתחלה חשבתי שכמו שאנשים אחרים עושים לעתים, כשידוע להם שישראל היא מדינה קטנטנה בשטחה גם פיץ ירצה לסייר לאורכה ולרוחבה ובעיני רוחי כבר ראיתי את ים המלח ואילת, אבל מסתבר שהוא מעדיף ביקור רגוע יותר וניכר שלא נתרחק מאוד מאיזור המרכז.
אז אמנם עבורי זה לא באמת טיול לחו"ל והחתונה ומסיבת הרווקות באמצע די מכתיבה את כל מה שמסביב ובכל זאת אני רוצה לטייל איתו ולהראות לו כמה שיותר ושלא מרגיש שהוא סתם נסחב לכאן אחרי למרות שהסיבה המרכזית לביקורנו היא החתונה.

אבל אז הגיעה שאלת השאלות:
האם בהזדמנות זו עלי להפגיש אותו עם הורי?

 הוא אמנם לא העלה את הנושא אבל זה די הבזיק במחי כשנזכרתי שאנחנו נהיה בארץ בפורים, בו באופן מסורתי אנחנו מוזמנים לארוחת חג אצל דודים שלי (שגרים בבני ברק. כשהסברתי לו קצת על העיר הזו ועל תושביה הדתיים עד חרדים הרגעתי אותו ואמרתי שכל עוד הוא לא יורד מכנסיים באמצע הרחוב הוא יהיה בסדר).
מצד אחד אנחנו בני זוג כבר למעלה משנתיים אז נראה לי שזה מתבקש ומצד שני אבא שלי, שהוא הטיפוס הדברן והחברתי יותר מבין הורי לא דובר אנגלית. אמא שלי מבינה אנגלית בהחלט אבל היא טיפוס שלא מדבר או מתקשר באף שפה, מה שיוצר פרדוקס משונה בעולמי הצר בו בסיטואציה הנתונה, תיאורטית, אמי היא הטיפוס בעל יכולות תקשורת טובות יותר. גם לאחיות שלי יכולות תקשורת סבירות באנגלית.

ומצד שלישי, אולי עדיף שאבי לא יכול לתקשר עם פיץ כי בכל פעם שנושא הקשר שלנו עולה, הוא מנסה להזהר מאוד בדבריו כשהוא פוצח במונולוג ה-"אם אתם חושבים על הקשר שלכם ברצינות כדאי שהוא יתגייר", תוך כדי שהוא לא שוכח לנסח חמש-שש וריאציות זהירות של "אבל אל תכעסי עלי, טוב?" או "אני רק אומר את דעתי". פעם אחת החלטתי להשתעשע מעט ברשעות עם אבי שללא ספק הרגיש שלא בנח והצעתי לו שכגבר, אולי כדאי שיסביר לפיץ במה גיור כרוך ונראה איך הוא יגיב.

כששאלתי את בן זוגי לדעתו נראה שגם הוא לא בטוח בנוגע למפגש. משוכת התקשורת היא ללא ספק אישיו כי אם הם לא יכולים לשוחח זה הופך את כל העניין למסורבל ומביך הרבה יותר. בפעם אחרת כשדיברנו על הנושא הוא אמר שבכל מקרה אני חוזרת לארץ בעוד מספר חודשים אז אולי אין טעם להביך ולייגע את כולנו במפגש שכזה כשהסוף כבר ממש מעבר לפינה. גם נכון.
כשחשבתי על זה קצת יותר לעומק אמרתי לו שהוא ללא ספק הולך לפגוש את כל החברות הקרובות שלי, שבהחלט דוברות אנגלית, וכמו שאני רואה את זה, חברות קרובות הם כמו משפחה אבל כזו שכן בחרתי. סוג של פשרה אבל מעט עקומה.

אצל הוריו התארחתי מספר פעמים ובכל פעם נשארתי ללון שם כמה לילות (בעיקר סביב חג המולד), כך שמרגיש לי שלכל הפחות הם צריכים להכיר. מצד שני, גם עם האקסים תמיד הביכו אותי מפגשים מעין אלה אלא שהפעם התקשורת תהיה בעייתית, אי-יהדותו תהיה ללא ספק פיל באמצע החדר, וגם עבור פיץ, שמעולם לא הגיע לשלב במערכת יחסים בו הוא מכיר את ההורים אני בטוחה שהדבר לא יהיה פשוט.
אני יכולה פשוט לא להגיד להורים שהוא מגיע לארץ אבל אני לא רוצה שהם יקחו את זה קשה אם יגלו מאוחר יותר או שפיץ יעלב.

אז מה אתם אומרים?
להכיר אותו להורים או פשוט לא ליידע אותם?