יום שני, 22 באוגוסט 2022

על השינה

אני חושבת שזו פעם ראשונה מזה המון זמן שמעקצץ לי לכתוב על נושא שהוא בשרביט החם. נדמה לי שמאז ימי ישראבלוג זה לא הזדמן אבל הנה, נסים קורים.

שינה.
אנחנו בכלל חיים כאשר המח שלנו עושה ריסט לעצמו? האם החזיונות והמציאויות המוזרות שנגלות אלינו מבעד לעפעפיים סגורות הן חלק אמיתי מהחיים? 
זה מצב מוזר להיות בו, בשינה, כמעט בין חיים למוות. 
היחסים שלי עם שינה תמיד היו מורכבים. עד כדי כך, שבדיחת הקרש הקבועה בנושא זה שנולדתי ב3:30 לפנות בוקר, ועד היום לא הצלחתי לסדר את השעון הפנימי שלי.

בילדותי, חיינו שתי אחיותי הצעירות ואני באותו החדר. תמיד ניסיתי אז למשוך עוד ועוד שעות ערות, בעיקר כי אבא שלי היה מגיע הביתה מאוחר מהעבודה והייתי רוצה לבלות איתו ולקבל ממנו תשומת לב.
בהמשך, עדיין באותו החדר, הרגלי השינה שלי המשיכו להיות לא מוצלחים כאשר מסיבה שעד היום אינה ברורה לי, הורי החליטו להעביר את הטלוויזיה היחידה שהייתה לנו מהסלון לחדר השינה שלנו הבנות. התוצאה הייתה שאמא שלי הייתה יושבת לא אחת אצלנו בחדר וצופה בסדרות שלה כמו "חוק וסדר" ו"שיקגו הופ" עד 23:00 בלילה. מעבר לזה שהתוכן לרוב בכלל לא היה מתאים לגיל שלנו, אני לא יודעת איך ציפו מאיתנו להתעורר אחר כך בזמן לבית הספר.

מעבר לשעה ולתוכן, מעניין היה לראות איך המציאות החדשה הזו השפיעה על כל אחת משלושתנו בצורה שונה- קישוא, הצעירה ביותר, תמיד הייתה טיפוס בוקר. היא הייתה מתעוררת בקלילות עם הנץ החמה ובהתאמה נרדמת תוך רגע בשעות הלילה המוקדמות. לה, אמא והסדרות שלה כנראה בכלל לא הפריעו. 
לברבורה אחות הסנדביץ' שצעירה ממני בשנה, הייתה תקופה משמעותית של סיוטים בלילה. מבחינתה, הרעש של הטלויזיה והנוכחות של אמא היו דבר רצוי, עד כדי כך שכשאמא הייתה סופסוף מכבה את המכשיר וקמה לצאת מהחדר, היא הייתה שואלת/מבקשת ממנה שתמשיך לצפות בתכנית נוספת. היא לקחה את ההרגל הזה הלאה להמשך חייה כאשר לא פעם הייתי רואה שנרדמה בסלון מול המרקע המרצד.
אף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה כי מבחינתי, הנוכחות של הרעש בחדר רק הפריעה לישון וזאת בנוסף לאור שבקע מהמסך וזה שבאופן אובייקטיבי נמשכתי לצפות בתכנית למרות שלא תמיד הבנתי את העלילה לעומקה. ברגע שסקרנותי התעוררה, היא לא יכלה להניח לי להרדם. 
בניגוד לברבורה, אני מעדיפה חושך ושקט על מנת להרדם אבל כן לקחתי את ההרגל הרע של שינה מאוחרת.

בהמשך, בתקופת התיכון והחופש הגדול ההרגלים של כל אחת מאיתנו המשיכו באותו האופן- קישוא הייתה נרדמת בשעות הערב, ברבורה ואני, הינשופות, היינו ממשיכות לצפות בסדרות עד אמצע הלילה כאשר אני הייתי פורשת לחדרי בשלב כלשהו וברבורה הייתה נרדמת בסלון עם הרעש והאור.

בבגרותי, תמיד ניסיתי לאחוז במקל בשתי קצוותיו- מצד אחד ללכת לישון כמה שיותר מאוחר כדי להספיק דברים (שהרבה פעמים לא הייתי עושה בכל מקרה) ומצד שני, מנסה להתעורר כך שאוכל להגיע בזמן לאן שצריך. תמיד סבלתי ממחסור בשעות שינה במהלך השבוע ובסופ"שים הייתי משלימה פתאום מספרים דו ספרתיים של שעות שינה. פעם צ'ץ' שמע על מקרה שכזה ואמר "רוב האנשים ישנים בשעות, את ישנה בתאריכים".

מעבר מהיר קדימה.
העבודה שלי בכמעט 11 שנים האחרונות מתנהלת במשמרות כולל משמרות הלילה. התוצאות של ההיפוכים הללו מוזרות מאוד ועם השנים ניסיתי להתמודד במספר דרכים.
פעם, הייתי נשארת ערה עד הערב אחרי משמרת הלילה האחרונה כדי לנסות להסתנכרן בחזרה. גיליתי שאם יש לי מספיק סידורים פיזיים וכאלה שלא מצריכים מחשבה מאומצת, זה היה עובד לא רע- תורים למרפאה, בירוקרטיה, קניות, מכון כושר- כל אלה היו עובדים מצויין. 
בשנים האחרונות זה עדיין קורה מדי פעם אבל לעתים רחוקות בהרבה. כשאני כבר נכנסת לישון, קשה לי במיוחד למצוא את האיזון שבין עייפות הגוף שדורש שינה מלאה אחרי שעות ערות מרובות, לבין הרצון לשינה קצרה מספיק כדי שאצליח לתפקד בהמשך היום וגם להרדם שוב בלילה. קיטרתי כאן על הקשיים שלי בנושא לא מעט בשנים האחרונות.
תת-תקופה של משמרות הלילה והעבודה, הוא פרק הזמן במהלכו עבדתי בארץ השיכורים. גם שם מתנהלים במשמרות אלא שבניגוד לחילופים התכופים בין בוקר ללילה שיש כאן, שם עובדים חודש שלם של לילות וחודש שלם של בקרים. האמת? העדפתי את זה ככה. אין לי בעיה להתעורר חודש שלם בשעה קבועה גם אם היא 16:00, העיקר ליצור סוג של שגרה שלא מטמטמת את הגוף.
אנקדוטות נוספות הן כאשר פיץ ואני נסענו לחודש וחצי למזרח או כשנסעתי לבקר אותו, ואז יצאתי מדפוס של משמרות לכמה שבועות. פתאום גיליתי שבהעדרן, אני כן מצליחה ויכולה להתעורר בשעות בוקר סבירות. 
עבורי זה סוג של פלא.

ומה עכשיו? 
אני עדיין במשמרות, אבל לאחרונה למדתי ששינה זה דבר קריטי לגוף אבל גם לנפש שאי אפשר להתפשר עליו.
הרי במשך שנים הייתי מדחיינת דברים כל היום, פתאום מתעוררת לחיים בלילה (פיץ תמיד היה מופתע מתופעת הsecond wind הזאת), עושה דברים בצורה חלקית עד שעה מאוחרת ואז מכוונת 200 שעוני מעוררים לשעה מוקדמת למחרת. התוצאה תמיד הייתה זהה- לא הייתי מתעוררת בזמן, הייתי מתעוררת אחרי המון שעות או כן מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה עם כאב ראש ועם מעט מאוד יכולת לעשות מה שתכננתי. זה היה נגמר בכך שהייתי כועסת על עצמי שגם בזבזתי יום, גם לא השלמתי את מה שתוכנן וגם שאני גרועה באופן כללי. 
לאחרונה אני מבינה ומנסה לתת כבוד לגוף ולדרישותיו למנוחה. יש בי מודעות גדולה יותר לשינה בשעה סבירה אבל גם אם זה לא קורה, אני מבינה שזה אומר שבהכרח היקיצה תהיה בהתאמה מאוחרת יותר ואני לא מלקה את עצמי על כך.

מי יודע, אולי יום אחד אצליח להגיע לאיזון בריא, ללא משמרות ותירוצים.
חלומות נעימים ושינה ערבה לכולנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה