החלטות

לא עדכנתי כאן בבלוג מאז תחילת אוגוסט, למרות שקרו המון דברים מאז. אני חושבת שלו הייתי מעדכנת עם כל התפתחות או פיק רגשי בתקופה הזו, היו לי כאן כנראה עשרה פוסטים נוספים שנעים בין קיצוניות של פחד, התרגשות, דאגות וגעגועים. 
ולמרות שיכלתי למלא כאן הררים של מלל בתקופה הזו, עכשיו כשהעננים שלפני מתחילים להתבהר, אנסה לתמצת את עיקרי הדברים. 

אני מתכוונת כמובן לרעידת האדמה התעסוקתית עליו סיפרתי בתחילת החודש הקודם. 
כמה שעות אחרי שהפוסט ההוא נכתב, כל העובדים קיבלו מיילים עם סימולטורים כאלה ואחרים שנותנים הערכה לגובה מענק העזיבה שהחברה מוכנה לתת. במקרה שלנו, המענק שהוצע לי הוא נחמד. בשנים בהן גרתי בדירה עם שותפים, היה לוקח לי שלוש שנים לחסוך סכום כזה. המענק של פיץ לעומת זאת, הוא בערך פי שניים וחצי משלי. ראיתי איך הוא הביט במספרים בעיניים נוצצות ואמר לי "את יודעת כמה זמן לוקח לי לחסוך סכום כזה?!".
בנוסף למספרים, הוסבר במייל שלכל העובדים ניתן דד ליין של שלושה שבועות להחליט ואלה שיחליטו לעזוב יסיימו את דרכם בחברה בסוף ספטמבר. העניין הוא, שהנהלת החברה החליטה על קיצוץ באחוז קבוע של כח האדם בכל אחד מהמרכזים שלהם ולכן, יתכנו פיטורים כפויים בהמשך במידה ולא יגיעו למכסה הנדרשת, עובדים אלה יקבלו גם הם את אותה חבילת פרישה כמו אלה שהתנדבו לכך.

הצומת הזאת תפסה את פיץ ואותי בתזמון רגיש. ברגע אחד, המחשבות על תכנון חתונה יפה מצד אחד אבל בלי להתפרע בהוצאות יותר מדי התחלפו לתחושה שכל הרעיון של אירוע חתונה הוא לא אחראי כלכלית כרגע.
ככל שעברו הימים וקיבלנו עוד מידע, הצלחנו לסנן את הרעש עד כמה שניתן, ולהבין שלמעשה יש לנו ארבע החלטות אפשריות:

1. שנינו בוחרים שלא לעזוב.
במצב כזה, ככל הנראה אשאר ברילוקיישן עד לסוף מרץ למתוכנן. רבים משכני הישראלים חששו מפני שברור שהמעסיק מנסה לחסוך בהוצאות ולכן אנחנו עלולים להתבקש לחזור ארצה בהתראה קצרה, אבל קיבלנו צפירת הרגעה שאין תכנון כזה. למרות זאת, פיץ ואני חששנו שגם בזה אין ודאות מאחר והוא עצמו היה ברילוקיישן בארה"ב לפני כחמש עשרה שנה ולפתע הוא קיבל הודעה שהוא צריך לחזור תוך שבועיים, "וזה קרב בדיוק אחרי שקניתי ציוד סקי חדש!". 
החסרון הגדול הנוסף הוא שאם הרילוקיישן שלי מסתיים כמתוכנן, אהיה מחוייבת לתנאי החוזה עליו חתמתי שכוללים עבודה של שנה בארץ בסוף המשימה. מאחר והמצב הבריאותי של אמו של פיץ הוא רגיש והוא היחיד מאחיו שגר כרגע במרחק סביר ממנה, אין ודאות שהוא יוכל לחזור יחד איתי ארצה דווקא בתזמון הזה. בקיצור, חזרה ליחסים בשלט רחוק.
כמו כן, ברור שיתכן מצב בו לפחות אחד מאיתנו יעבור בהמשך פיטורים שלא מבחירה.

2. פיץ עוזב ואני נשארת.

כפי שציינתי קודם לכן, לפיץ הציעו מענק מכובד ביותר עבור עזיבתו ואחרי עשרים שנה של עבודת משמרות כולל סופי שבוע, הרעיון קרץ לו. הבעיה היא שלבחירה הזו אין ודאות גבוהה כי די מהר הבנו שכמות העובדים בארץ השיכורים שהביעו את נכונותם לעזוב היא כפולה מהמכסה שניסו להגיע אליה, כולל שניים מתוך סה"כ חמישה עובדים בקבוצתו של פיץ. כלומר, גם אם פיץ יבקש לעזוב, לא בטוח שיאשרו לו.
בנוסף, הבעיה שלי של מחוייבות לעבודה בארץ לשנה תקפה גם כאן וזאת במידה שלא אפוטר בעצמי.

3. אני עוזבת ופיץ נשאר. 

בשיחת זום עם כל העובדים ברילוקיישן הסבירו לנו שהאפשרות לעזוב פתוחה גם לנו והדגישו שבמידה ונבחר לעזוב, יש ודאות כמעט מלאה שבקשתנו תתקבל. אם נוסיף לכך את ההיענות הגבוהה בארץ השיכורים שפירושה סיכויים קטנים לפיטורים כפויים בהמשך, ניתן לומר שבאפשרות הזו יש את הודאות הכי גבוהה.
הבעיה היא שסיטואציה כזו היא קצת מבולגנת מאחר וכל העובדים קיבלו תאריך קשיח של עזיבה. כלומר, אם אבחר לעזוב, לא תהיה התחשבות בכך שאני צריכה לארוז את עצמי בחו"ל ולחזור לארץ, כלומר יהיו לי שבועות ספורים להחזיר את כל מה שקיבלתי בארץ השיכורים כולל ציוד עבודה, דירה ורכב, חזרה לארץ לסיום העסקה רגע לפני חגים עם המשפחה. כמובן שבהמשך התכנון הוא לחזור לארץ השיכורים מה שמוסיף עוד נסיעה לתכנית העמוסה הזו. החסרונות כאן, מלבד המענק הצנוע יותר הצפוי לי, הם בעיקר רגשיים. בבחירה הזו יש המון תזוזות של הלוך חזור מהארץ, אי ודאות תעסוקתית שגרמה לי לחוסר שינה שני לילות ברציפות ולא מעט חששות מצדי.

4. שנינו עוזבים.
כאמור, בכלל לא בטוח שפיץ היה מקבל את האפשרות הזאת. במידה ואכן היה מקבל, שנינו היינו מקבלים מענק אבל הופכים למחוסרי עבודה. במקרה כזה, הייתי צריכה לחזור ארצה כמו באפשרות מספר 3. אבל אחרי כן הייתי יכולה לחזור לארץ השיכורים לאחר חתונה. במקרה כזה, פיץ העלה את האפשרות שנעבור לגור עם אמא שלו כדי שהוא יוכל להתמקד לעת עתה בשיפוץ ואולי בניה מחדש של הבית של סבתא שלו (שעומד בשכנות לזה של הוריו) שעומד נטוש לא מעט זמן, מתוך כוונה להשכיר או למכור אותו בהמשך ומשם השמיים הם גבול. 

חשבתי שאצליח לסכם החודש האחרון בפוסט אחד אבל זה כבר הופך לארך מדי, אעדכן את ההמשך בימים הקרובים.
בינתיים, אשאיר אתכם להחליט: