מחרבוני שכל של יום ראשון

עוד יום רגיל במוסד שנקרא "הבצפר לבנות בלבד שנמצא בעיר שגהה גרה בה" או בקיצור כלא. בתחילת היום היה נחמד כזה כי לכולם הייתה מן הרגשה מהולה של שמחה- שסופסוף פוגשים את כל החברות שלא יצא לראות, ותחושת נאחס- כי באשכרה לומדים (ולי היה היום עוד 3 שעות של ביוטכנולוגיה!).

חג'י הצחיקה אותי עד מוות (כמעט) כשהיא סיפרה לחינה את כל הסיפור של ילד החסקה... מהגרסה שלה זה יותר מצחיק!

דו שיח בין הסגנית/מחנכת לביני

נכנסתי לכיתה מאיפשהו, ושם ראיתי את חג'י יושבת ליד קרפלך והמורה עומדת לידן והן מדברות על משו, כשהתקרבתי שמעתי שהיא סתם שאלה אותם מה הן עשו בחופש. ואז היא שמה לב שאני נכנסתי.

הסגנית: "נו גהה, אז נהנית בחופשה?"

אני: "אממ כן.. היה פסדר"

הסגנית: "כן?"

אני: ~מבט חושד בעיניים~ "כן..."

הסגנית: "כן?"

אני  ~עדיין עם המבט~ "כן....."

ואז היא צחקה והלכה נראה לי שהיא בכוונה מציקה לי כדי שיהיו לי פאדיחות

 

זימבבווה

 היום איכשהו אבשלי העיר את כולנו בסביבות 6:15 וכולם התעוררו אבל נשארו מסטולים, כולל אבשלי. בשלב מסויים איכשהו קישוא ואבשלי הגיעו לדו שיח הבא:   קישוא: "אבא, איך קוראים לאיש שגר בזימבבווה, זימבבווי?" אבשלי: "איש שגר בזימבבווה?" קישוא: "כן" אבשלי : "כושי"                                   ~סטגדגדיש~

  כתבתי את זה על דף באמצע השיעור והעברתי בין החברות, חלק רק גיחחו וחג'י הגדילה לעשות- ציחקקה ואמרה "אני אוהבת את קישוא!"  

 

מבל"ל

מכללה לביטחון לאומי לנוער.

נשמע לא מעניין בגרוש אבל יש אפשרות לעשות על זה 5 יחידות! (איזה חננית אני).

עשו לנו הרצאה על מבל"ל ומה זה בדיוק (בערך) על חשבון שיעור ביולוגיה- וויפי.

חלק מההרצאה הסביר המורה שלנו לשל"ח- חרסים, חלק הסבירה בוגרת מבל"ל, ואת החלק הגדול הסביר איזה מישהו שנראה לי הוא מפקח על זה בעיר מגוריי.

רק מה? אני ישבתי בשורה די ראשונה באמצע והוא לא יכל לעמוד בשקט ולהסביר, הוא פשוט במשך כל ההרצאה עשה כל פעם שני צעדים קדימה -לכיוון שלי, שני צעדים אחורה, צעד שמאלה, צעד ימינה (תוך כדי תנועה מוזרה של צעד תימני) וחוזר חלילה.

בגלל שאני יושבת בשורה ראשונה זה מעצבן כי אני כ"כ הזמן הייתי צריכה להזיז את הראש ביחד איתו כדי לקלוט אותו, אז החלטתי לשים לו רגל!!

כאילו לא במובן הרשע... אני פשוט ישבתי בצורה מרוחה על הכסא ומתחתי את הרגליים הכי הכי שיכולתי ופתאום ראיתי שהשני צעדים שלו קדימה הופכים רק לאחד וחשבתי לי בלב "חעחעחע! אכלת אותה!! אני אמתח את הרגליים שלי עד שתתחרפן!!!"

אחרי שתי דקות נמאס לי מזה והפסקתי והוא חזר לשני הצעדים שלו.. בעכס.

ילדה מוגבלת שכלית

בעקרון יום ראשון הוא יום די קצר.

לכל השכבה הוא יום קצר

חוץ מל8 בנות שאני אחת מהן.

כאלה שהחליטו ללמוד ביוטכנולוגיה.

השיעור התחיל כרגיל והיינו צריכים לעשות ניסוי עם חומר כזה סגול שקוף שכזה (אם גם הייתי הומואית אז הייתי אומרת שזה ורוד פוקסיה, אבל אני לא) אני נתקעתי לעשות אותו לבד למרות שהוא בזוגות, והלבורנטיות עזרו לי. רק שהייתי נבלה והייתי מיובשת לאללה למרות שהן ניסו להתבדר איתי שכזה...

בסוף כל הניסוי שלי התחרבש, עכשיו הם חושבות שאני פוסטמה או שהספקטרופוטומטר לא עובד (מן הסתם זאת האפשרות הראשונה... הן כל הזמן התלחששו ואמרו לי אח"כ ש"זה לא נורא בשביל ניסוי ראשון").

---

טוב נו מכפתלי, ביום שלישי אני יוצאת לסיור בחוף הים ואני מפסידה מלא תושב"ע!! אני לא אוהבת את המורה של תושב"ע.. הוא רע והוא מסמן כל הזמן סימונים קטנים ביומן ופעם גם היו לו עקבים.. לפני התעודה נראה לי שאני אגנוב לו את היומן רק כדי לראות אותו מתחרפן (אה וגם להעלות לי ולכל מי שישלם לי את הציון...)