היום התחיל בצורה לא חביבה במיוחד, איחרתי את האוטובוס וכתוצאה מכך גם התייבשתי לי במסדרון ברבע שעה האחרונה של שיעור היסטוריה.
ירדנו לתפילה.
היינו 6 בנות ובספסל יש 5 מקומות ככה שאחת יושבת לבד, ואני הגעתי אחרונה.
ישבתי לי בספסל לבד כשחג'י הציעה לי שנחליף מקומות כי היא באשכרה מתפללת אז לא איכפת לה להיות לבד.
הבעיה היחידה היא שהסגנית/מחנכת שלנו ניסתה לשוחח עם בנות השורה, ובדרך היא גם חסמה לי את המעבר, והייתי מסטולה.
הסגנית/מחנכת:~מסיימת לשוחח עם כולם ועוברת אלי, היא יודעת כבר שזה עומד להיות מצחיק...~
"גהה, מה שלומך? הכל בסדר?"
גהה: ~מגלגלת עיניים בתמיהה~ "כן.... אממ ד"א המורה אני רוצה לעבור לשורה מאחורה, את יכולה לזוז בבקשה?"
הסגנית: ~כאילו מתעלמת~ "אני רוצה לשוחח איתך ואת תמיד עונה רק בכן ולא..."
גהה: ~מרימה גבה~ "אז כאילו את לא תתני לי לעבור עד שאני לא אשוחח איתך?"
~כל יושבות השורה האחרוית מתפוצצות מצחוק, ובגללן גם אני~
הסגנית: ~זרבבה איזה משו, כבר לא זוכרת מה...~
גהה: "המורה... (~מתפוצצת~) אני יכולה בבקשה (~נחנקת~) לעבור (~מוחה דמעות צחוק~)?"
הסגנית הפנתה את גבה אלי כדי לפנות את המעבר ואני עשיתי איזשהו פרצוף מעפן שכזה עם קרניים מאחורי הגב, והשתנקתי, יחד עם כל הצופות.
כשהתחילה לה התפילה, המורות שבד"כ עוברות לידי שואלות למה אין לי סידור ותמיד אני אומרת להם שאני לא מרגישה טוב או משהו כזה.
הפעם זאת הייתה המורה להיסטוריה...
המורה:"גהה מה קרה?"
גהה: ~משתפכת~ "המורה, הגעתי למסקנה שמאוד קשה לי להתפלל בקבוצה.... ואני מעדיפה להתפלל לבד בבית... לבד..."
המורה: ~עושה הבעת פנים שמודיעה שלא היה איכפת לה מהשתפכות הנפש שלי~ "את הבעיות שלך עם התפילה תפתרי עם המחנכת שלך, אבל יש לך אישור לזה שלא הגעת בשיעור ראשון? חבל זה מצטבר..."
גהה: ~מרגישה מושפלת~
מילה חדשה בלקסיקון הבצפר: משתדלק!
מקורו של הפועל הוא בזמן דרשה של המנהל שלנו שניסה להגיד שעדיף "להשתדל להדליק את החנוכיה כשכולם נוכחים.." או משו...
איזה מילה משודלקת!
סוף היום.
זה עתה סיימנו ללמוד 3 שעות משודלקות של ביוטכנולוגיה בהן ביצענו קיבוע שמרים באליגנט (אני בטוחה שזה מאוד מעניין אתכם).
הגיע הזמן ללכת.
אך אויה! הדלת נעולה!
הלבורנטיות נעלמו להן, השרת אינו נשמע באופק והמזכירות סגורה.
אחרי 5 דקות של התחבטויות ונסיונות פרצה, נזכרתי כי יש עמי בתיקי דף קשר של המגמה הביולוגית (נו זה המורה התעקשה), תוכניתינו הייתה להתקשר למורה, שתתקשר לשרת שיבוא לחלצנו.
דוכסית התקשרה והשיחה נשמעה בערך ככה:
"המורה... זאת דוכסית, בדיוק סיימנו ביוטכנולוגיה ואנחנו תקועות פה, את יכולה אולי להתקשר לשרת שיבוא לפתוח אותנו אממ את הדלת?"
אחרי חיכיה וציפיון של בערך 10 דקות, כשאנחנו תלויות לחלוטין בחסדיו של השרת, פתאום המורה נזכרה לומר:
"יוו! אבל יש לי את המפתח בתיק! איך שכחתי..."
כולם צחקו ואני ביחד איתם. אם הייתי מפסידה דרגון בול היא לא הייתה צוחקת לאורך זמן....
אוף! אני אף פעם לא בא לתפילה! אני תמיד קם מאוחר מדי!
השבמחקאבל בשבוע שעבר באתי פעמיים, בסוף.
ואני רוצה להגיע כי גם אצלנו יש צחוקים כמו אצלכם.
פוסט משודלק ביותר!
את באמת היית מרביצה לה אם היית מפספסת דרגוןבול?
השבמחק