על שוטרים ומתפלחים

תפילה.

כולם מתחילים לרדת לכיוון בית הכנסת.

פתאום אני רואה את חינה והארלם לוקחות את המעילים שלהם ויוצאות כשמבט חשוד על פניהן.

ואז נזכרתי.

כדי להשיג אותן הייתי צריכה לרוץ קצת.

השגתי אותן, וכעסתי עליהן שהן שוב לא קראו לי.

הן התנצלו והלכנו לעבר הפרצה.

מסתבר שזה נחמד להתפלח מהתפילה.

בהתחלה הלכנו למכולת וקנינו מוקה (הארלם דווקא לקחה שוקו), ואז הלכנו לשביל כניסה של בניין ליד הבצפר.

עלינו במדרגות, הלכנו קצת בשביל הכניסה, והתיישבנו לנו שם איפשהו, ופטפטנו ודיברנו על שטויות, כרגיל.

פתאום ראינו ניידת משטרה. הניידת האטה ונעצרה בדיוק מול הבנין.

"בטח שלחו ניידת בגלל שהתפלחנו" אמרתי, חינה והארלם גיחכו.

הדלת נפתחה, ויצא ממנה שוטר, החיוכים מהפרצופים שלנו נמחקו.

ואז הוא עלה במדרגות, התקדם לכיווננו, ונעצר בדיוק מולנו.

"איפה אתן לומדות?" שאל השוטר.

"בתיכון *****"  (אני מעדיפה לשמור את שמו של המוסד החינוכי אליו אני משתייכת בסוד).

הוא הנהן בהסכמה, ואז פסע חזרה לכיוון הניידת, כשהארלם החליטה להיות נחמדה וצעקה לכיוונו "יום נעים!"

השוטר אמר תוך כדי מחשבות והרהורים "יום נעים..."

כשהוא הלך האנדרלמוסיה החלה.

אבל מה הוא רוצה מאיתנו?

איך הוא מצא אותנו דווקא כאן?

הוא יודיע לבצפר שהתפלחנו?

עכשיו, במבט לאחור, כל העניין נראה לי טפשי, אבל נראה אתכם עומדים מול שוטר ממחלקת ההתפלחויות, בלי לפחד אפילו קצת.