שריקות

שישי בבוקר.

קמתי לצלילי חלילית המנגנים את השריקה מקיל ביל, שהגיעו מכיוון הבניין שקרוב לחלון חדרי.

זמזמתי יחד עם המנגינה את השריקה, עד שהנגינה הפכה למעט עילגת, או במילים אחרות- הנגן הסתבך בהמשך של השיר.

כתגובה, הוצאתי את חלילתי שלי, ישבתי על אדן החלון, וניגנתי את כל השריקה מההתחלה עד הסוף ללא טעויות.

אין לי מושג אם שכני היקר שמע אותי, אבל שני אנשים ברחוב סימנו לי עם אגודליהם וחיוך נחמד שניגנתי כמו שצריך.

מיום שישי שהיה מופלא לכשלעצמו, יצאתי עם שלל של שלושה עציצים חדשים וקאזו.. הצעות לשמות יתקבלו בברכה.

שבת בבוקר.

אמשלי נכנסה לחדר והכריזה "חברה שלך עם הכלב כאן".

אוקי, זאת או חג'י, או אוזה שבאה שאני אלמד אותה ביולוגיה. אבל רגע, אוזה לא ממש יודעת איך להגיע אלי..

"חג'י? חולת נפש.. אין לך חיים?!"

היא הסבירה לי שיש לה עליה לתורה בבית כנסת אחד ליד בצפר, והיא לא יכלה להשאיר את הכלב אצל חינה שגרה מטר מהבצפר.

הכלב היה אצלי 4 שעות בערך, ובזמן הזה הוא הספיק לבכות, לאכול, לשתות, וכמעט לאכול לי את הפרוצה.

כשהגיעה השעה, והתחלתי ללכת עם הכלב לכיוון הבצפר, (ושמעתי שריקה בדרך.. לא ברור אם זה היה מופנה אלי או למשהו אחר), ושם ראיתי את חג'י, עם טלכרט והכלב שלו ועוד אחת מהמשפחה שלה.

הכלב של טלכרט אנס קצת את הכלב של חג'י (!).

בסוף ליוויתי גם את חג'י וקרובתמשפחהשלה לחור הנידח שבו היא מתגוררת ובדרך חזרה כמעט התפגרתי מהחום.

-סוף-