אחרי שהיינו אצל מנגה, ושהחלפתי כמה איחולי שנה טובה עם אוזה על כך שבדיוק לפני שנה הכרנו ברמת אפעל בנסיבות מוזרות, יצאנו לכיוון בורגר ראנץ' שנמצא בסביבה, המסתובבים המונים את- מנגה, רלי, תפוזינה, חינה, חג'י ואני.
כשהגיעה השעה ושמנו פעמינו כל אחד לכיוון ביתו, חג'י הפנתה את תשומת לבנו לכיוון משטח מלט לח, שהיה נקי מכתובות.. אפילו נקי מדי.
כולם תפשו להם מקלות והתחילו לכתוב את השמות שלהם, אני כתבתי גם זכויות הגבר במשפחה. בגלל שחג'י יודעת שכל רעיון טיפשי שהיא תעלה אני אהיה חייבת לבצע אותו, מצאתי את עצמי טומנת את כף ידי בתוך הבטון גם בצורה רגילה פתוחה שכזאת , ועוד פעם שהייתה תוך כדי קיפול האצבע השלישית..
אח"כ גם ניסיתי לכתוב את התאריך עם האצבע, אבל לא הלך משהו.
אם תעברו איפשהו ליד "מאיר השתגע בגהה", תסתכלו על הבטון שם ותראו את כל הכתובות המגניבות שלנו! (אטרקציה מדהימה, הסתערו על מאיר בהמוניכם!).
את הדרך הביתה ביליתי עם חינה שממילא אנחנו הולכות באותה דרך, ורלי שהחליט ללוות את שתינו.
כל הדרך שלושתינו העלנו חויות ממסיבות סידור/מסיבות סוף שנה מהיסודי, (הערה פקאצית שיצאה מפי "שיואו היד שלי נורא התייבשה עכשיו, אני אצטרך קרם לחות") עד שנאלצנו להפרד מחינה.
כשנשארנו רק אני ורלי החלטנו לקנות ארטיקים, אני קניתי אננס יאמי, והוא קנה תותי פֶּרְוֹטִי.
מתחת לבניין שלי לפני שנפרדנו, הוא כתב על איזו מודעה שהייתה על עמוד חשמל "הבית של גהה" וסימן חץ לכיוונו
מעניין אם יטרידו אותי בגלל זה..
חינה: "מה את כותבת?"
השבמחקחג’י: מסיימת "הא? כתבתי -שם הלידה של חג’י- "
חינה: "מה?! אבל גמאני כתבתי -שם הלידה של חג’י- !"
חג’י: O_O !?!?!
חיחי