ללא מכנסיים.

אי שם בחנוכה של כיתה ו', לפני 5 וחצי שנים, עברנו לנו לדירתנו הנוכחית.

בצהריים של אותו היום, כשהמטבח עוד לא היה מאורגן כמו שצריך, אבשלי החליט שצריך כבר לאכול, למרות שאף אחד לא באמת רצה. הוא חשב.. וחשב, ואז החליט לקפוץ שניה למכולת כדי לקנות לכולם "מג'יק".

כשחזר, הוא הפעיל את הקומקום החשמלי, וחיכה. מקץ כמה דקות, מזג לכולם מים והגיש.

חיכיתי לי עוד קצת עד שהעסק יהיה מוכן (פעם מזמן חשבתי שמחכים כדי שזה יתקרר, ובגלל שלא הזיז לי הקטע הזה, לא הייתי מחכה ואוכלת את זה חצי מבושל), והתחלתי לאכול. בגלל שלא באמת הייתי רעבה, אכלתי רק כשאבשלי שם לב שספל הקלקר נח על השולחן והתחיל בנאומיו הפולניים על זה שאני צריכה לאכול..ושהוא לא סתם רץ עד למכולת ושיט. 

באחת הפעמים כשהספל היה מונח על השולחן, ודיברתי עם הסובבים, ביצעתי תנועה חדה כלשהי עם היד, ואבוי! הספל על תכולתו, נח עכשיו על מכנסיי.

לקח לי שניה-שתיים-שלוש שבהן כולם שרו בהלם, ואני בכלל לא הבנתי מה הולך סביבי. ואז.. העצבים הרגישים לחום הפזורים על עורי באיזור הפגוע התחילו לשלוח מסרים למוח. מסרים שאומרים "חחחםםם!!!!!"

וכן, המוח שלי קלט את הקטע, וגרם לי להתחיל להתרוצץ ולבצע תנועות משונות עם הידיים והרגליים תוך כדי צעקות "אהעהאההעהעהעה!!"

ספתשלי שנכחה במקום, החלה להפשיט אותי ממכנסי המוצפים בנוזל רותח (לא נשמע טוב במיוחד).

ואז בעצם קלטתי שאני נמצאת בחדר מלא אנשים. ללא מכנסיים.