ניצנים

אחרי המון זמן איחור, הגעתי לגשר של עזריאלי, מקום מפגשנו של חברי ושלי, שם היינו אמורים ללכת מהר לקנות לי מצלמה חד פעמית לניצנים (שהתבררה כמיותרת לחלוטין)  ואח"כ לרוץ מהר מהר לתחנת רכבת מרכז, כי בוגי כבר מחכה לנו שם המון זמן.

הגענו לתחנה, וגם חג'י ואחותה. קנינו כרטיסים הלוך- חזור, ועלינו לרכבת.

במשך כל הזמן שחלף מאז שפגשנו בה, היא התלוננה וכעסה על זה שאיחרנו, אז החלטתי לפצות אותה בקליק אקסטרה לארג' ירוק.

אה, בנסיעה גם שיחקנו קצת במסירות בכדור טניס שהוא הביא, ונראה כי הזקן שישב לידנו די התלהב מכך.

וגם הראתי לו את כתם הדם שנשאר לי על סביבות הקרסול מהגילוח האחרון.

ירדנו מהרכבת, עלינו וירדנו באוטובוס, והגענו לסביבות הכפר, שם קרה המקרה הנורא באמת, שעד עכשיו משאיר אותי בתחושה של מניאקיות וחוסר רגישות משוועים מצדי.

וכך היה המעשה:

הזכרתי בפני חברי את העובדה שהייתי היום אצל סבאספתשלי שהביאו לי מתנה ליומולדת ודיברו על מחלות.

"שמת לב שבמחלות קלות, נגיד שפעת וכאלה, אומרים 'יו, כמה הוא חולה וסובל', אבל בדברים קשים כמו איידס, אומרים רק 'זה לא נעים'?" אח"כ התחלתי להסביר על כך (מי שאין לו כוח שפשוט ידלג על הקטע המסומן בכוכביות) *שהאיידס הוא בעצם וירוס שהוא רק קטע RNA שיש לו אנזים שמתעתק אותו הפוך, ובגלל שהאנשים לא מדויק, גם הDNA שלו משתנה, וכתוצאה מכך המעטפת שלו משתנה וקשה למצוא לו תרופה יעילה*. מולנו בדיוק עבר איש אחד, שכששמע את דברי הפנה את ראשו, וראיתי איך עיניו מלאות באימה, ובשניות שאח"כ הוא פשוט התחיל לעשות קולות מסכנים המחקים בכי, הניף את ידיו לכיוונים שונים ותוך כדי מלמל מדי פעם של "לא.. לא רוצה.. בגרות קקה.."

רק תחשבו על זה!

האיש הזה הלך לניצנים, במחשבה ששם יהיה לו כיף, ובידיעה ששם אף אדם שפוי לא ידבר על לימודים קקה וכאלה... ואז הוא פגש אותי!

אני כ"כ כלבה מניאקית..

נכנסנו לכפר, והפעם הכניסה הייתה קצרה בהרבה מפעם שעברה, שאז התיק שלי היה מפוצץ ולקח המון זמן לרוקן אותו ולפשפש בין החפצים שמילאוהו. כבר בכניסה נפרדנו מאחות של חג'י שהלכה להסתובב עם חברות שלה.

מצאנו לנו פינת חוף נחמדת, התיישבנו והקשבנו קצת למירי מסיקה, חג'י התבאסה לגלות גם שפספסנו כבר את אוהד חיטמן.

מאוחר יותר מצאנו לנו שולחן, פטפטנו קצת, חלקנו כמעט עשו כל מיני דברים לפני אנשים אחרים אך בסוף לא עשו זאת כי הם מפגרים, ושם הוא גם הטיל עלי את הפצצה.

הוא עבר מבחנים לא מזמן כדי להתקבל לחיל הקשר, וביום האחרון של הסדנה הם הודיעו לאימו כי הוא אכן עבר, ולכן במקום להתגייס בעוד חודשים לא כ"כ ארוכים, אי שם בפבואר, הוא מתגייס עוד שבועיים וחצי.. ללא מילים הבן אדם השאיר אותי..

אך שם גם חג'י הייתה צריכה לשירותים, ואני נרתמתי לעזרתה, גם כדי שניה לעכל את העניין.

פנינו לכיוון תאים כתומים שכאלו, עד שריח צחנה עז איים על הפיכתנו (או לפחות הפיכתי) לתתרנית באופן קבוע וודאי.

הצחנה למען האמת די הצחיקה אותנו, אך חג'י צלחה את העניין.

לפני פורטיסחרוף הייתה הופעה קצרה של תומר יוסף (עובדיה), שלטענת חג'י וחברשלי הייתה לא משהו.

אני פשוט הפסקתי להקשיב לו מזמן...

במהלך ההופעה הזאת והמרכזית, חג'י ובוגי מצאו רעיון מקורי כדי לפתור את בעיית קומתן הלא גבוהה במיוחד, והתחילו לבעוט חול לערמה. בתחילה לא הבנתי את פשר העניין אך נרתמתי למשימתן. כשהחליטו שדי להן, הן עמדו על ארמון החול המאולתר, ולהפתעתי, זה עזר.. הן אפילו כמעט הסתירו לי!

בסיום ההופעה של הצמד הפנסיונרי, אני ובוגי היינו צריכות לשירותים. רק שהיא במקרה שמה לב שבצד, ליד התאים הכתומים שוכן לו ביתן לבן שממנו השתרך לו תור של בנות.

הביתן הזה הסתבר כשירותים אמיתיים! לא שירותים כימיים סרוחים, אלא כאלו עם צנרת אמיתית! (ועל השירותים הכימיים סופר שבמחנה שחג'י הייתה בו לפני כמה שנים, מדריך אחד חירבן משהו רציני, וטיפות מהחומר הנ"ל עפו על עכוזו.. אאוץ').

בסיום העסקים החשובים הסתובבנו קצת בין הביתנים אשר הציעו סחורה מוזרה במחיר מופקע להמונים, וחזרנו אל הצמד שחיכה לנו שם.

ההופעה הבאה הייתה אמורה להיות של קוואמי, והיא בוטלה, או שהייתה בבמה מאוד קטנה עד כדי שרוב רובם של האנשים לא ידעו על קיומה.

נשארנו לנו על החול באותו מקום שבו עמדנו קודם לכן בהופעה, חלקנו החלו להרדם וחלקנו החליט להשכב לי על הרגל ולדקור אותי עם זיפים. (ואח"כ עוד להתגונן "הייתי יכול להאשים אותך בזה, אבל את התגלחת").

החלק השני החליט שזה לא לעניין, העיר את הישנים, והתחלנו להסתובב בין דוכני המזון, כי כבר התחלתי לגווע בהזכרי כי לא אכלתי שום דבר רציני היום.

אני והחבר קנינו לנו כל אחד באגט המכיל שני פרגיות ותוספות איש איש לפי טעמו, והלכנו לאכול ליד מתחם הסנוקר והבאר, ולכשסיימנו, יצאנו אני ובוגי לחפש לנו שתיה, דבר שערך לא מעט זמן בהתחשב בעובדה שהיה בא לי בירה שחורה, ובכל הכפר לא היה בקבוק אחד לרפואה.

בשורה מעפנה בישרה לי חג'י כששבנו, באומרה שהרגע תוספות שיער עברה כאן עם חברשלה. חג'י חיבקה אותה, הציגה לה את הישוב לידה כחברי שלי, והלכה לה.

רצינו לחפשהּ, אך החלטנו שאין טעם, והחלטנו לחזור לאיזור הבמה הראשית לקראת הופעת הזריחה של ארקדי דוכין.

ההופעה הייתה משובחת, לפחות בחלק שהייתי בו מספיק ערנית כדי להקשיב והתלהבתי בעיקר מהשירים היותר שקטים ויפים.

גם את רוב ההופעה הזאת ביליתי בין זרועותיו, ובפעם השלישית יצאתי מטומטמת שעד עכשיו אני מעט מתחרטת על כך.

בסיום ההופעה יצאנו החוצה, פגשנו את החצי לבקנית והג'ינג'ית עם המבטא והחברים שלהם, נדחפנו לאוטובוסים.

ברציף ראיתי, כאילו כדי להשלים את המסורת, מישהו מהגן שלי, ועוד מישהו שכשחג'י אמרה לי את שמו, ואת העובדה שאח שלו היה חבר של ילדה אחת מהשכבה הייתי בהלם, כי האדם הזה נכנס לי לרשימת קשר באייזיק לא מזמן וידעתי שהשם שלו נורא מוכר לי מאיפשהו..

ברכבת נדחסנו כמו בהמות, רוב הזמן עמדתי או ישבתי על הרצפה וכשזה קרה, נרדמתי.

לקחתי אוטובוס הביתה עם בוגי, ובחלק מהזמן נרדמתי. למזלי היא יודעת איפה אני צריכה לרדת והעירה אותי בזמן. תודה לך.

הגעתי הביתה בסביבות 9, וישנתי ברצופות עד 10 של היום שלמחרת..