יום רביעי: קמתי מקץ שעתיים, כשראיתי אותו כבר מסתובב בחוץ בין האוהלים ומנסה להעיר את הישנים.
לא ממש היה לי כוח להתלבש, אז נשארתי בפיג'מה שדי נראתה כמו בגדים.
יצאנו לירושלים.
הסבירו לנו על המקום.
ראינו את הזריחה תוך כדי קפיאה מקור.
חג'י ניגבה ממרח חלבה. ואני חשבתי לעצמי "וואו, החומוס הזה נראה מוזר".
טיילנו על ערים ונרדמתי שם בכל מני עצירות.
נסענו לכיוון מקום שפעם היה כפר אך היום הוא חלק מירושלים.
הלכתי עם חג'י לחפש שירותים.
קנו לנו ארטיקים.
נסענו למקום של הדברים האתגריים.
עשינו פעילויות מגבשות מגניבות.
באחת הפעילויות הרימו אותי כמו מומיה.
האומגה הייתה די מעפנה וכדי שלא תתקע אתה צריך להיות מעל 60 ק"ג או להצטרף למישהו.
הצטרפתי למישהי וראיתי שאנחנו עומדים להרטב אבל כמו מניאקית לא אמרתי לה על זה.
הקיר טיפוס היה מחורבן.
חלק מהרתמות שבו היו של ילדים קטנים, וחלק של מבוגרים, לבשתי את של הילדים הקטים וזה עלה עלי בסדר גמור.. מסיבה לא ברורה.
עשינו סיכום.
אישמקריח אמר לי שעם הכובע המגניב שלי אני נראית כמו סנופקין.
הוא חשב שנעלבתי וביקש סליחה.
עוד ילדה חשבה שמשהו לא בסדר איתי וניסתה לעודד אותי, ובסוף סיכמה "לפחות זכית בשקל.."
הקבוצה שלי לא זכתה וקיבלה את התיקים המגניבים של המבלל.
נסענו חזרה הביתה.
הרגשתי רע.
הפכתי מישהו לסנטה קלאוס.
תכלס, זה היה יום ממש נחמד, רק חבל שבסוף הרגשתי לא משהו (דברים הורמונליים וכאלה), וזה די דפק לי את הכל.
אה, וגם לא ממש היה לי כוח לפרט.. עמכם הסליחה.
~הסוף~
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה