בעקבות הפוסט של סיילנט ואינגריד, הנה גם אני כותבת משהו לפרויקט הפוסטובוסים.
יש בעיקר שלושה קווי אוטובוס בהם אני משתמשת, אבל אני חושבת שאתמקד בזה שאני הכי שונאת, קו 34. בסביבות כיתה ד', כשהפכתי לגדולה מספיק כדי לנסוע לבד באוטובוס, לקחתי אותו לכיוון מסויים, וזה נמשך עד כיתה ו'.
כשסיימתי את היסודי והגיעה שעתי לעבור ללמוד בחטיבה (ומאוחר יותר גם בתיכון, שהרי השניים באותו הבניין) הוריי הסבירו לי שאני צריכה לקחת את הקו לכיוון ההפוך.
34 זה קו מסריח במיוחד.
סיבה ראשונה לכך היא שהוא מגיע פעם בעשרים עד שלושים דקות, וגם אז הוא לרוב מפוצץ בתלמידות מבית הספר שלי.
הסיבה השניה היא שאני לא ממש צריכה אותו, אני גרה בערך רבע שעה הליכה מבית הספר, וכשאני לוקחת את האוטובוס זה לשלוש תחנות בלבד.
אם כך למה אני שונאת אותו?
כי אני עצלנית, כמובן.
חוץ מזה, שיש אוטובוס אחד שמגיע לבית הספר כעשר דקות לפני הצלצול ולכן הוא זה שמפוצץ, ועוד אחד שמגיע בדיוק בזמן או קצת מאחר, ולפעמים כשאני יוצאת קצת מאוחר מהבית אני מעדיפה לחכות לו מאשר ללכת, וכשאני רואה שהוא לא מגיע, אני פוצחת עימו בשיחת נפש עמוקה.
"בטח ברגע שאני אלך הוא יגיע", "עם המזל שלי הוא כנראה עבר פה שניה לפני שבאתי". וכשהמצב באמת קשה אני עוברת גם לתחנונים "נו אם תגיע עכשיו אני בחיים לא אאחר יותר!".
עוד סיבה לזה שאני שונאת אותו, זה שלפעמים באמצע הדרך אני קולטת שהוא בא, ואז אני מנסה לרוץ ולתפוס אותו בתחנה הבאה, חוץ מכך שהעסק מעייף, שזהו המובן מאליו, זה גם כמעט אף פעם לא מצליח, מה שגורם למצב המביך של ריצה לאוטובוס תוך כדי שכל הרחוב מסתכל עליך, ובסוף אתה מפספס אותו. ובנוסף לכל אתה יכול לראות את המבטים מלאי הרחמים של העוברים ושבים, או סתם ספתות שישבו בתחנה אבל לא באמת צריכות לנסוע לשום מקום.
וכך העניין מתרחש:
.
בלע.
תמנעו מהקו הארור הזה כל עוד זה אפשרי...
לילה טוב לכולם, ותשתדלו לא להעלות בחזרה את כל מה שהורדתם בצום!
עריכה:
התמונה יצאה קטנה מדי והמחשב אינו מגיב.. אני כבר אסדר את זה מתישהו בקרוב.
ווהו! חביב.
השבמחקנו, סתם, ישלך בלוג מע זע חביב.
asics running shoes singaporeasics running shoes singapore http://asicssingapore.mennosource.org/
השבמחק