שרביט שרביטי למדי

זה לקח הרבה זמן כי באמת היה לי קשה לחשוב על דברים שגם הקרובים אלי לא ידעו (ואני מקווה שהם באמת לא יודעים), טוב בואו נחתוך את החרא וניגש לעניין.

1. בחמישה עשר בנובמבר שנת אלפיים, לפני כמעט חמש שנים, פשפשתי לי להנאתי בארון בחדרי אשר הכיל תיקים לרוב.

בין תיקים משונים יותר או פחות, התגלגל לידי תיק קטן וורוד זוהר.

זהו תיק אשר קיבלתי כשסיימתי גן טרום חובה, כשמונה שנים לפני הזמן שארע הדבר, וכצפוי שצף מחשבות נוסטלגיות פרצו אל מוחי כאשר אחזתי את התיק.

אבל רגע, מה זה? יש משהו בתוך התיק! הכיצד זה יתכן? לא השתמשתי בתיק הזה לפחות שבע שנים...

מיהרתי לפתוח את התיק כשבפנים התגלתה פיתה רבע אכולה.

כן כן, פיתה שרדה לה בתוך תיקי הורוד במשך שבע שנים!

בטח אתם חושבים שזה היה מחזה מזעזע, אך למרבה הפלא היא הייתה במצב מצויין, למעט עובש והעובדה שהיא הפכה לקשה.

האמת היא שאחרי שאמא השליכה אותה ברשעות לאשפה ("אני לא רוצה שזה יתפוס לי תולעים!") החלטתי שאני חייבת להנציח את העניין איכשהו, אם לא הייתי מגוללת את הסיפור של הפעם שכנראה אז הושתלה שם הפיתה בצורה קורעת לב עד גיחוך היסטרי, הייתי סורקת אותו להנאתכם האישית.

2. בקיץ של לפני שנתיים, החלטתי שהגיע הזמן לרכוש בגד ים חדש, ועל כן לקחתי מזומנים ואת אחותי ויצאנו לסרוק את הקניונים שבסביבה. כשהגענו למשביר באחד מהם עלינו אל הקומה העליונה שם הוצגו לראווה פיסות הבד-ניילון הנ"ל, ולכשהתאכזבנו (נו, משביר.. למה כבר ציפינו?) ירדנו חזרה והתכוננו לצאת.

בגלל שזה היה בסוף היום והיינו כבר די כפית, אחותי החליטה לחטוף את ארנקי השחור והקשוח מהיד, ולעלות מהר חזרה במדרגות הנעות למעלה. לא נשארתי חייבת וטיפסתי מהר בעקבותיה תוך כדי ציחקוק עייף ומשוגע. הפוסטמה שפחדה להתפס כמובן ירדה חזרה למטה ברגע שהגיע למעלה וקלטה שאני אחריה.

וכך יכולתן לראות שבמשך כמה סיבובים רדפנו אחת אחרי השניה במדרגות של המשביר לצרכן- מקום המוקף בזקנות רעות ופולניות המקנאות בפרץ הנעורים שחדר למקדש הקוסמטיקה שלהן.

ואז היא הגיעה.

המאבטחת האתיופית הרעה (יש להבהיר: אין לי שום דבר נגד אתיופים, אנשים בעלי עור כהה או איך שלא תקראו לזה, הסיפור הותיר אותי עם פחד מהם לכמה חודשים אך היא כבר פג ונעלם) שסימנה לאחותי לרדת למטה.

היא אמרה לי על כך, והחלטנו להשאר למעלה לכמה דקות עד שתרגע קצת ואולי תשכח אותנו, הרי אנחנו לא רגילות להיות בבעיות, וכמובן שלא העיפו אותנו משום מקום, ולא ידענו איך העניין עובד.

מקץ כרבע שעה, החלטנו לשים קץ לשלטון הטרור שלה, וירדנו למטה מהוססות במידה מה.

"למה לא ירדתן? אתן ראיתן שקראתי לכן" אני חושבת שמלמלתי משהו, ואז היא אמרה משהו ושוב מלמלנו.. כל העסק קצת מעורפל אצלי, אך בסופו של דבר מצאנו עצמנו מגורשות מהמשביר לצרכן!

הדבר היחיד שעוד איכשהו גרם לי להרגיש יותר טוב, הוא שתכננתי בדיוק לרכוש שם בגד ים בכשלוש מאות שקלים, מזל שזה לא קרה.

בגד ים מכוער.

3. זה דווקא עניין קצר.

ביסודי משום מה התבלבלתי בין חופש פסח והחופש הגדול, מה שגרם לי לחשוב שחופשת פסח היא חודשיים והחופש הגדול הוא שבועיים, ומחיתי על כך שקוראים לחופש הגדול "גדול" כאשר פסח חל הרבה יותר זמן.

המוזר הוא שהפצתי את התגלית השערורייתית בין חברותי, ואף אחת לא הייתה מחכימה מספיק בשביל לתקן אותי...

או שהן סתם נהנו לראות איך אני עושה צחוק מעצמי?

את השרביט המזופת הזה אני מעבירה לאנשים הנ"ל:

קישוא אחותי הפוסטמה שכבר לא כותבת (אבל את הפוסט הזה אני אכריח אותה!). סתם כי היו לה חיים מפדחים ויהיה מצחיק לקרוא את זה מהזווית הנמוכה שלה.

דניאל כי הוא חבר שלי ובטוח שהיו לו חיים מוזרים.

מר גרב שאני מאוד מקווה שהוא יכתוב משהו, סתם כי מעניינתי לדעת.

---

אממ.. אני צריכה לכתוב פוסט על המיונים למודיעין שהתקיימו ביום אתמול.

תזכירו לי מתישהו.