אחרי הרצאה משעממת בנושא שירות לאומי, פניתי עם חינה והארלם לשירותים.
עמדנו שלושתנו ליד המראה, כשהארלם שלפה ליפ גלוס שקוף- ורדרד עם נצנצים.
"קניתי אחד שקוף בגללך" היא אמרה לחינה.
"בגללי?" היא שאלה מופתעת.
"כן, כי אמרת שאת אוהבת גלוסים שקופים."
"זה לא שאני אוהבת אותם, פשוט אני יכולה להשתמש רק בהם כי יש לי שפתיים עבות. אם אני אשים כל צבע אחר אני אראה כמו זונה צרפתייה".
"אני מזדהה איתך" הוספתי, על אף שאני לא משתמשת בגלוסים ואפילו לא מחבבת אותם במיוחד "זה באמת קשה.. לנו האנשים עם השפתיים העבות..".
"אין לך שפתיים עבות" חינה המנוולת השיבה "יש לך שפתי קבב"
כולי נדהמת מגילוי לב זה של חברתי, הלכתי לכיתה ולכשנתקלתי בחג'י סיפרתי לה את כל הסיפור בתוספת צווחה נרגשת "אני לא קבב!!" לסיכום.
"נכון" מנוולת 2 תיקנה אותי בשלוות נפש "את נוּדֶל".
הסבל שהאנשים הרזים עם השפתיים העבות צריכים לסבול...
לא האנשים הרזים עם השפתיים העבות, אלא *אנשי הנודל עם שפתי הקבב*
השבמחקאבל זה נכון את באמת נודל!!
השבמחקואת בעצמך אוכלת את השפתיים של עצמך אז מה את מתלוננת?!
לפחות עכשיו יש לך תרוץ למה את עושה את זה! :mrgreen:
את בכלל שסק.
השבמחקחחחחח
השבמחקנודלונית.
חחח אני יכולה לשמוע את חאן אומרת קבב.
קבב.