סגליות

היה לי יום קשה, כל מי שאמרתי לו על זה אמר לי שזה שטויות ואני לוקחת את זה מדי ברצינות, אבל עדיין, עצם ההרגשה המעצבנת והמאכזת עוד שם.

קצת אחרי שחזרתי הביתה והיה לי רע עד כדי אי הבחנה בין טוב לרע והתעלמות מהסובב אותי (נראה לי שגם אם ג. יפית היתה מחליטה באותו רגע לפרוץ את דלת חדרי הנעולה תוך כדי שהיא מרכיבה סביבונים לסוכות, הייתי מתעלמת, על אחת כמה וכמה התעלמתי מחברותי שניסו לתקשר עמי).

לאחר שקט די יחסי מכיוון שאר הבית, לפתע שמעתי מישהו מדבר, היה ברור לי שזה לא מישהו מדיירי הבית או קרובי משפחה... משום מה זה נשמע לי לרגע כמו המורה שלי לתנ"ך והמחשבה מעט הלחיצה אותי, אך לפני שהספקתי לדון ביני לבין עצמי בסוגיה מי הוא האדם המיסתורי, הדלת כבר נטרקה, והצעדים של אמי הלכו והתחזקו.

פתחתי לה את הדלת, והיא החזיקה עציץ סגלגל למראה בידיה, סביבו כרוך סרט בצבע תואם והכריזה בהתרגשות "הרגע היה פה שליח, זה בשבילך!", לקחתי את הצמח ונעלתי אחרי את הדלת. הבטתי שניות מספר על פרחיו הנאים והתחלתי לחפש פתק, על אף שידעתי ממי זה.

חיפשתי ופשפשתי, ושום זכר לפיסת נייר לא הייתה, זה מאוד לא אופייני לאדם שחשבתי ששלח לי, לא לשים פתק, הרי העניין המילולי מאוד חזק אצלו והוא אכן נוהג להפגין אותו בפעמים כה רבות. הנחתי את העציץ על הטלוזיה, מקום שהיה שייך עד לא מזמן לצב הדשא שלי, שנמצא בתהליכי קמילה מתקדמים מחמת מחסור חמור במים הנגרם ממיאוסי ביצור המכוער שמשקיף עלי כל פעם שאני צופה בתוכניות זימה של הערוץ הראשון.

מאוחר יותר החשוד העיקרי במעשה, חברי, התקשר. לא זוכרת בדיוק באיזה הקשר אמרתי זאת, אך הזכרתי שאני עומדת לנעול את עצמי בחדרי להרבה זמן, ושזה אפילו יהיה נחמד כי יש לי עציץ נחמד שמקשט אותו. הוא עשה עצמו בצורה משכנעת, כאילו אינו יודע במה מדובר. המשכתי ברמזי והזכרתי שסגול זה באמת צבע נחמד והוא בשלו, כאילו אין לו מושג.

לפתע נזכרתי שבעצם לא היה זכר לשולח.

מחשבות אימה התרוצצו במוחי "רגע, אם זה לא הוא, מי זה כבר יכול להיות? ואם זה באמת מישהו אחר, אז עכשיו בעצם אף הוא יודע על התשורה, ואין לדעת איך הוא יגיב!".

השניה- שניה וחצי הללו נראו ארוכות מאוד, עד שהוא לבסוף כן התוודה על חטאו. רווח לי.

עקב בעיות שמקורן כנראה במוח, אני אדם שעד שהוא קולט משהו ומבין אותו על כל או לפחות רוב צדדיו, עובר הרבה זמן, אני חיה לי בדיליי, ולכן גם לקח לי כשעתיים להפנים כמה חמודה הייתה מחווה זו (ותודה לאוזה), ולהזכר שאתמול הוא בעצם רמז לי על כל העניין עוד אתמול.

אחרי שקראתי את המילים, הכל התחבר לי.

*כל המאורעות הנ"ל התרחשו בערב שחלף, כלומר ב9/11.