חינה נפלה במדרגות.

במקום שיעור חינוך רגיל, המורה אמרה תוך כדי העפת מבט מדי כמה זמן על שעונה שהשיעור יתחלק לשניים, בכמה דקות של עכשיו נבחר שלוש בנות שיהיו יחד עם עוד שלוש בנות מכל כיתה אחרת בשכבה להיות ועדת שמינית, שיהיו אחראיות  על פעילויות ששכבתנו צריכה לארגן השנה.

הצבעתי וביקשתי להשתתף, וכדי לקצר תהליכים פשוט אומר שלא התקבלתי, והמאושרות הן שורטי, אינטיליגנצית וחג'י.

כנראה שאי אפשר להשאר בועדות האלה לנצח.

בסיום ההצבעה, עלינו כולנו לחדר הרצאות וחבורתינו התיישבה לה מקדימה ליד הדלת, שם הקרינו לנו סרטון על ההתנתקות. לא אומר שזה לא הזיז לי בכלל אבל לא ממש יכולתי להתרכז בתוכן, כנראה בגלל איכות ההקרנה (קול מעוות וצפצפני בתוספת של מסך צהוב במיוחד). כשנגמר הסרט, תכננו לאוץ חינה חג'י ואני אל עבר הדלת במטרה להגיע כמה שיותר מהר לכיתה לאסוף את חפצנו ומשם חזרה במהירות למעלה כדי לתפוס מקום נורמלי בחדר המבחנים, מדובר במבחן במתמטיקה וכולם לחוצים עד מאוד.

העניין החל כמצופה, קמנו ממקומותנו במהירות, רצנו בגרם מדרגות אחד, והתחלנו בשני כשחג'י מובילה ואחריה חינה.

לפתע, באמצע הגרם, ראיתי את רגליה של חינה באוויר, את שתיהן. מנקודת מבטי מאחור, זה היה נראה כאילו היא איכשהו ביצעה סוג משונה של קפיצת ראש, ולפני שהבנתי מה קרה, היא הגיעה לקצה הגרם מקופלת כששיערה מסתיר את פניה.

אני וחג'י מיהרנו אליה ושאלנו אם היא בסדר, ולא הייתה תגובה. חג'י התקרבה אליה ואמרה לי למהר ולהביא לה טישו.

רצתי אחוזת אמוק לשירותים הקרובים תלשתי נייר כאילו חיים של מישהו תלויים בכך.

לפני שאמשיך, אני רק אומר שהמשך האירועים הסעירוני עד למאוד ועל כן זכרוני מתעתע בי ואיני בטוחה שהמעשים שהיו כך היו, ואם בסדר הזה.

חזרתי והבאתי לחינה את הטישו, חג'י אמרה לי להביא עוד והפעם הבאתי גם חתיכה יבשה וגם רטובה.

אנשים החלו להתקהל סביב לחינה שנותרה על הרצפה, ומישהו מן הקהל מיהר להזעיק את אמהּ שמלמדת בבית הספר.

כשחינה החלה לקום, נגלתה לעיני שלולית דם קטנה על הרצפה, בכבדות היא הרימה עצמה ולחצה על פצעיה, אמה הובילה אותה לחדר אחר כשקהל רב של אנשים סקרנים נאספו ועקבו אחריהן.

בנקודה זו איבדתי במעט את שפיותי, לא ידעתי מה לעשות ולמען האמת בגלל כל האנשים אפילו לא ידעתי לאן היא הלכה.

הלכתי לכיתה כדי להתחיל לאסוף את חפצי כי אחרי הכל, עדיין יש מבחן. בנות שאלוני לשלומה וביניהן פקאצה מעפנה, ששאלה "מה עשו איתה בסוף?" באותו הרגע מאוד צרם לי העובדה שהיא התייחסה אליה כפסיבית, כאילו היא מינימום איבדה הכרה ונצרך היה להזיזה לאמבולנס בשק קמח, בגלל שגם לא ממש שלטתי על מעשי באותה שניה הרמתי קולי עליה ואמרתי בבלבול מוחלט "מה זה 'מה עשו איתה?' מה, היא פלסטלינה?!" (עניין הפלסטלינה אינו ברור במלואו, השערה שלי גורסת שזאת השפעה מהבוקר, מהמורה שלי להיסטוריה שמשתמשת בפלסטלינה כחולה כזאת כדי להדביק דברים ללוח, והיום גם התעסקנו עם זה וזרקנו על אנשים) היא כמובן לא הבינה מה אני רוצה ממנה ושאלה " מה את רוצה ממני?".

לאחר זמן מה כשקרפלך, שנתקלה בי ועודכנה בפרשיה ואני הבנו באיזה חדר היא נמצאת, נכנסנו אליו שתינו.

כעת היו בפנים קרפלך, אני, הסגנית, ילדה זרה שאחזה בטישו ולחצהו על הפצע ברגלה של חינה, אמה של חינה וכאמור הנפגעת העיקרית- חינה.

חינה נראתה מעט מבולבלת, פצע קטן ומדמם הופיע על אפה ובסביבות עצם הבריח, וכמובן שעדיין היה את הפצע ברגל שכאמור נלחץ על ידי אותה הזרה.

אמהּ עמדה לידה בשילוב ידיים, ואמרה שהאף שלה נראה לא טוב, כלומר חוץ מן הפצע השולי, היה נראה כאילו משהו שם היה לא בסדר לא ברור אם משהו שם זז או שזאת סתם נפיחות, חינה התפלאה ונגעה באפה והזיזה אותו מעט הצידה "זה כואב לך כשאת עושה את זה?" התעניינתי "הו כן, נו תעזרי לה, את לומדת ביולוגיה" חינה צחקה, שהרי היא לומדת איתי ויודעת בדיוק כמה שלימודי הביולוגיה יעזרו כאן "מה הקשר?! אני בכלל לומדת על צמחים!". "טוב, אז אני אחזור עוד כמה דקות עם האוטו ונסע למיון" אמהּ הודיעה ונגשה לפתוח את הדלת כשהילדה המוזרה נעצה בשתיהן מבטים מוזרים "כן, זאת אמא שלה, לא ידעת?" הסגנית אמרה בחיוך והילדה עדיין נראתה מוכת תדהמה "לכו תביאו לה מים, שלא היא תתעלף לנו פתאום!" חהחה, הומור של סגניות.

בסיום המבחן, התקשרתי לחינה לשאול בשלומה.

פעם ראשונה- לא ענתה.

פעם שניה- מלמלה משהו וניתקה.

פעם שלישית- לא ענתה.

רק מאוחר יותר הבנתי שכנראה פשר המלמול היה כנראה משהו שאומר שהיא לא יכולה לדבר כרגע...

לפני שיצאנו מבית הספר, פקאצה מעפנה עברה לידי, חיכיתי שתהיה רחוקה מספיק ורציתי לספר לחג'י את המקרה המוזר, חשבתי שהיא לא הייתה נוכחת בו, אך היא הקדימה אותי ואמרה שזה ממש לא היה במקום שהרמתי קולי עליה ושאלך להתנצל.

נגשתי אליה, ואמרתי "שמעי.. בקשר לקודם, אני מצטערת שדיברתי ככה, זה היה מלחץ ולא הייתי מודעת למעשי" היא חייכה ואמרה שזה בסדר ושהיא סולחת, אני מקווה שזה אכן ככה ושהמשהו שבה שנראה לי צבוע לא באמת קיים (חוץ מהשיער שלה, כמובן, לא נעים להשאר ככה קרחת).

בסוף היום חג'י העלתה רעיון שנכתוב לה שלט נחמד ונתלה על דלת ביתה, מה חבל שלאחר כחמש דקות היא קיבלה טלפון והייתה צריכה לרוץ כי קיבלה טרמפ הביתה, כך נשארתי לי לבדי עם חוש היצירה המזופת שלי, וכמה טושים.

שרבטתי שלט די צבעוני אך מכוער המעוטרבמבחר ציורים כונפים, איחולים בנאליים  ומבחר מבדיחותנו הפרטיות (אחת).

שלפתי סלוטייפ והלכתי לכיוון ביתה, כשבדרך התקשרתי לגינצ, חברתי, חברתה ושכנתה וביקשתי שתגיע עם מספריים לדלת שלה כי אינני מוצלחת בקריעת סלוטייפ בשיניים.

הגעתי אל הבניין, וגיליתי שהדלת סגורה, ניסיתי להתקשר לגינצ שוב אך היא איננה הייתה בבית.

מקץ דקה היא הגיעה לפתוח לי את הדלת..

הגענו, הדבקנו את השלט ונפרדנו.

פעם אחרונה שדיברתי איתה (כרבע שעה לפני שהשלט הודבק) היא התקשרה והודיעה שהיא על שניים אופטלגין ובזכותם היא מרגישה טוב, היא לא מתכוונת להתאזפש ולכן גם אין צורך שנבוא לבקרה, ושהיא צריכה לעבור צילומים ביד רגל ואף.

---

אתמול גמכן נרשמתי לפסיכומטרי.. פשוט לא רציתי לפתוח לזה פוסט חדש (קמצנית על חינמים).