מעצבן אותי.

מעצבן אותי שהחלטתי להגיע לשם, על אף שידעתי שאני לא אוכל לתרום כלום.

מעצבן אותי שאחרי שכבר הצעתי רעיון שלדעתי הוא מאוד מוצלח, הם פשוט בהו בי לרגע או שניים ועברו הלאה.

מעצבן אותי שכשהם הגיעו לנושא המסובך שבו אני אמורה להוות גורם מייצג משמעותי, הם איכשהו עברו לנושא אחר, ודרך שם הוציאו אותי לא בסדר.

מעצבן אותי שהם מעולם לא באו ואמרו שהתנהגתי לא בסדר (אפילו שידעתי).

מעצבן אותי שלא רק שהם לא אמרו, אלא כשהם הזכירו את העניין הזה עכשיו,הם הזכירו אותי בגוף שלישי.

מעצבן אותי שהם עשו את זה בצורה של "כולם יודעים במי מדובר", כולל אותי שאני יושבת מולם.

מעצבן אותי שהם גרמו לי להרגיש חוסר אונים, אפילו שחשתי רק שמץ ממנו.

מעצבן אותי שמאוחר יותר כשכולם המשיכו לדון בנושא כלשהו, הם שניהם המשיכו להתלחש על מה שהיה כמשהו נורא כשאני יושבת חצי מטר מהם.

מעצבן אותי שאם קודם היו מפלים אותנו לרעה אבל איכשהו הקשיבו לדעתנו, הרי שעכשיו יבטלו אותנו בהינף יד, תוך כדי הצבעה עלי כבעיה, וכתוצאה מכך גם החברות יראו בי כגורם מפריע.

מעצבן אותי שהחברות שלי נדפקות עכשיו וחלק גדול מזה באשמתי.

מעצבן אותי שבזבזתי כמעט שלוש שעות על שום כלום שגרם לי במפתיע גם להרגיש ממש רע עם עצמי.

מעצבן אותי שאיפשהו אני יכולה להזדהות איתם...