התוכנית שלי להיום התפצלה לשלושה נתיבים:
ללמוד כל היום, לנסוע לחרמון עם בן זוגי או ללכת להתנדבות.
הלימוד בהחלט קרץ לי (רציני), והחרמון אפילו יותר.. אך בסוף התפרעתי לי ונסעתי להתנדבות, שחברי החביב החליט להצטרף אף הוא אליה.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבאמת נהנתי בדברים מסוג זה, ואני אפילו לא מתחרטת שבחרתי באפשרות זו.
ולהנאה שלי אין טיפת קשר לעובדה שאני אינפנטילית בצורה מפחידה, ולכן לקחתי את עניין הציור,ברצינות תהומית, שהניעה אותי לצייר שלל ציורים איכותיים ומקוריים כגון סלט יווני, הלניסט, אנטיוכוס, מתתיהו, כד, מכבי וקנטאור.
מי שלמשל, לא הייתה הוגנת בכלל היא חג'י, שלאחר ששחקנו "הקווה קווה דלאומה" (או איכשלא כותבים את זה) שתינו הגענו יחסית לסוף, אבל כשנותרנו רק עוד ילדה אחת ואני, היא הכריזה אוטומטית על נצחונה של אותה הילדה.
אבל.. רציתי לנצח!! ויכולתי לנצח!! עכשיו אחיה את חיי באי ודאות מוחלטת, אדרדר למשככי כאבים וסמים, ואסיים את חיי אחרי ששכחתי להסתכל ימינה ושמאלה בכביש.
תודה לך חג'י... גם כן חברה.
א. "הקווה-קווה דה לה-אומה"
השבמחקב. את לא יודעת להפסיד לילדה בכיתה ב’!
ג. לכי ללמוד כבר!!!
;]
לא עברנו כבר את חנוכה?
השבמחקלמה את מציירת סיפורי חנוכה?