לבנון

כשהתעוררתי, השעה הייתה 17:20 וכמדומני שאפילו התחיל מעט להחשיך. הייתה לי הרגשה מגעילה.

גררתי את עצמי למחשב וגלשתי באתרים הקבועים שלי כשאחד מהם הוא פורום מתגייסים כלשהו. אחד השרשורים דיבר על חברות של לוחמים בלבנון. קראתי אותו וחשבתי שאני ברת מזל שהחבר שלי לא נמצא שם עכשיו.

מאוחר יותר הוא הודיע לי שהוא כנראה כן יהיה שם ממחר. הידד.

בערב הלכתי עם גינצ למצפה כוכבים, היה איזה רגע שהיא הלכה ואני ראיתי בו כוכב נופל. זו הפעם השניה שאני עדה למחזה, הפעם הראשונה הייתה יחד איתו עם רעש הגלים ברקע ואורות תל אביב שגירשו את החשכה. לא יכולתי שלא לשים לב לשילוב של התופעה שבה חזיתי עם שאר מאורעות היום.

ואולי הכל בראש שלי.

למרות שלא יצא לי לדבר איתו מאז והעובדה שאני לא יודעת פרטים מטריפה אותי מדאגה (לא שאם אדע משהו זה בהכרח יגרום לי להיות שקטה יותר) אני מקווה, יותר מכל, שההיסטריה והדאגה שלי הן לחינם ושבקרוב הוא יקרא את הפוסט המטופש הזה מביתו שבמרכז, ויגיד לי בחיוך שחמוד מצדי שדאגתי לו וזהו. שמהנקודה הזו החיים הקטנים שלי יחזרו לבועה.