אבי העליז.

כשהתחלתי את הלימודים החלטתי שבמקום לסרבל את עצמי עם דפדפת לכל מקצוע, אביא איתי אחת לכל המקצועות, ואת הדפים הכתובים אתייק לפי הצורך. וכך עשיתי, רכשתי לי דפדפת כתומה חלקה ובלתי מזיקה ששירתה אותי נאמנה עד שכלו דפיה כמעט לחלוטין, ואז התעורר הצורך באחת אחרת. כשנזכרתי בכך, בערב אחד שלא התחשק לי לצאת בו מהבית, הרמתי טלפון לאבשלי שהיה בחוץ, ותיארתי לו את שאני צריכה. הבעיה היא, שלא לקחתי בחשבון את עניין הכריכה והצבעים באופן כללי, ולכן כששב הביתה הוא הביא לי את זה:

לא יצא כל כך ברור, אבל זה סגול. עם פרחים ורודים. ויי זמיר.

צחקו עלי קצת בכיתה.

כל זה קרה לפני כחודש. היום שוב נזכרתי שבקרוב אצטרך דפדפת חדשה, ושוב לא היה לי כח לחפש אחת, אז עשיתי את אותה הטעות, אלא שהפעם התוצאות היו חמורות הרבה יותר.

אני לא חושבת שיש מה להוסיף על התמונה הנוראית הזאת..

אה, בעצם יש, הלבבות מלאים בנצנצים.

אבא כנראה לא רוצה שיהיו לי חברות. בגילי.