לא כל כך מצליחה להרדם, אז הנה אני כותבת כל מיני שטויות ושיט.
אתמול, אחרי שכבר כמה חודשים של תכנון, צפייה ובהיה מוגזמת בתחזית מזג האוויר, אתמול סופסוף אזרתי אומץ מספיק כדי להוציא את האופניים האדומים שלי מהמחסן ולרכב עליהם כל הדרך למוסד הלימודים שלי, כשמדובר כאן על נסיעה של כחמישים דקות אם זה במסלול ארוך שכולל שני אוטובוסים או כארבעים דקות אם זה במסלול קצר של אוטובוס אחד+ עשר דקות הליכה מהירה. הנסיעה על אופניים, מסתבר, לוקחת קצת יותר מחמישים דקות. באופן כללי אין לי בעיה עם זה, אלא שכל הירידות שהיו בדרך לא היה מספיק "ירידתיות" ולכן היה יותר מפרך משתכננתי שזה יהיה. בעיה נוספת שהתעוררה היא שכשמדוושים בצהריים כמעט שעה כדי להגיע הביתה חייבים להכנס מיד להתקלח כי מזיעים כמו חמור. הו, וכמובן שחשוב מאוד להשליך את כל הלבוש ללא הבחנה של דת, גזע ומין לתוך מכונת הכביסה.
אז ניסיתי פעם אחת והגעתי למסקנה שזה לא בשבילי ושאני מעדיפה להגיע לבצפר עם שקיות מתחת לעיניים ומצח אדום מהימרחות על שמשת האוטובוס תוך כדי שינה במקום להגיע כשכל הפנים שלי סמוקים ממאמץ (עד כדי שישאלו כך ששאלו אותי אם הייתי בים) וכשאני מתנשפת בכבדות. גם יותר נוח לשבת בלי להרגיש פלחי ישבן כאובים מהימחצותם על מושב צר במשך יותר משעה וחצי מדי יום.
למשפחה שלי יש קטע לא להקשיב או לשמוע חלקי שיחות של אנשים שמדברים, וזה מוביל לעיתים קרובות לשיחות שמתפתחות בצורה מאוד משונה, והנה שתי דוגמאות שבדיוק התרחשו היום.
הדוגמה הראשונה לכך התרחשה כשאני עומדת לי בסלון ואוכלת מתוך צלחת מלאה ברצועות פלפל אדום שחתכתי לי, קישוא ומורדוך נמצאות לידי ושלושתנו רואות בVH1 שיר חדש של מרון פייב.
גהה:~ממלמלת לעצמה~ "הפלפל הזה ממש מעפן".
קישוא: "אז תשמעי אותו עוד פעם או פעמיים ואז זה ישמע לך יותר טוב".
הדוגמה השניה (גם היא היום!) היא כשאני עומדת לי במטבח ומדברת עם מנגה בטלפון. לידי חתיכות של חזה עוף מופשר.
גהה:"אז להכין מזה שניצל או עוף בצ'ילי?".
מנגה: ~מצייצת~ "צ'ילי!".
גהה: "אבל בא לי שניצל".
מנגה: "אז עשי מה שבא לך".
גהה: "רגע, אני אז אני אשאל את אבשלי"
שוב גהה: "אבא! להכין שניצל או עוף בצ'ילי?"
אבשלי: "חרא"
גהה: "נו זה לא היה באפשרויות..."
אבא: "אז צ'ילה"
אמשלי: "מה, מדינה ב-צ'?"
הדוגמה השניה פחות קשורה, אבל נו, עם הורים כאלה אתם מתפלאים על התכנים בבלוג?
יאללה, עפתי.
לילה טוב.
חחחחחחחחח הקטע עם הצ’ילה גדול
השבמחקתחלס.חחחחח.
השבמחקפוסטים כאלה זה אולי היתרון היחיד למשפחה מוזרה כמו שלי. =/
השבמחקגוד וואנ :-P
השבמחקגם לי יש משפחה עם קטעים מוזרים... היה מין משהו דפוק כזה:
השבמחקשידרו בטלוויזיה בחדות כתבה על משפחה ערביה שבוכה שהילד שלהם מת
אבא: "תראו גם להם קשה שנהרגים להם בנים.. לא רק לנו, גם הם יודעים אבדות.."
אחותי "אבא, הבן שלהם ההרוג, היה מחבל שהתאבד באילת.."