המסיבת גיוס כבר לא תהיה עקב פטירתו של סבא שלי. לפני יומיים הלכתי לבקר אותו וחוץ מקצת חולשה שנכרה בו וסימני חבלות שנותרו על ראשו מההתעלפויות שחווה לפני שהגיע לבית החולים הוא נראה בסדר ואפילו ניהלנו שיחה ארוכה וקולחת יותר מאי פעם.
היום אבא התקשר אלי בצהריים ואמר שהוא לא בהכרה כבר כמה שעות, שהוא בטיפול נמרץ ושהמצב לא טוב. התקשרתי לברר עם צ'ץ' שכבר היה שם מה מצבו, הוא אמר שלא נעים לראות אותו, שהוא מפרכס ומחובר למכשירים.
התחלתי להתלבט, האם להגיע ולראות את סבא אולי בפעם האחרונה כמו שהוא נראה עכשיו או להשאר עם הזכרונות שבהם הוא תפקד והיה הוא. הגעתי למסקנה שכמה נורא שהוא לא נראה, אם לא אגיע אני כנראה אתחרט על זה הרבה זמן. אז שינסתי מותניים וכשהגעתי כל המשפחה ישבה באיזור המתנה כי בדיוק נכנסו לעשות לו בדיקות. אחרי כמה דקות כשהחדר נפתח שוב הלכנו לכיוונו.
נכנסתי, ראיתי אותו לשתיים-שלוש שניות ויצאתי.
נראה היה שהוא מפרכס או שכל הגוף שלו סבל פתאום מעוויתות, מעולם לא ראיתי את העיניים שלו פעורות ככה. הוא כבר לא היה סבא שלי, מה ששכב שם על המיטה זה גוף שנכנס להלם מהעובדה שלאחר שמונים וחמש שנה סבא שלי לא מאכלס אותו יותר. סך הכל קליפה מעונה שנמצאת מרחק שעות ספורות ממנוחתה האחרונה.
היה לי כל כך קשה לראות את זה. מעולם לא ראיתי את סבא שלי נחפז לאנשהו, תמיד נראה כאילו הוא יודע דברים ומוכן לקראתם אבל הפעם העיניים שלו נפקחו כל כך רחב שהיה נראה כאילו הוא בהלם מוחלט על כך שהוא הגיע למצב הזה, כאילו הוא התחנן להגאל מייסוריו.
הוא נפטר כשעתיים וחצי אחרי שיצאתי משם. אז כמובן התחיל סשן טלפונים בין כולם ושיחת סקייפ מתוחה עם הדוד שלי שעובד כרגע בחו"ל, שידע שהמצב לא טוב אבל לא אנחנו או בניו סיפרנו לו שזה נגמר ובגלל שיש לו טיסה ארוכה מאוד הלוויה תדחה כנראה ביום ותתקים בשישי, לכן לא ברור לי מה יהיה מחר. מצד אחד כולם באבל, מצד שני עוד אין שבעה כי לא הייתה קבורה.
עוד עניין שלא ברור לי הוא האם עלי לדחות את הגיוס. אני בקושי אספיק לשבת עם המשפחה בשישי ואין לי מושג מה יהיה מצב הרוח שלי לקראת ראשון.
קצת עצוב לי להתגייס, בביקור לפני יומיים הוא וסבתא שלי איחלו לי הצלחה אמרו שהם גאים בי וביקשו שאבוא אליהם עם המדים, שזה ישמח אותם. אני לא יודעת כמה המדים שלי ישמחו את סבתא עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה