איכשהו המוזה לכתוב כאן מתדפקת על דלתי בעיקר כשאני במצב רוח על הפנים ושדברים פחות כיפיים פוקדים את חיי, אז הנה, לשם שינוי אני כותבת כאן לא רק כשזויות פי נוטות כלפי מטה.
שבועות בודדים לאחר שהגעתי לבסיסי החדש נאמר לי שאני יוצאת לקורס בטכני. כך יצא שהייתי בחודש הסתגלות לאחר מכן חודש כמו כולם ושוב אני עושה חודש יומיות. איתי יחד יצאו בין היתר עוד חברה מהמוסך השני שלמדה איתי גם בהנדסאים להלן רונלדיניו, אחד משוגע ומצחיק להלן הסוכן שלי, אחד שהוא סתם פסדר, ידיד טוב להלן שלולית ואחד שאני מכירה אותו מהטכני וגם הוא ידיד טוב להלן הפקאץ. שמחתי שאני יוצאת עם אנשים שאני מסתדרת ומכירה יחסית וכך גם אוכל לחזק עמם את הקשר. אך אויה! תוכניתי המושלמת נפגמה כאשר ימים מספר לפני היציאה לקורס רבתי הם הפקאץ ומאז אני לא מדברת איתו וגם הוא עושה כל שביכולתו כדי להתעלם מנוכחותי. מדוע רבנו? כל זאת ועוד בהמשך הפוסט.
עד כמה שהיציאה שלי לקורס אמורה להיות אינטרס של המוסך, היא לא הייתה ברורה מאליה.
כשבוע לפני הסיפוח לטכני קרה מקרה מסתורי- מישהו הכה את מכונת השתיה שלנו בפטיש והוציא אותה מכלל שימוש. הקצינים התעצבנו ודרשו לדעת מי עשה זאת וכשאף אחד לא התוודה הם החלו להפעיל עלינו לחץ והחליטו- עד שלא מגלים מיהו אותו פושע מתועב כולם סוגרים עשרים ושמונה. בתחילה חשבתי שהעונש לא נוגע אלי וחברי הרי משתלם להם שנצא לטכני. בהמשך השבוע היו לנו מספר שיחות עם מפקד הגף ובאחת מהן הייתה לי ההזדמנות לשאול מה קורה לגבינו והוא אמר שהוא רואה את המעשה בחומרה רבה ומבחינתו היציאה לקורס יכולה להדחות. פה כבר התחלתי להלחץ ומצב הרוח של כולם השתופף והלך ככל שהתקרבנו ליום חמישי. אבל סוף טוב הכל טוב ובאיזה נימוק מעורפל כלשהו הם החליטו לבטל לכולם את העונש וגף מסוקים צהלה ושמחה.
העניין עליו כתבתי בחודש וחצי האחרונים שהתיש אותי נפשית ושיגע לי את המצברוח נפתר סוף סוף. מדובר בצומת חשובה שחברשלי ואני הגענו אליה ולשנינו היה צורך בזמן לחוד כדי לחשוב לאן הלאה. העובדה שהיינו צריכים את ההפסקה הזו לא אומרת שלא כאב לנו בכל זאת, ואף על פי כן אין מאושרת ממני עכשיו כשזה מאחורינו. אני מרגישה כאילו התקופה הזאת שנראית כל כך ארוכה נתנה לנו את התשובות שהיינו צריכים יחד עם כוחות חדשים לשנינו ופרספקטיבה שונה על היחסים שלנו, לפחות זוהי תחושתי.
והנה, המשך הפוסט הגיע!
הפקאץ ידע על העניין, ידע שאנחנו במה שנקרא בפי העם "פסק זמן" והוא הזכיר את העובדה הזאת בכל הזדמנות. גם כך ה"פרצוף הרגיל" שלי, זה שלא מביע עצב או שמחה גורם להרבה אנשים לשאול אותי למה אני מבואסת, אז עכשיו בכל פעם שהתעניינו בשלומי מיודענו טרח לאבחן ולומר שזה ודאי בגלל המצב הנ"ל. לא אכפת לי שהוא סיפר לאנשים כי כולם ידעו גם כך, אבל שנאתי את העובדה שעל כל פיפס שהעכיר לי מעט את המצב רוח- שגם ככה היה גרוע רב הזמן- הוא טרח לציין את דעותיו. זה מכעיס כמו בחורה עצבנית שאומרים לה שזה בטח בגלל שהיא במחזור, וזה לא משנה באמת אם היא באמת מדממת או לא. כמובן, אמרתי לו שזה מפריע לי, בכל פעם במידה שונה של רצינות אבל אני בטוחה שהמסר היה ברור שכן הוא טרח בשנינותו להחליף את השם ל"מקופלת", אולי חשב שזה יעצבן ויכאיב פחות. ולמעשה זה באמת עבד....NOT!
ואז השיא הגיע יום אחד כשהיינו ישובים אני, הוא ועוד אחת מהחדר שלי מחוץ לשק"ם. מצב הרוח של כולם היה מחורבן כי בדיוק חזרנו מעוד שיחה עם מפקד הגף, והשביזות פשתה בכולנו כשפעת החזירים. מצב הרוח שלי היה גרוע אף יותר כי הייתי במחזור (הבהרה: כל קשר בין עצבים למחזור הינו מקרי בהחלט) וכאב לי הגב אז לא היה לי נוח בשום תנוחה. כנראה שבאמת נראתי רע יותר מכולם כי כשהחברה מהחדר שאלה מה קרה לי והפקאץ שוב טרח לשמש כפסיכולוג ועוד הכריז על הדיאגנוזה שלו בחיוך משהו נשבר בי ולאחר זמן רב שהמילים שלי לא הופנמו החלטתי להבהיר את רגשותי בעזרת כאפה.
אמנם היא לא הייתה חזקה מדי אבל היא יצאה יותר ממה שהתכוונתי ותוך שהוא החזיק את לחיו ומלמל "אני לא מאמין..." אמרתי לו בפעם האלף שנמאס לי מההערות האלה והעובדה שהוא יודע שזה מכאיב לי וממשיך עם זה הופכת אותו לבנאדם מגעיל. הוא מצדו כנראה התעלם מדברי והמשיך למלמל.
בכמעט שבועיים שחלפו מאז עשיתי כמה נסיונות ללבן איתו את העניינים כי הרגשתי שאולי באמת הגבתי בצורה מעט מוגזמת והוא התעלם בכל פעם ולכן לא התמדתי, מה גם שאני מרגישה שהוא זה שחייב לי התנצלות. הפעם היחידה שנעשה נסיון גישור בין הצדדים הייתה לפני מספר ימים, בשלב שכל החבר'ה בקורס כבר ידעו שאנחנו ברוגז אבל לא ידעו בדיוק למה ואז הסוכן שלי החליט לשאול את הפקאץ מה קרה. מה שיפה בכל הסיפור הוא שכולם הצדיקו אותי ואמרו שהוא זה שהתנהג לא בסדר. כמובן שהוא לא באמת טרח לבקש סליחה.
נמשיך לעדכן בהתפתחויות.
ובנושא שונה לגמרי, שדרגתי היום את הפלאפון!
יש לומר על המאורע הזה הרבה יותר מ"סוף כל סוף" כי כשבאתי לחפש את הלינק לפוסט שבו כתבתי מתי שודרגתי אליו חטפתי הלם.
למעשה אני כבר יותר מארבע וחצי פאקינג שנים עם המכשיר המזורגג הזה!!
אז למען המסורת אני מקדישה את הכתובת הבאה:
פלאפוני הגרוע והשנוא
16/12/04-31/07/09
Duuuuude...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה