אחח, מה אפשר להגיד? פעם אתה למעלה ופעם למטה.
רק אתמול חשבתי לכתוב כאן פוסט על כמה שכיף לי בחופש וכמה זה משעשע להשתעל באוטובוס ולראות את כולם מבוהלים כשהמילים "שפעת החזירים" משתרבבות מבין שפתיהם והיום שוב האופי המכוער שלי נתקע לי באמצע הדרך, חבט לי בפנים והזכיר לי שכמה שאני לא אשתדל הוא טבוע עמוק עמוק בתוכי וכנראה ילווה אותי עד סוף חיי, תוך כדי התפרצויות ממארות שלו שיגרמו להעדיף למות.
למה הדברים צריכים להיות ככה? אולי אני צריכה לחשוב עד הסוף על דברים? זה יעזור לי בכלל?
אתם הרבה יותר ממוזמנים להתעלם מהפוסט הזה, סתם צריכה לפרוק איפשהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה