למרות ביקורים יומיומיים בבלוגים הקבועים, לא שיתפתי כאן שום דבר בעצמי כבר הרבה זמן. אני מניחה שחוסר הגישה למחשב נורמלי בתקופה האחרונה עושה את שלה.
אז איפה להתחיל? הרבה מחשבות חלפו בנהר הגועש של מוחי.
ברמה המקצועית הכל מצוין. הסביבה מחלקת לי הרבה פידבקים חיוביים לאחרונה וזה רק עושה לי עוד חשק להתקדם. יש עניינים חברתיים מסביב שלצערי אין לי יכולת השפעה עליהם אבל ברמה המצומצמת הכל כל כך טוב (טפו טפו טפו) שאתמול אפילו ה"המהנדס הגדול", זה שתמיד הרגשתי בקורסים איתו שאני משאירה עליו רושם של בחורה סתומה פרגן ואמר ששמע שאני מתקדמת בקצב של טיל בליסטי ויותר מהר מזה אני כבר כנראה אעוף באוויר. כן, מילים לא עולות כלום אבל זה תמיד מרים את מצב הרוח.
ישנו גם הבחור שהוזכר כאן בפסקה האחרונה. ובכן, כאן אני מעט אמביוולנטית.
מצד אחד, יצאנו מספר פעמים ואי אפשר להתעלם מהקסם שיש באוויר. בדייט הראשון שנינו הרגשנו זאת בחוזקה, בסוף השני אמרתי לו שפחדתי לקיים אותה כי הפעם הקודמת הייתה כזו קסומה שבזו אני בטוח אתאכזב- אך התבדתי. לאחר מכן נפגשנו בהזדמנויות נוספות והוזמנתי למימונה של משפחתו כך שבגדול הכל מרגיש ממש בסדר. הצעת חברות רשמית נענתה בחיוב.
מצד שני, כשאני לא איתו המח שלי מנסה להקטין אותו ולמצוא פגמים מאיזו סיבה לא ברורה. מה גם שבהשוואה לקשר הקודם שלי הכל זז הרבה יותר מהר ואני חוששת שחלק מהסיבה לכך היא שמצבי הפיזי העגום עליו התבכיינתי כאן במספר הזדמנויות מנסה למשוך אותי אליו ואני חוששת שלאחר שאקבל את מבוקשי אולי הוא ימצא בעיני פחות.
בנוסף, נדמה לי שאני נוהגת ביתר היסוס כדי לשמור על העצמי בתוך הקשר. בשלבים מתקדמים של הקשר עם האקס הרגשתי באיזשהו שלב שבמקום שני אינדיבידואלים הפכנו ליישות אחת מעוותת, כמו תיאומים סיאמיים שבחלקם עצמאיים ובחלקם מחוברים בצורה לא נוחה או נורמלית.
אז הלב וההורמונים כנראה בעד והמח לא, למי מהם מקשיבים?
הסלסה והרישום לחדר כושר עושים לי טוב. אמנם לא יוצא לי לבלות במכון כמו שהייתי רוצה אבל כשכבר יוצא זה מעלה לי מאוד את מצב הרוח, כנראה שהייתי צריכה להצטרף כבר מזמן.
זה כיף להרגיש שהאופטימיות שבה לשלוט בחיי. אם אני רק אצליח לשכנע את עצמי גם לעבור כבר תיאוריה ולהתחיל שיעורי נהיגה בכלל אהיה בשמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה