הוא צולע לאטו למטבח, מקפץ מעט עם כל צעד.
קודם הוא כמעט הפיל את הקב שלו על הפנים שלי בזמן ששכבתי על הספה וצפיתי בסרטונים ביוטיוב בפלאפון.
והוא התעצבן שאני לא קמה לעזור- למרות שקמתי.
והוא כעס שאני לא שואלת אותו אם הוא צריך עזרה- למרות ששאלתי.
והוא בד"כ אוהב להגיד לי שאם יש לי משהו לומר לו אז שאגיד כי הוא לא קורא מחשבות אבל הפעם כנראה נח לו "לקרוא את ההתנהגות שלי" ולהבין שאני מאוכזבת שבגלל שהוא שבר את הרגל אתמול היום אנחנו לא הולכים למסיבה שציפיתי לה כבר חודש.
עכשיו הוא מנסה לפטור את עצמו ומצהיר "יכולת ללכת בלעדי, את בחרת להשאר"
ואני חשבתי שכל אידיוט יכול להבין שנשארתי כי אני דואגת לו, כי רק לפני כמה שעות הוא סיפר שקשה לי עם הקביים האלה, כי אם אחזור שיכורה באמצע הלילה ואם יקרה משהו בינתיים אולי לא אוכל לעזור לו.
זו הנאיביות שלו שגרמה לו להשאיר אתמול את התיק שלו במושב האחורי כשחנינו, אילו הייתי שמה לב לכך הייתי מתקנת אותו ואולי הפריצה לרכב וגניבת הלפטופ שלו היו נמנעים.
זוהי הגישה העצבנית חסרת ההגיון שלו שגרמה לו לבעוט בתסכול בעמוד הבטון ההוא. אם הוא היה רואה מהצד כמה מגוחך הוא נראה כשהוא קיפץ מכאב תוך אחיזת כף הרגל הפגועה הוא היה צוחק על עצמו. אם הוא היה מתנהג בשמץ של הגיון הוא היה מבין כמה זה ממש מטומטם, במיוחד לאור העובדה שהוא בסיכון מוגבר ללקות באוסטיאופורוזיס.
אז עכשיו הוא מסתובב כאן ברגל שבורה ובלי המחשב שלו שיעביר לו את הזמן, ואני החלטתי שאני הולכת לקנות כרטיסים למסיבה בשבוע הבא, בתקווה שנשארו כאלה, והוא יאלץ להסתדר לבד.
הוא מנסה להתנצל, קרא לי כבר 4 פעמים בשעה האחרונה בשביל לנסות לפייס אותי ולהגיד לי שהוא אדיוט ודביל אבל את כל אלה אני כבר יודעת.
ובדיוק כמו הלפטופ הגנוב והרגל השבורה זו תהיה אשמתו שלו אם אעזוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה