מרגישה כמו כלי קיבול למיצים שהולכים ומרקיבים אט אט בתוכי.
המוטיבציה שבי שואפת לאפס ואני לא רואה לזה סוף, ההפך הוא הנכון, כשאסע למדינה ההיא ואהיה בסביבה בה איש לא מכיר אותי, אני מפחדת שאסתגר עם עצמי כל היום בדירה והתחושה הזו תעמיק.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושבת שאני סובלת מדכאון, אני מצליחה להביא את עצמי לעבודה או ללימודים ואפילו לחייך פה ושם לאנשים, אבל החומציות המצחינה מבעבעת מעמקי ישותי ולא עוזבת אותי.
וכל זה למה?
האם יתכן כי הפרידה שלנו היא שגרמה לזה?
הזוגיות שלנו אמנם הייתה בקרשים לקראת הסוף אבל הידיעה שיש מישהו שיקשיב לך בסוף היום, שיעודד כשצריך ושאפשר להתנחם בחיבוקו- העובדה שהיה מישהו שבחר להיות האדם הזה בחיי כנראה עזרה להשאיר אותי בשפיותי.
הבעיה היא שעכשיו הוא בחר ללכת.
כן, אני יודעת שעשינו טעויות רבות (שלמדתי מהן רק כשכבר היה מעט מאוחר מדי) ואני יודעת שיש בינינו שונות גדולה ואולי אפילו מסתובבים להם שם בחוץ בני זוג מתאימים יותר עבור שנינו אבל עדיין אני נזכרת ברגעינו היפים ודמעה תלויה בזוית עיני, אפילו עכשיו.
הבעיה היא שאני נקשרת לאנשים יותר מדי, גם אליו הייתי רעה וקשה בהתחלה רק כי פחדתי מההיקשרות הזאת. כל כך הרבה פעמים ראיתי על הבעת פניו כמה שהוא צריך ממני מילה טובה, חיבוק או רגש כן ואני פחדתי לתת לו אותם בדיוק בגלל הפרידה המסריחה הזאת והדרך בה אני מרגישה עכשיו.
לא יודעת איך לסיים את הפוסט הזה.
אני חושב שהאינסטינקטים שלך עדיין לא התאוששו. ואני מבין את זה, כי גם אני עברתי פרידה, אמנם לפני כחודשיים, אבל זה גם לא לפני הרבה זמן. כל המחשבות המייסרות האלו של ’היה מישהו שייחבק אותי ולא עוד’ פשוט נובעות מהרגלים מחשבתיים על מימוש פיזי של צרכים מאוד בסיסיים של בן-אדם, והמוח שלך הורגל כבר לספק את צרכי החום והקירבה האלה דרך מחשבה על אדם ספציפי. אבל עוד גברים יוכלו לגרום לך לתחושה דומה, אני יותר ממבין שקשה כרגע לדמיין את זה ולראות את זה, אבל מספיק שתסתכלי אחורה בזיכרון שלך, ולפי רשימת הגברים כאן בצד - אני מאמין שאת תביני שכמו שהיה טוב, גם יהיה טוב.
השבמחקלהיפך! תשתדלי לדמיין איזה שפע אדיר של רווקים יש כאן ויהיה גם במדינה החדשה שאליה תטוסי. בסופו של דבר, אפילו שאני ספציפית לא קיימתי את זה וכן ניסיתי לחזור אל מי שעזבה אותי - מי שעזב אותך לא שווה אותך, ואפילו בלי קשר להתאמה או לטיב היחסים ביניכם - הוא לא שווה אותך רק בגלל שברגע שהוא עזב הוא הרגיש שאת לא שווה אותו ואתכם ושהקשר ביניכם לא שווה אותו. זה נשמע, על-פי הפוסט, שגם את היית לא מסופקת מהקשר. בכל מקרה, אמרת שאת נקשרת לאנשים, שזה טוב בעיניי, וזה טוב שנקשרת בעבר ואת יודעת את זה על עצמך, ומתוך זה את גם יודעת איך למנוע מעצמך להיקשר מהר מדי, כמו שעשית עם האקס. תסתכלי בזה מהצד החיובי - הרגשת, אהבת, חיית! אבל כל אקסטזה היא לפרק זמן מסויים. אני חושב שזה שחווית את זה זה רק מעיד שתחווי את זה שוב. הרגעים היפים שחווית תמיד יהיו שלך, אל תדאגי, דברים שנצרבים חזק מספיק לא יישכחו, זה רק כל שאר הדברים שמפנים מקום לאהבה החדשה להיכנס.
השבמחקאוי :/ מצטער לשמוע
השבמחקתצטרכי להגיע להחלטות קשות בקרוב
יש לי כל כך הרבה מה לומר על התגובות האלה ואין מספיק מקום או מילים.
השבמחקבכל אופן, אני מודה לך על החיזוק, הייתי צריכה אותו כמו אוויר לנשימה
תאכלס הבחור נתן לך פה תגובה מושקעת וטובה.
השבמחקאם לא לפנות למכנה המשותף לכלל, כאב הוא כאב כמו שלא כל יום הוא מאושר, והרגל הוא הרגל כמו שלא כל שינוי הוא לרעה.
את בתקופת הסתגלות, נראה לי שזה בסדר להיות בנדנדה רגשית, מקווה שיראה גם לך.