סיכום עשור לבלוג

הבלוג הזה שהתחיל כגחמת שיעמום של החופש הגדול הפך לדבר שכל כך קרוב ויקר ללבי.

 

כמדומני שקראתי לראשונה על ישראבלוג באיזה עיתון, בטח ראש 1 שהייתי מנויה עליו בזמנו והחלטתי שאני רוצה גם. ישבתי מול המסך וחשבתי איך לכנות את עצמי ו"גהה" עלה די מהר כי זה היה סוג של כינוי שדבק בי אז, מכאן המרחק היה קצר עד להלחם המתבקש "בלוגהה". לאחר שזה נולד, כל כך התלהבתי מהרעיון שהחלטתי שכל החברים שלי צריכים גם, חלקם אכן השתכנעו ופתחו יומן משלהם ואוי כמה שזה היה דבילי.

אני זוכרת איך כל יציאה סתמית לאיזה מרכז מסחרי שכוח אל היה מסוקר בשניים- שלושה בלוגים שונים ע"י פוסטים כמעט זהים שהיו נקראים בעיקר ע"י אותם המשתתפים שנכחו באותו מפגש וידעו שלא קרה בו שום דבר מיוחד. אני זוכרת איך שהתייחסותי לבלוג הייתה כאל סוג של מדד פופולריות עד כי הייתי מעדכנת את חבריי באיי סי קיו (עוד מאובן שנעלם בתקופה הזו) בכל פעם שכתבתי שטות כלשהי, איך קיוויתי שיגיבו ואיך שניסיתי להצחיק בכח. תקופה כה פרה היסטורית בה הרגשתי מחוייבת לעדכן בכל יום גם אם לא היה לי משהו חשוב או מיוחד לומר כי פשוט הרגשתי חובה לתעד.

 

כשהבלוג הזה היה בחיתוליו זו הייתה תקופה שונה בה הייתה צריך לשלם כסף כדי לקבל מנוי פרו, זמנים בהם חיו בינינו ענקים דוגמת זרובבלה שלמילותיה ולהומור המיוחד שלה חיכיתי תמיד בכליון עיניים, אי אפשר היה לעשות לייק לפוסט כי הפייסבוק לא היה קיים ולא יכולת לעדכן ולהתעדכן מהפלאפון כי המכשירים של נוקיה, שהיו הפופולריים ביותר בזמנו היו פשוט פרימיטיביים מדי.

 

הבלוגספירה היא לא הדבר היחיד שהשתנה בעשור הזה. לכל האירועים שאציין כאן קיימים הדים בין דפיו הוירטואליים של הבלוג. 

 אז מה היה לנו?

במישור הלימודי הספקתי לסיים תיכון, להשלים בגרויות, להבחן בבחינה הפסיכומטרית שלוש פעמים, להתחיל ולסיים הנדסאים ובערך להתחיל תואר.

במישור החברתי (עומדים להיות פה המון כינויים שהשתמשתי בהם בעבר וכרגע נראים לי טיפשיים) שמרתי על קשר עם מקצת החברים מתקופת התיכון והצבא כמו חינה, חג'י, בוגי, תפוזינה, מנגה ושוף , הכרתי חברים יקרים כמו החברה מהפאב והקולגות מהעבודה ואיבדתי קשר כמעט לחלוטין עם מקצתם כמו הארלם, רלי ואוזה.

במישור התעסוקתי התנסתי באבטלה בזמן התיכון, עבודות מחורבנות בקניון, דיילת באולם אירועים, שירות קבע והעבודה הנוכחית שהיא אשכרה תואמת את תחום הלימוד שלי בהנדסאים.

במישור הזוגי הכרתי את בן זוגי הראשון איתו הייתי קרוב לחמש שנים, נפרדנו, יצאתי לדייטים הזויים יותר או פחות והכרתי את בן זוגי השני לטייק ראשון קצר ולטייק ארוך יותר של כמעט שנה וחצי כולל מעבר לדירה משותפת. גם מערכת היחסים הזו נגמרה בפרידה.

במישור הרגשי ידעתי עליות ומורדות רבים החל מהאופטימיות והעליזות שאפיינו אותי בהתחלה דרך הדכאון לאחר הפרידה מהחבר הראשון חוסר הבטחון העצמי והשיקום האיטי עד לנקודה בה אני נמצאת היום.

 

הישגים נוספים?

הייתי בחו"ל- בברזיל עם החבר הראשון, בדרום אמריקה עם בוגי ואנשים טובים, באמסטרדם עם מנגה, בברצלונה עם החבר השני ועברתי לגור בארץ השיכורים לשנה מתוכם עברו כבר חודשיים.

הסתפרתי לראשונה לאחר כשתיים עשרה שנה (!) של גידול שיער.

שברתי את שתי העצמות בזרוע שמאל בטיול בדרום אמריקה ונאלצתי לעבור ניתוח במהלכו הבריגו לעצמותי פלטות מתכת בעזרת תריסר ברגים וכל זה במדינת העולם השלישי שנקראת בוליביה, כן?

התחלתי וסיימתי טיפול בראקוטן מה שהעלה לי את הבטחון העצמי פלאים.

סיימתי שירות צבאי מלא פלוס חודשיים קבע. המפקדים שלי היו מבסוטים ממני מספיק כדי לנסות להשאיר אותי בקבע בתחילה ע"י כך שלחצו עלי לצאת לקצונה ולאחר מכן ע"י הצעה לכל מיני תפקידים מעניינים בקריה.

ועוד המון רגעים קטנים וגדולים שהרכיבו את האדם שאני היום.

 

מובן שכל השינויים שחוויתי בחיי השפיעו ישירות על אופי הבלוג- מכזה שאופיו תיעודי בעיקרו למקום מפלט לרגשות ותחושות, ממקום ציבורי לפרטי (למרות שהחברה הטובה מהפאב מאוד לחצה עלי לקבל קישור לכאן) ומכל החברים המתעדים של אז כמדומני שרק אני עוד כותבת באופן פעיל ורציף.

אבל מה שלא יהיה, תמיד כיף לי לקרוא קטע אקראי מתוך 625 הפוסטים שפורסמו ולחוות את כל הרגעים הקסומים הללו מחדש שאת חלקם הספקתי כבר לשכוח.

 

 

אני מאחלת לעצמי ולבלוג עוד שנים של תיעוד והתפתחות חיובית.

 

 

מזל טוב, בלוגהה.