החופש לנשק

הבחינה הארורה הזאת מאחורי לפחות קלנדרית. אני לא בטוחה אם הלך לי טוב, נותר לי להמתין בסבלנות ולקוות. הו כן, נותר לי גם לתת גז (פול גז!) על הלימודים בסמסטר הנוכחי שהזנחתי לחלוטין עקב הלמידה למבחן ההוא. השנה התחילה אמנם לפני חודש אבל אני רק פתחתי את הספר לפני יומיים ודפדפתי קצת. שיט.

 

 

המבורגר לקח חופשה של שבועיים מהעבודה ונסע לטייל. התכנון שלו היה לבקר באנגליה כמה קרובי משפחה ואז לנפוש בפורטוגל אלא שממש בהגיעו לאי הבריטי הוא קיבל שיחה מהבנק בעניין העברת כספים גדולה שהוא לא ביצע. מפה לשם, הסתבר שגנבו לו את פרטי האשראי מה שהכריח אותו לבטל את הכרטיס ולנסוע חזרה לארץ השיכורים כדי לאסוף אחד חדש. מכיוון שהיה זה ימים ספורים לפני הבחינה הלחוצה שהוזכרה לעיל לא היה לי זמן לפגוש בו לפני הנסיעה הראשונה או במספר הימים בהם שב לכאן. אז ניהלנו כרגיל את שיחות הטלפוניות הארוכות שלנו גם כשהוא מעבר לים ובחלקן לפחות אחד מאיתנו היה תחת השפעה קלה עד בינונית של אלכוהול, מה שהוביל לכמה וידויים נוגעים ללב מצדו על כמה שהוא מתגעגע אלי, שהוא לא אוהב את זה שלא התראנו שבועיים ושהוא ישב במין קפה עם מוזיקה טובה והיה לו נחמד אבל הרגיש שהיה נהנה יותר לו הייתי איתו שם וכמובן "I wish you were here" פשוט וקולע. "האם אתה יכול להיות מתוק יותר?" תהיתי בקול רם, כי בחיי שהוידויים הללו נשמעו תמימים וכנים. ומעט שיכורים.

אז היום בילינו יום שלם יחד. נסענו לטייל בפארק יפה, חזרנו לעיר עבור כמה סידורים בירוקרטיים אך הגענו בדיוק בשמונה דקות איחור והמשרד כבר נסגר אז עשינו סיבוב קצר ואכלנו ארוחת ערב במסעדה הודית טעימה. מלבד החוויה הנעימה שמתי לב שהוא נשקן מעט הססן. אני יודעת שעבר זמן מאז הפעם האחרונה שבה הוא היה בקשר כלשהו אז נתתי לו להתחמק מזה לעת עתה אך להבא אקח את ההובלה ואראה לו איך אני מצפה שינשקו אותי (רמז: מינימום מחסומים ומקסימום רגש).

הבעיה הנוספת היא שגם עבורי עבר זמן מה וכך אני מוצאת את עצמי בגוף מתלהב אינסטנקטיבית ויתר על המידה מדברים פשוטים כמו מגע באיזור המותניים או הנחת ידו על ירכי. דאמט.