דרוש: תירוץ מוצלח להתחמקות מאירוע חברתי

יש פה אחד שעבד איתי ושהוא חבר טוב של חברים מהמשמרת. ביני ובינו היה בעיקר שלום- שלום ולא הרבה מילות שיחה מעבר לזה ולפעמים היינו יושבים יחד בהפסקות, תמיד כשהחבר'ה האחרים נוכחים איתנו, נדירות הפעמים שנשארנו רק שנינו.

כשהתחילו השמועות והתכנונים בנוגע להגעה לכאן, לארץ השיכורים, הוא שאל אותי אם זה נכון שאני נוסעת וכשעניתי בחיוב הוא חייך ואמר בטון מבודח "יופי, אני אצטרך בייביסיטר. כמה את גובה לשעה?" לא הייתי בטוחה אם הוא רציני או לא אבל אמרתי שאין מצב ושאין לי כח לילדים קטנים.

כעת כששנינו כאן, אנחנו בקושי מתראים בעבודה ולמעשה לא דיברנו כמה חודשים אך היום ללא שום הכנה מוקדמת קיבלתי ממנו טלפון והזמנה אליהם למחר לארוחת שישי. הוא תפס אותי קצת לא מוכנה והצלחתי לגמגם שאני לא יודעת מה איתי מחר, הוא אמר שישלח לי את הכתובת ושאני אחליט מה שבא לי וזה בסדר גם אם אחליט לא להגיע. לפני שעה ראיתי הודעת וואטסאפ שפספסתי מהצהריים, הוא שאל אם יש לי בעיה עם דגים.

האמת הפשוטה היא שלא מתחשק לי להגיע. אם כבר לצאת ולהפסיד זמן לימודים הייתי מעדיפה לצאת לאיזו בירה חברתית או לרקוד, דבר שחסר לי מאוד. אבל כאמור, אני לא עושה שום דבר מאלה עד אחרי הבחינות. מה גם שלשבת רק אני והם זה יהיה קצת מוזר, במיוחד מאחר שמעולם לא היינו באמת קרובים.

אבל מעבר לכל אלה, יש לי גם חשד. עד לפני כמה שבועות הוא גר כאן לבד בעוד אשתו ושלושת ילדיו נשארו בארץ והוא היה נוסע הלוך וחזור אחת לחודש בערך, כעת המשפחה הצטרפה לכאן ואני חוששת שהוא בסך הכל מנסה להיות נחמד אלי כי הוא צריך בייביסיטר לילדיו. מעולם לא הייתי בייביסיטר ואין לי כח לילדים קטנים, לפעמים גם לא לכאלה שהם בני משפחה.

 

השאלה המתבקשת אם כן, היא איך אני דוחה את ההזמנה בצורה אמינה ומנומסת?

המבורגר תהה האם אני באמת צריכה תירוץ קונקרטי ולמה לא פשוט לומר שמשהו צץ. אבל מה כבר יכול לצוץ לי כאן? לו הייתי בארץ זה עוד היה מתקבל על הדעת, אך כאן אין לי משפחה, אני לא עובדת באותו יום ולו היה לי תכנון לאירוע חברתי הייתי פשוט צריכה לומר לו בטלפון.

אז מה נשאר לי? להמציא מחלה שברתי רגל אני במחזור קטלני ומדממת כמו חזיר שחוטאנתרקס? מרגיש לי קצת מגוחך אבל זו אופציה.

אולי אלך על התירוץ הקלאסי של תקופת מבחנים?

מצד שני אם אדחה את ההזמנה אני עלולה להרגיש כאדם מגעיל אנטי חברתי בפעם הבאה שאני פוגשת אותו.

וכאן אני פונה אליכם, יש לכם תירוץ מוצלח יותר או דרך נעימה להתחמק מזה? כי בחיי שאעדיף להישאר בדירה החמימה שלי בשורטס ושיער מבולגן ולאכול גלידה (אבל הקודים החברתיים מכריחים אותי להמציא תירוץ מפגר במקום לומר את האמת הפשוטה הזאת, נכון?)

 

בתודה מראש,

גהה המתבודדת.