חוויית האירויזיון הראשונה שלי

רשימת "עד המוות" שמופיעה אצלי בצד הבלוג נערכה לפני כמה שנים ומכילה חוויות שקיוויתי להספיק לחוות בחיי ובעוד שהיא מכילה מספר דברים שעל פניו הם יותר טריוויאלים כמו ללדת ולהוציא רשיון, אני שמחה שלאחרונה יצא לי לסמן שניים מהסעיפים היותר אקזוטיים שבה- לראות את אורות הקוטב הצפוני והאחרון והלא פחות מרגש הוא לצפות באירוויזיון בלייב. 

 

יש בי חיבה לא מוסברת לתחרויות בינלאומיות גדולות. במונדיאל האחרון פיצחתי ק"ג רבים של גרעינים שחורים מצפייה במרבית המשחקים, למרות שליגות מקומיות משעממות אותי מאוד, אבל לאירוויזיון יש לי חיבה מיוחדת שהתחילה בפעם הראשונה שצפיתי בתחרות, בלילה ההוא בשנת 98 כשדנה עלתה על הבמה בבירמינגהם והראתה לאירופה מאיפה משתין הדג (סליחה, התוכי). בשנה שלאחר מכן אני זוכרת איך אחד הבנים בכיתה המקבילה סיפר שאחותו הגדולה נוסעת לירושלים לצפות בתחרות וקינאתי בה נורא כי ההורים שלי לא הסכימו לקחת אותי.

בשנים הבאות החיבה שלי לתחרות נותרה על אש קטנה שגדלה משמעותית בשנת 2005 בה לראשונה לא צפיתי בתחרות בבית אלא בבית חברתי חג'י עם אחותה ואביה והבנתי שבחברה זה נחמד הרבה יותר. כמובן שהשירים המצויינים באותה שנה וההופעה הנהדרת של שירי מימון היו הגורם המרכזי בכך שחיבתי גדלה אז.

בשנה הבאה לורדי זכו והוכיחו לי שבעצם הכל אפשרי ובכך ההתעניינות שלי התקבעה לשריטה של ממש.

בשנת 2008 לקחתי את עניין החברה צעד אחד קדימה ויצאתי עם האקס המיתולוגי לצפות בתחרות בבר "האוויטה" שעורך הקרנה על מסך גדול בהנחייתה של ציונה פטריוט הקורעת. בכל שנה מאז הקפדתי להזמין חברים, לשתות ובעיקר לתת להם פרשנות והערות שלא קיימות בערוץ 1 (אבל כן קיימות בכל ערוץ אירופי אחר שמשדר את האירוע). הבסטי אמרה לי פעם שיותר משהיא מגיעה לבר כדי לצפות בתחרות, היא מגיעה כדי לצפות בי צופה בתחרות. 

השנה סופסוף הצלחתי להגשים את החלום שהוספתי לרשימה וזכיתי לעמוד בקהל בוינה עם דגל ישראל, לשמחתי הרבה זה קרה בשנה שהצלחנו להעפיל לגמר.

 

בחצי הגמר הראשון צפיתי עם שכנתי חובבת התחרות שסיפרה לי שבמשפחתה בכל שנה כולם מתאספים בבית הוריה לארוחת ערב וצפייה משותפת. במקור תכננו לנסוע יחד השנה אבל הריונה המתקדם אילץ אותה לוותר על החוויה לבינתיים.

בבוקר שלמחרת טסנו המבורגר ואני ללילה בברטיסלביה שבסלובקיה, וביום המחרת נסענו לוינה- בדיוק בזמן לצפות ביורו קפה בחצי הגמר שבו השתתף נדב גדג'. כאשר המנחה הקריאה את המדינות העולות לגמר המתח היה בשיאו, עם כל שם החזקתי אגרופי התהדקו יותר ויותר וכאשר נותר מקום אחד ובלבי כבר התחלתי לקלל את מלטה ו/או איסלנד שחשבתי שיעלו וישאירו אותנו מאחור... מקום אחד ויחיד שנותר בגמר!

Ladies and gentlemen, the very last country that made it to the grand final of the Eurovision song contest 2015 is...ISRAEL!

גייסתי את הקול הכי צייצני שהצלחתי להוציא מגרוני המשתכר וצווחתי מאושר תוך כדי ניעור כתפיו הצנומות של המבורגר המסכן. הייתי כל כך גאה בדגל שקשור לי לצוואר באותו רגע. המסיבה החלה מיד לאחר מכן, שירים מכל השנים וכל התחרויות כשמדי פעם שוודיםגרמניםאנגליםכל מיני עצרו אותי כדי לומר שיש לנו שיר מצויין ושהם שמחים שעלינו לגמר וגם צילמו אותנו לאיזה עיתון הולנדי ונתתי תגובה לתחנת רדיו מקומית על העפלת ישראל לגמר. איזה כיף! רקדתי כל כך הרבה באותו הלילה וזה היה פשוט משחרר. בדרך החוצה ראיתי צללית מוכרת שעישנה בחוץ. להפתעתי זו הייתה חטי קספרס, הסולנית של teach in שזכו בתחרות בשנת 1975 (אל תעשו את עצמכם לא מכירים, ודאי שכן!), כך שזכיתי להצטלם עם אגדת אירוויזיון. בדרך חזרה למלון, בסיבוב לילי קצר אמרתי להמבורגר לראשונה שאני אוהבת אותו.   

 

בלילה שלמחרת חזרנו לקפה. הלילה התחיל רגוע ואפילו משעמם. לא היו הרבה אנשים והדיג'יי עשה בחירות פלייליסט מוזרות שממש הרגו את האווירה, התנצלתי כמה פעמים בפני המבורגר. בהמשך הערב שכבר החל להיות מוצלח יותר עלתה לבמה דריה סווייגר שייצגה את סלובניה ב95 ו99. המבורגר נהנה מאוד ולא הפסיק להחמיא ליכולת השירה שלה. בהמשך הייתה תחרות קריוקי מוצלחת במיוחד עם כמה ביצועים מרשימים במיוחד. ואז הגיע החלק של הערב לו חיכיתי- הופעה של הזמרת התותחית הרה ביורק שייצגה את איסלנד ב2010 עם אחד השירים האהובים עלי ביותר מהשנים האחרונות, וששימשה כזמרת ליווי לתחרות השנה. בהופעתה היא אירחה את מריה אולפסדוטיר, הזמרת האיסלנדית מהשנה. הערב היה פשוט אדיר ובאמת שקשה לי לזכור מתי נהנתי ככה בשנים האחרונות, אפילו המבורגר, שהביע בתחילה חשש כששמע על הקריוקי הודה שהוא היה טוב משציפה (ובמיוחד ביצוע של בחור אמריקאי שעשה קאבר מפתיע לשיר הזה שהיה הפייבוריט שלנו), והסכים שהרה ביורק היא זמרת ופרפורמרית ענקית. הלכנו משם רק כשהבהרתי להמבורגר שיותר מדי כיף לי ושהוא יצטרך לגרור אותי פיזית החוצה.

 

בתחרות עצמה צפיתי עם בחורה ישראלית שפגשתי בקהל בערב הקודם.

קשה לי להסביר כמה מיוחד עבורי היה לצפות ולהאזין בלייב לכל השירים שטחנתי ברדיו בחודשים האחרונים. הנורבגים המרגשים, הרוסיה המהממת והמצויינת, הבלגי המוכשר, הגאורגית האפלה, הסרבית שהרעידה את האולם בהופעתה, האיטלקים שהיו ה-פייבוריטים שלי השנה ושלא איכזבו וכמובן ישראל שהקפיצה את הקהל בצורה לא נורמלית. הזכיה השבדית הייתה כמעט ודאית לפי כל אתרי ההימורים ולכן אף אחד לא הופתע כשזה קרה אם כי אישית העדפתי את איטליה ורוסיה. 

 

בסוף הערב שהיה הארוך פגשתי שוב את בן זוגי היקר ואכלנו אוכל רחוב- נקניקיה עבורו ושווארמה עבורי אותה הוא טעם ומאוד אהב, ומשם לבירה של אחרי בה גילינו לחרדתנו כי מותר לעשן בברים וינאיים. כבר שכחתי כמה מבאס זה לחזור מיציאה כשהבגדים מסריחים מסיגריות, והמקום בו ישבנו היה מעושן במיוחד. 

בבוקר למחרת ירדנו לעשות צ'ק אווט במלון שם ראיתי את הצמד הנורבגי המוכשר, פייבוריט של שנינו, יושב בכניסה ומתראיין. מיותר לציין שהכרחתי אותו לשבת איתי ולארוב להם עד שיסיימו ולבקש תמונה. גם הצלם מהראיון צילם אותנו.

 

לשנה הבאה בשבדיה הבנויה?