אתמול התקשרתי אליו בשעת לילה מתאחרת ומבלבלת שכן האור זה אך נעלם מעבר לאופק, במדינה שיכורה זו.
משיחת סתם שקעתי די מהר לכמעט מונולוג מפוחד.
אני עוד מעט בת 27, אמרתי לו ואני מפוחדת.
ומה עם אשאר כאן עוד? אחזור זקנה עוד יותר ועדיין עם כלום אולי מלבד זיעה קרה או דמעות חרדה.
כשאני נסעתי רחוק, הוא אמר, העדפתי להשאר עוד ועוד ולו היה ניתן הייתי שם עד עכשיו. אבל אני זה אני ואת צריכה לעשות את מה שנכון עבורך.
אבל... ודמעה סוררת התגנבה מעיני.
אני לא יודעת מה אני רוצה. אני לא יודעת מה עושה לי טוב.
וכי למה המציאו את רשימת התחנות המקוללת הזו? כדי למנוע מאיתנו לחשוב? או אולי כי זה מה שהיה נכון לדור הקודם וזה בגדר מידע נרכש ומצטבר?
תואר>זוגיות>נישואים>ילדים.
אני מרגישה רע שעוד לא סיימתי תואר למרות שאני לא בטוחה מה אני רוצה ללמוד.
אני מרגישה רע שאני עוד לא בטוחה שמצאתי את האחד למרות שאני יודעת שאני רק מחצית המשוואה וצריך גם קצת מזל.
אני מרגישה רע שאני עוד לא נשואה למרות שאני לא בטוחה שאני בכלל רוצה.
אני מרגישה רע שעוד אין לי ילדים כי אני מזדקנת ועדיין לא ממש רואה את עצמי כאם.
מרגישה רע אמרתי? אני רק מרגישה מאחור וזה מה שגורם לי להרגיש רע.
הלילות האלה שבהם הכל נראה מפחיד, שהמירוץ של החיים התחיל מזמן ואנחנו עוד עומדים על קו הזינוק.
השבמחקאבל בבוקר שתתעוררי, תזכרי שאת עושה מה שטוב לעצמך, וכל עוד את נמצאת במקום שאת שלמה איתו, הכל בסדר, העולם יחכה...
ומה עם המקומות הללו שנדמה לי שאהיה שלמה בהם הם כל כך שונים מהמטרות שרוב האנשים סביבי בוחרים? מה אם הם יודעים משהו שאני מפספסת?
השבמחקהם יודעים מה טוב בשבילם, לא בשבילך
השבמחקאחרי שנים במערכת החינוך, בצבא, בלעשות מה שירצה את המדינה שלך,
השבמחקכאזרחית טובה, חיילת טובה, ובת 26 ללא כל הכשרה כלכלית. אפילו איך לקרוא את התלוש משכורת לא מלמדים אותנו. אבל לפתוח חשבון בנק בגיל 18 כי אולי נמות בצבא זה חובה.אם את לא מרגישה את הריקנות ורק רע זה כי את עושה עדיין מה שטוב רק לאחרים. מי שחוקר מספיק יגלה ש:
אף אחד לא יודע ולא בטוח מה הוא רוצה ללמוד, כמו אחרי גיוס לפעמים התהילה עוברת מהר מדי ונשארים רק עם המטלות והחובה. הרבה יוצאים, משנים, מפסיקים וחוזרים במקום אחר בתואר אחר בזמן אחר.
אין כזה דבר האחד, או האחת.יש סרטי דיסני, והעבר של סבתא וסבא- אם שבור מתקנים את זה, ולא מתגרשים גם אם יש סבל אחד מהשניה כל השנים. וזאת בכלל היתה בחירה גרועה כי הם היו בני 20 כשהתחתנו והיו שם רק בשביל הילדים ובגיל 40 המשיכו סתם כי הנורמה היתה שלא מתגרשים.מוצאים מישהו והופכים אותו לאחד, לאחת. עושים ממנה המלכה והיחידה, נותנים לו להרגיש מלך והאחד בשבילך. ולפעמים זה מחזיק לפעמים לא.אין בטחונות. וגם אין כזה דבר יותר אין לי ארץ אחרת. כל אחד יכול לנדוד, עם בעלות על הבית או לא.
יופי כך זה לכולם. את בת 26 ועדין לא מכירה את עצמך.
השבמחקקשה לבחור מה ללמוד כי להרבה אנשים יש את הדילמה של האם לפנות למשהו שעשוי להתפש כריווחי ואו שימושי (רו"ח, הנדסה, מחשבים וכו’) או לפנות למשהו שהלב נמשך אליו למרות שזה נתפש כפחות מכניס (מדעי החברה ומדעי הרוח).
השבמחקבכל אופן אני יודעת שבכל תואר יש מטלות מרגיזות וקשות.
אני גם יודעת שלכל סיר יש כמה מכסים אבל כאשר מוצאים אחד כזה לא תמיד קל למצוא את עמק השווה, התזמון צריך להיות מתאים כמו גם היכולת להתפשר ולהכיל.
נישואים או ירידה מהארץ הם אופציונליים אבל כל שאני אומרת בפוסט הזה הוא שכל ההחלטות הללו הן כבדות משקל ועלולות לשנות את מסלול החיים בצורה דרסטית ולכן בין אם הן מקובלות יותר חברתית ובין אם לאו הן עדיין מלחיצות וכבדות משקל אז על אחת כמה אם בחרנו לפסוע בדרך פחות פופולרית כי אז אין אפילו את ה-"אבל כולם עושים את זה" כדרבון המבטיח כביכול הצלחה או, חלילה, בעת כשלון בבחינת "צרת רבים- חצי נחמה".
נראה לי שהפוסט הזה יענין אותך
השבמחקקראתי את הפוסט המופלא ההוא בדיוק כשסיימתי לכתוב את שלי וחשבתי שזה תזמון מופלא,.
השבמחקהלוואי ותרבות הפייסבוק והחד פעמי לא הייתה מקלקלת את הדור שלי והדברים היו נשארים כפי שהיא מתארת אצלה.
תודה :)
אז אל תסתכלי על עצמך ביחס לאחרים. יש לך עבודה טובה שאת עובדת בה כבר הרבה שנים, מתווסף לזה נסיון מהצבא.. גם זה הישג נדיר ויפה מאוד לגיל 27 שאת יכולה להתגאות בו. את לא "תחזרי בלי כלום". ממש לא! את אדם רציני, את משקיענית ומגדילה ראש, את לא מישהי שפספסה דברים ו"החיים עברו לידה" - את בדיוק ההיפך מזה! אז את ממש לא צריכה להרגיש רע על המקום שאת נמצאת בו! אם את נותנת 100% השתדלות אז את עושה את שלך.
השבמחקו27 זה לא כזה זקנה בכלל.. אני מקווה. :/
בלי פאניקה! :)
וואו, שנים שלא שמעתי ממך. את עוד כותבת? נעלמת מהרדאר.
השבמחקאמנם יש לי כמה הישגים, זה נכון. אבל את יודעת איך זה, הדשא של השכן ירוק יותר ו"קנאת סופרים תרבה חכמה", אולי כך אדרבן את עצמי לחבר מטרות חדשות.
חוצמזה, שאני מודעת לכך שהשלמת הרשימה הזו לא מבטיחה כלום, אני מכירה מספיק אנשים שלמרות הכל עדיין לא מרגישים שלמים עם הישגיהם ומקומם בחיים.
והערה אחת לסדר- כמעט 27, עדייח לא ( וזה נכון גם לגביך )
באמת תזמון מעניין, הפוסט שלך ביחס לשלי. אולי זה משהו בתחושת ’סוף שנה’, כל חשבונות הנפש הללו. אני רק עם החכמה בשנקל שלי כאן, כי חלק מזה זה איך שאנחנו מספרים את הסיפור לעצמנו. באותה מידה אפשר לראות את חצי הכוס המלאה: את בחו"ל, חיה את החלום של הרבה אחרים. את לומדת, כמעט מסיימת תואר. נדמה לי שגם בתחום הזוגיות לא היה לך כל כך רע.
השבמחקובגדול, בסופו של דבר, זה בכלל לא משנה איך את ביחס לאחרים. השאלה הקריטית היא איך את ביחס לעצמך, לאיך שאת היית לפני כן. האם התקדמת. האם את מתקדמת, מתפתחת. לי זה עוזר לעשות את ההשוואות הפנימיות הללו.
בראיה מפוכחת, אני מניחה שה-"השוואות הפנימיות" שציינת הן הנכונות ביותר. הרבה יותר הגיוני לערוך השואה של איפה הייתי, לאן רציתי להגיע ואיזה מרחק נותר עד שאגיע לשם אבל לפעמים קורה שמסתכלים לצדדים ושוכחים שכל אחד מסלול קצת שונה ואז מתחילות ( לפחות אצלי ) התהיות והחששות.
השבמחקאת חייבת להפסיק לחשוב שמה שטוב לאחרים או מה שאחרים השיגו, את צריכה גם. את לא. תחיי איך שטוב לך, לא איך שטוב לתכתיבים החברתיים.
השבמחקאת צודקת בהחלט אלא שאני צריכה תזכורות מדי פעם
השבמחקכן נו ניסיתי לסגור את הבלוג ולעזוב את ישרא בפעם הראשונה בערך ב2007 כזה וזה לא הלך לי.. זה לא הלך לי אף פעם. אני מכורה. ^^"
השבמחקבהצלחה עם זה 3>! רק קחי בחשבון שאת נדירה במקצועיות והרצינות שלך ביחס ל"דור הY", זה לא טריויאלי בכלל!
אם זה עוזר לך להתקדם אז בסדר, רק אל תקטיני את עצמך על הדרך. את גדולה! D: (הממ גדולה בקטע טוב, כן? למען הסר ספק, תמיד חשבתי שאת רזה וגם בפייסבוק את עדיין נראית רזה! P: )
הממ כן. סליחה. אני זוכרת שנולדת בתמוז אבל לא בדיוק מתי. וגם קניתי לך מתנת יומולדת לפני כיתה ט’ ואף פעם לא הבאתי לך אותה. עכשיו גם יש לי בבית מתנת יומולדת 26 שקניתי לגינצ. ._."
ולמרות שמעולם לא קיבלתי אותה אני מודה לך. והמתנה לגינצ היא רק תירוץ לפגוש אותה!
השבמחקואגב, תודה על נסיונות העידוד, זה ממש נחמד מצידך.
ו.. אם את עדיין כותבת, אשמח לקבל לינק ולבקר אצלך